ב"ה, י"ט סיון, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מיום השני, בו כותב אודות ענינו בישיבת תומכי תמימים ד...
ובודאי לדכוותי' אך למותר לבאר אשר הענין דשלילת שמיעת טענות צד אחד אינו גזירת הכתוב כ"א שכלי, ומובן שגם בכגון דא שכל וסברא זו במקומם עומדים, וביחוד שיש בזה שתי נקודות ועיקריות הן.
א) הרי ישנם אסיפות הנהלת תו"ת, וכפי שנראה גם במכתבו, באסיפות שבם דנו אודות הענינים שכותב, השתתף גם הוא, והי' אז מקום לעורר ע"ד הפרטים שמעורר אותם במכתבו, ואפילו את"ל שלא עלו אז בדעתו הקישוים שיתהוו (ער האט זיך ניט געריכט אויף דעם) הנה גם הענין דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, שכלי הוא, ותמיד יש מקום לעורר באסיפות שלאחרי זה ולדון ע"ד הענינים בהשתתפות כל חברי ההנהלה, וגם הענין דתשועה ברוב יועץ, שכלי הוא וביחוד בשאלות כאלו.
ב) עיקרית הנקודה הבאה להלן - ולא רק בתוכן מכתבו אלא לגם מה שאחרים מהנהלת תו"ת כותבים, מובן וגם פשוט שמטרת כל ישיבה ועיקר תכליתה היא טובת התלמידים, והר"מ והר"י והנהלת הישיבה, הם האמצעים שעל ידם תבוא טובת התלמידים בפועל, מזה מובן וג"כ בפשטות, שכל ענין הקשה בישיבה, יש להתחשב לראש עם המטרה עיקרית היינו טובת התלמידים, ומה שטובתם דורשת... מזה מובן שמוכרח שהר"מ הר"י ישתדלו ככל הדרוש און אוועקלייגין זיך אן א זייט בשביל טובת התלמידים, ורק אז ממלאים תפקידם בנאמנות, ולא עוד אלא שדוקא באופן כזה תגדל גם מציאותם, כיון שהר"מ והר"י מתגדלים ע"י שהישיבה מתגדלת, וככל שיתוסף באיכות וכמות הישיבה ובתועלת התלמידים, מתוסף כ"פ ככה במעלת ומציאות הר"מ והר"י, ולא רק בענינם הרוחני ובאופן סגולי, אלא גם במובן הגשמי ובדרך סיבה ומסובב גם באופן טבעי.
פשוט כל הנ"ל מכוון לכאו"א מהר"מ והר"י וחברי ההנהלה, וכיון שאין הזמן להתפלפל עם כאו"א ביחוד, הרשות והזכות בידו למסור השקפתי אודות השקו"ט - בלשון נקי' - שביניהם לכל הנ"ל. ויהי רצון שיהיו דברים היוצאים מן הלב ובמילא יכנסו ללב השומע, ויפעלו עליו, וע"ד הפ"נ שהי' כותב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בקשר עם אמירת מאמר, שיפעלו בי ובהשומעים, וק"ל.
בברכת הצלחה בעבודתו בקדש להעמיד תלמידים שיתאימו לשמם תמימים מתוך הרחבת הדעת אמיתית.