שלום וברכה!
[מ"ח תשכ"א]
אף שכן הוא בהנהגות שלעצמו - צע"ג אם כן הוא במה שעושה להוציא אחרים (עכ"פ - גם אחרים) ובמ"ע מה"ת, ובפרהסיא. ועאכו"כ - בתק"ש (ולא בהברכה) שכאו"א מקיים המצוה, והרי שומע השברים באופן כו'. וק"ל.
סו"ס - איך נהגו בביהכנ"ס דחב"ד בכ"מ, בהנוגע לשברים?
נכתבה על גליון העתק מכתב הגר"י לנדא מיום א' פר' לך תשכ"א (אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'צז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ז'תקמד) - מענה לשאלת כ"ק אדמו"ר שליט"א אצלו (ע"י בנו מו"ה אליהו שי' ששהה אז בחצרות קדשו) אם זוכר איך היו תוקעים השברים בליובאוויטש.
במכתבו הנ"ל כותב: אני שמעתי בחצרות קדשו נבג"מ תקיעות רק מכ"ק קדה"ק בעצמו והיו כמה דברים, שאפי' היו מוקשים לבן אדם פשוט. ואני דברתי פעם עם הגאון החסיד ר' יעקב רש"ל מריגא והוא ענה לי, מה איכפת לי "ער בלאזט דאך", און נאכטאן, הלא לא נהוג אצלנו. חשבתי שגם ענין השברים הוא דבר השייך רק לרבי, ועלי לעשות כפי שכתוב בשו"ע.
ע"ז כותב כאן כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמהתקיעות שהיה הרבי תוקע להוציא אחרים יכולים ללמוד גם הוראה לרבים. ושוב שואל איך נהגו לתקוע השברים בביהכנ"ס דחב"ד בכ"מ. ועל כך השיב הגר"י לנדא:
אבי הרב ז"ל הי' תוקע ארבעה שברים, אבל בביהכ"נ שלנו היו כמה דברים שהנהיג חותן אבי, הרה"ח ר' זישקע נ"ע, מה שלא נהגו במקומות אחרים. ולחקות מה שעשה כ"ק רבנו הק' זצוקללה"ה זי"ע, ודאי לא עלה על דעתי... גם בדברים שאפשר לעשותם גם עפ"י שו"ע, אבל לא נזכרים שצריכים לעשות כן, ורבנו כן נהג כך, כמו למשל בשברים, שרבנו תקע יותר מג'.
Shalom u'Vrachah! [48, 5721] Even though this is his personal practice—there is room for inquiry if this is also true regarding what he does to fulfill others (at least—including others) in a positive commandment from the Torah, and in public. All the more so—in Tekias Shofar (and not in the blessing) where each person fulfills the mitzvah, and thus hears the shevarim in such a manner, etc. This requires further clarification. In summary—how was it practiced in Chabad synagogues elsewhere, regarding shevarim?
This was written on a copy of a letter from Rabbi Y. Landau dated Sunday, Parshas Lech Lecha 5721 (additional letters to him—see above volume 19, letter 797, and as referenced in the notes there; see also below letter 794). This is an answer to a question from our Rebbe Shlita to him (through his son Rabbi Eliyahu who was then staying at the holy court), asking if he remembers how they blew shevarim in Lubavitch.
In his above-mentioned letter he writes: I heard at the holy court only shofar blasts from our holy Rebbe himself and there were several things that even seemed difficult for an ordinary person. I once spoke with the gaon chassid Reb Yaakov Rashal of Riga and he answered me: What do I care? "Er blast doch" (he blows anyway), and afterwards, after all, it is not our custom. I thought that even the matter of shevarim is something that pertains only to the Rebbe, and that I should do as written in Shulchan Aruch.
On this our Rebbe Shlita writes here that from the shofar blasts which the Rebbe would blow to fulfill others one can also derive instruction for the public. And again he asks how they used to blow shevarim in Chabad synagogues elsewhere.
To this Rabbi Y. Landau replied: My father, the rabbi z"l, would blow four shevarim, but in our synagogue there were several things instituted by my father's father-in-law, Reb Zishke of blessed memory, which were not practiced elsewhere. And to imitate what our holy Rebbe did—certainly it never occurred to me... Even regarding things that can be done according to Shulchan Aruch but are not mentioned as required—and our Rebbe did so anyway—such as with shevarim where our Rebbe blew more than three.
Summary
This letter explores how Chabad communities approach shofar blowing customs, especially concerning shevarim blasts. It emphasizes following established halachic practice while recognizing unique actions of great leaders may not always set communal precedent.