ב"ה, שלהי תמוז, ה'תשי"ט
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אליעזר ארי' הלוי שי' המכונה דר. פינקלשטיין
שלום וברכה!
בחבילה בפני עצמה יקבל כ' פירסומינו האחרונים, ותקותי שיהיו לתועלת הרבים.
בהזדמנות זו רצוני לעמוד על נקודה אחת במכתבו, במה שכותב "אינני בעל השפעה בשום אופן. בחוגנו אין שום כח השפעה" כו'.
ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון דא, אשר כשם שמוכרח לכל אדם לדעת חסרונות עצמו, שרק אז יכול האדם לתקנם ולחיות חייו כדבעי, הרי במדה זו מוכרח ג"כ לדעת כשרונות ויכולת ומעלות עצמו.
ובודאי אשר דוקא בימים אלו אין מן הצורך להאריך בראיות שכ' הוא בעל השפעה, כי לפי ידיעותי עלה בכח השפעתו לגרום מפנה חשוב לימין בחוגים שהשפעתו עליהם.
וכפי שמסרו לי, הנה לולא ההתערבות שלו היו איזה ענינים באופן בלתי רצוי בתכלית.
מובן שאינני יודע פרטיות הדברים, אבל ניכרים דברי אמת.
בטח למותר ג"כ להאריך בהנקודה, אשר כל הצלחה בפעולה טובה בודאי שעלי' לגרום תוספת השתדלות בכיוון זה, וכלשון חכמינו ז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים - בהוספה של מנה; ומי שיש לו מאתים רוצה ד' מאות - בהוספת ב' מנות. - והרי לאחרי בקשת סליחתו, דברים עקרים וביסודי אמונתנו - מצפים ומשוועים לשינוי עקרי בין מושפעיו.
במה שכותב שרק דרך אחת ישנה להשפעה - על ידי רבוי לימוד התורה, בתקוה שהמאור שבה יחזיר למוטב גם אלו הרחוקים ממנה, הנה למרות אשר מצות תלמוד תורה שקולה כנגד כולם והמאור שבתורה בכוחו להחזיר למוטב, אין אנו רשאים וגם אין השעה מרשה כלל לעמוד מרחוק ולצפות למילוי הנ"ל. ובפרט שהמדובר הוא במושפעים שהם גם משפיעים בחוג פחות או יותר גדול. נוסף על זה הרי יש לנו הפס"ד והוראה ברורה באבות, אשר כדי שתהי' חכמתו מתקיימת (שכוונת המשנה ודאי לחכמת התורה) צריך להיות יראתו קודמת. וכשמתבוננים לתכונת נפש צעירי בני עמנו בארה"ב רואים שנכונים הם, ועוד יותר מאשר אלו בגיל שנות העמידה, לקבל דיעות אמתיות שבלי פשרות, ואדרבה, כל פשרה מתישה כוחה של ההשפעה. ובודאי גם בזה למותר להאריך שכוונת יראתו קודמת - כפשוטה, שאז הלימוד מביא למצות מעשיות, וכמו שהחכם מכל אדם סיכם, לאחרי כל החקירה ודרישה: את האלקים ירא (יראה המביאה ל)ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם.
חודש תמוז מסומן בשבילנו בימי סגולה יב-יג בו, ימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו במדינת ברית המועצות. דברי ימי מנהיגי ישראל צריכים לשמש מוסר חי ולימוד, והנקודה הפנימית שבימי גאולה הנ"ל היא שהלוחם באמת בשביל האמת, עד כדי מסירות נפש ממש, ובפרט בענין הנוגע לרבים, הרי גם איש אחד יכול לעמוד בפני ונגד שלטון אדיר ואפילו להתגבר עליו.
בכבוד ובברכה.
לכבוד.. פינקלשטיין: אגרת נוספת אליו - לקמן ז'כ.
פתגם: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'שנה, ובהנסמן בהערות שם.
B"H, end of Tammuz, 5719.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
In a separate package you will receive our latest publications, and I hope they will be beneficial to many.
On this occasion, I wish to address one point in your letter regarding your statement: "I am not influential in any way. In our circle there is no power of influence," etc.
It is known that my father-in-law, the Rebbe, would say in such cases that just as a person must know his own shortcomings—only then can he correct them and live properly—so too must he know his talents, abilities, and virtues. Certainly, especially in these days, there is no need to elaborate with proofs that you are indeed influential; according to my knowledge your influence has brought about an important shift to the right among those you affect. As I have been told, without your intervention certain matters would have turned out most undesirably. Of course I do not know the details, but truth is recognizable.
It is also unnecessary to elaborate on the point that every success in good deeds should certainly lead to increased effort in this direction. As our Sages say: "One who has a maneh desires two hundred"—by adding another maneh; "one who has two hundred desires four hundred"—by adding two portions. And so, with your permission, these are fundamental matters of our faith—we await and yearn for a fundamental change among those you influence.
You write that there is only one way to influence—through increasing Torah study in the hope that its light will bring even those far from it back to good. While the mitzvah of Torah study is equal to all others and its light can indeed bring people back to good, we are neither permitted nor able at this time to stand by and wait for this alone. Especially since those being influenced are themselves influencers within their own circles.
Additionally, we have a clear ruling and instruction in Avos: for one's wisdom (and clearly this refers to Torah wisdom) to endure, one's awe must precede it. When considering the nature of young Jews in America today, it is evident—even more so than those of middle age—that they are ready to accept true views without compromise; on the contrary, any compromise weakens the power of influence.
Certainly here too it is unnecessary to elaborate: "that his awe precedes"—in its plain sense—so that learning leads to practical mitzvos. As the wisest of all men concluded after all investigation: "Es HaElokim yira (Fear G‑d) v'es mitzvosav shmor (and keep His commandments), for this is all of man."
The month of Tammuz is marked for us by its auspicious days—the 12th and 13th—which are the days of redemption of my father-in-law the Rebbe from imprisonment in the Soviet Union. The history of Israel's leaders should serve as living guidance and instruction; the inner point of these days of redemption is that one who truly fights for truth—even with actual self-sacrifice—and especially regarding matters affecting many people—even a single individual can stand up against a mighty regime and even overcome it.
Summary
The Rebbe teaches that recognizing both one's strengths and weaknesses enables true growth and effective leadership. Even one sincere individual can make a significant impact when acting with conviction and dedication rooted in Torah values.