[ימי החנוכה, ה'תשל"ג]
שלום וברכה!
במענה לשאלתו בנוגע תוכן מכתבי הקודם: לא הייתה כוונתי לכתוב אליו בענינים טיארטיים ובנוגע לבנ"א בכלל - בשעה שיש ענינים אקטואַלים
דחופים בחייו
ומהם:
עובדא
היא שנולד להורים בנ"י והם גדלוהו כו' ובזה נסתייעו מעוד כו"כ מבנ"י.
וכל מה
שיש לו (הבנה, רגש מרץ וכו') נתאפשר
רק
הודות להנ"ל ומזה: א) עקרון מקובל
על הכל: כשקרוב
נמצא
בסכנה
אין הזמ"ג - להתעסק בענינים פילוסופים ולשוטט בעולם לבחון מי העם החשוב ביותר לעזרו וכו'. ב) וג"ז עקרון כנ"ל - לכל לראש צ"ל
פרע"ח
לכל אלו (האישים, הסביבה וכו') שסייעוהו להעשות אדם שיכול לעזור לזולתו - ורק לאח"ז יש מקום לחשבון מי קודם לעזרו וכו'.
[Days of Chanukah, 5733]
Shalom u'Vrachah!
In response to your question regarding the content of my previous letter: I did not intend to write to you about theoretical matters or about mankind in general—when there are urgent, practical issues in your life. Among these: It is a fact that you were born to certain parents and they raised you, etc., and in this they were assisted by others, etc., as well as by society. Everything you have (understanding, emotion, energy, etc.) was made possible only thanks to the above.
From this: A) There is a universally accepted principle: when a close one is in danger, there is no time—to engage in philosophical matters or wander the world examining which nation is most important to help him, etc.
B) And another such principle: First of all, one must repay all those (individuals, the environment, etc.) who helped him become a person capable of helping others—and only afterwards is there room to consider who should be helped first, etc.
Summary
The Rebbe teaches that gratitude and immediate responsibilities toward those who have helped us take precedence over abstract debates or distant concerns. One should first address pressing obligations before engaging in philosophical discussions.