הורצה. על מנת להקטיר אימורין לערב - אם זרק דיעבד אין,
הורצה על מנת להקטיר כו' - כלומר ויקטיר אימורין לערב ולא יקטירם היום:
לכתחלה לא.
לכתחלה לא - הואיל ולא יאכל בשר היום:
בשלמא לרבא ניחא, אלא לרבה בר רב הונא קשיא! קשיא.
ואיבעית אימא: שאני שבות שבת משבות י"ט:
שאני שבות שבת - החמירו חכמים בדבריהם בשבת מביום טוב:
בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל, מהו לשחטה בי"ט?
אמר ליה: מותר.
אמר ליה: וכי מה בין זה לנדרים ונדבות?
מה בין זה לנדר ונדבה - שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק גבוה:
אמר ליה: עורבא פרח.
עורבא פרח - עורב הפורח למעלה השיאו לדבר אחר:
כי נפק,
כי נפק - רב אויא:
אמר ליה רבה בריה:
אמר ליה רבה בריה - דרב הונא לאבוה:
לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא?
לאו היינו כו' - ולמה דחיתו והלך לו בכלימה:
אמר ליה: ומה אעביד ליה? אני היום (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים,
אני היום סמכוני באשישות - יו"ט הוא ודרשתי לרבים וחליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד:
ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא.
דבעיא טעמא - וצריך אני להרהר ולעיין בה:
וטעמא מאי?
וטעמא מאי - סוגיא דגמרא הוא:
בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל - מותר לשחטה בי"ט, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה.
אבל נדרים ונדבות - אסור לשחטן בי"ט, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו:
כהנים משלחן גבוה קא זכו - בחזה ושוק וה"ה לבעלים בשאר הבשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לשם גבוה:
אמר רב חסדא: בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל - מותר לשחטה ביום טוב, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה.
עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל - אסור לאפותה בי"ט, דהא אפשר ליה למפלגה בלישה.
מתיב רב חנא בר חנילאי: עיסת כלבים, בזמן שהרועין אוכלין ממנה - חייבת בחלה,
חייבת בחלה - דלחם קרינא ביה:
ומערבין בה,
ומערבין בה - ערובי חצרות להוציא מבתים לחצר שהבתים רשות לכל יחיד ויחיד והחצר רשות כולן וצריכים ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר:
ומשתתפין בה,
ומשתתפים בה - שתוף קרי במבוי שחצירות הרבה פתוחין לו וכל חצרות שבש"ס לפני הבתים ויוצאים דרך חצר לרשות הרבים או למבוי:
ומברכין עליה,
ומברכין עליה - המוציא:
ומזמנין עליה,
ומזמנים עליה - שלשה שאכלו כאחת:
ונאפת בי"ט,
ונאפת בי"ט - משום חלק הרועים:
ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - לילה הראשון של פסח שהוא מצוה לאכול מצה דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח) ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים בלא לחם הרשות בידו:
ואמאי? והא אפשר ליה למפלגה בלישה!
שאני עיסת כלבים, הואיל ואפשר לפייסן בנבלה.
לפייסן בנבלה - ונמצאת כולה נאכלת לאדם:
ומי אית ליה לרב חסדא הואיל?
ומי אית ליה הואיל - סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה שהרי אין לו נבלה ומשום אסמכתא דהואיל ואילו היה לו נבלה קא שרית ליה:
והא אתמר: האופה מי"ט לחול - רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה.
מיו"ט לחול - לאחר שסעד אפה דהא ודאי לחול הוא:
רב חסדא אמר לוקה - לא אמרי' הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי חזי ליה.
רבה אמר אינו לוקה - אמרינן הואיל.
אלא לא תימא הואיל ואפשר, אלא כגון דאית ליה נבלה, דודאי אפשר לפייסן בנבלה:
בעו מניה מרב הונא: הני בני באגא
בני באגא - ישראל הדרים בכפרים:
דרמו עלייהו קמחא דבני חילא - מהו לאפותה בי"ט?
דרמו עלייהו קמחא דבני חילא - המלך הטיל עליהם לאפות ולבשל לבני חילו אנשי מלחמתו:
אמר להו: חזינא, אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי - כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי, ואי לאו אסור.
כל חדא וחדא כו' - ופליג רב הונא אדרב חסדא דאמר חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה:
והתניא: מעשה בשמעון התימני
התימני - מתמנת היה כדכתיב (שופטים טו, ו) שמשון חתן התימני מתמנת:
שלא בא אמש לבית המדרש.
אמש - כלומר בין הערבים של יו"ט:
בשחרית מצאו ר' יהודה בן בבא, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש?
אמר לו: בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר, ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום.
בלשת - חיל גדול של גדודי נכרים שמחפשים ובולשין לשלול שלל:
אמר לו: תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם, שהרי אמרה תורה לכם - ולא לעובדי כוכבים.
יצא שכרכם - שנשתכרתם בממון יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יו"ט: ולא לכלבים לא גרסינן:
ואמאי? הא חזי למיכל מיניה!
והא חזי למיכל מניה - ולא יקפידו שהרי משלהן היה: היינו דקאמר ליה כו' לא גרס והכי גרס והא חזי לכלבים:
אמר רב יוסף: עגל טרפה הואי.
והא חזי לכלבים!
תנאי היא,
תנאי היא - דאיכא תנא דאסר לכלבים:
דתניא: (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם - ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר (ויקרא כד, יח) ומכה נפש בהמה ישלמנה - תלמוד לומר לכם
לכל נפש - אך אשר יאכל לכל נפש: