ב"ה, ט"ז אלול תשכ"ו.
שלום וברכה!
שב"ז מרת דבורה לאה תחי' ומר [יוסף] יחי'
מתוך צער רב הנני מביע השתתפותי באבלם לפטירת מחו' הרה"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שלמה הכהן ע"ה בנוסח המסורתי המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים,
ומכאן ולהבא לא ידעו יגון ואנחה ואך טוב וחסד ימצאום תמיד כל הימים.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.
לכאורה לא מובן סגנון ברכת תנחומין שמקשר ענין הנחמה עם האבלות על ציון וירושלים. ברם בזה גופא היא נקודת הנחמה, והיא בשתים, אף שאין הזמן גרמא להאריך, והן: א) אבלות היחיד זו היא באמת אבלות הכלל, וזה מודגש על ידי זה שמשתפים עם האבל את אבלי ציון וירושלים, היינו כל כלל ישראל, ב) נחמת היחיד היא נחמה אמיתית ומובטחת בדיוק כמו נחמת ציון וירושלים, שהיא יסוד באמונתינו אמונת חיים, ועל דרך נחמת ציון וירושלים עלי' נאמר אודך הוי' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, שה"אודך" הוא גם על ה"אנפת", וכן היא ההבטחה בנחמת היחיד, ויותר ממה שכתוב - נמצא כאן.
שב"ז: כך גם לקמן באגרות שנכתבו אלי', ואולי: שארת בשר זוגתי [אמה מרת שיינא ברכה דוליצקא - אחות הרבנית שטערנא שרה, זקנת הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע - זוגתו של רבינו].
מרת דבורה לאה: הארנשטיין. אגרות נוספות אלי' - לעיל חי"ד ה'רה. ח"י ג'קעו. לקמן ט'רנב. ט'רעו.
סגנון ברכת תנחומין: ראה גם לעיל חכ"ג אגרת ח'תתלה, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ט'רטז. הנסמן ב"תורת מנחם - מנחם ציון" ח"ב ע' 626 (המקום ינחם כו').
עלי' נאמר: ישעי' יב, א.