ב"ה, ט' מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו, בו כותב אודות שתי אפשריות איך לעשות הכביש הפנימי[1].
והנה פשוט אשר בענינים כאלו, על הועד הנמצא על אתר להחליט, ואם דבר הקשה הוא מאיזה סיבה שתהי', יש לצרף לזה גם הועד הרוחני ובכלל זקני אנ"ש אשר במחנם הט', והנקודה הכללית בזה היא, אשר דרכי החסידים והחסידות הם רק דרכי נועם ושלום, אבל ביחד עם זה פשוט, שתועלת הרבים דוחה תועלת היחיד, וסו"ס כיון שהיחיד הוא מכלל הרבים, בודאי אשר יכיר שגם תועלתו היא בתוך תועלת הרבים.
מובן שבנ"ד יש ג"כ לדון על הפרט שמזכיר שישנם עצי פרי, שבאופן אחד יצטרכו לעקור אותם, והרי זוהי שאלה בדין, ובטח יבררוה מקודם להחלטה בזה.
ע"פ הנ"ל מובן שכל הכתוב בזה הוא באופן בלתי רשמי, ורק בגדר של הצעה לדון בכל הנ"ל מתאים להתנאים על אתר.
ומנצל הנני הזדמנות זו לעוררו וכן את חבריו בהועד ובכלל עסקני וטובי אנ"ש של כפר חב"ד, שמוכרח שיתענינו ביותר וביותר בענינים הכללים של הכפר, כי לצערי עד עתה הנה ברובא דרובא הי' יחסם של רוב תושבי הכפר לעניני הכפר, כיחיד המעונין רק בטובתו וענינו הפרטי, אלא שבזה נכלל ניצול גם גוש תושבי הכפר להטבת מצבו הפרטי ולא היתה ניכרת התענינות הצריכה בענינים המשותפים של תושבי הכפר בכלל.
במלות אחרות, היו מביטים על עצמם כמספר מסוים של יהודים שאיקלעו לאכסניא אחת לד' אמות של הכפר, אבל כל אחד במציאותו עומד ואין לו לוותר כלל על ענין הפרטי שלו, רק באם ירויח יותר ג"כ בענין פרטי שלו, וע"פ הנ"ל מובנת ג"כ התופעה שרובם ככולם ענינים הכללים של הכפר המשותפים, מוזנחים הם, והאריכות להנמצאים על אתר ורואים מצב הענינים אך למותר.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.