ב"ה, ד' אייר, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
... ומ"ש אודות פירוד הלבבות, הנה כ"פ כתבתי, שיעיינו בדרושי רבנו הזקן והנשיאים שלאחריו, ובמילא ידעו מאין בא פירוד הלבבות, וכן יראו עד כמה נוגעים הדברים, ואם נוגע זה בשעת שלום בתכלית, עאכו"כ וכו' וכשישנם שני צדדים הרי בעוה"ז כמעט אי אפשר שיהי' אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז, אלא כאו"א אשם עכ"פ במקצת, ובפרט ע"פ המבואר בחסידות פירוש הכתוב דכמים הפנים לפנים וכו', וברור הדבר אשר עד עתה השחיתו כמה טוב ע"י העדר דקירוב הלבבות בשביל ענינים דכבוד המדומה וכו' ואל יטעו את עצמם שזהו מפני יראת שמים או מפני שפיץ חב"ד כו' כיון שרבנו הזקן וכ"א מהנשיאים בדורו כתבו להיפך, וכמבואר בדרוש החלצו מרבנו הזקן כו' עד למאמר נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר... הנדפס בהשלמה לקונטרס החלצו, יעו"ש, ודא עקא אשר למרות שמתעוררים, הנה ישנם אחדים אשר לפעמים אפילו לאחרי ההתעוררות מחליפים הקוים, ומה שצריכים לעשות תשובה על ענינים שלו, ולדון את חבירו לכף זכות עד כדי כך, שיקוים והוי שפל רוח בפני כל האדם, וכלשון רבנו הזקן והוי באמת לאמיתו (וכמבואר במקום אחר שהביא בזה רבנו הגירסא האדם בתוספת ה"א), והם עושים ההיפך, שמצוים על אחרים בהתלהבות שיעשו תשובה, ובהתלהבות לא פחותה מזה מלמדים זכות על עצמם ובהידור ע"ד הכתוב על כל פשעים תכסה אהבה, ותובעים בהסביבה שיהיו שפל רוח נגדם, וכבר ידוע דבר משנה שבענינים שבין אדם לחבירו, העלפט ניט דאס וואס מען עסט פסח דוקא קיילעכדיקע מצה שמורה, און וואס מען איז אוף שבועות א גאנצע נאכט וכו', עד שירצה את חבירו, אשר אז מועילים ענינים אלו.
ומסיימים בדבר טוב, אשר ע"פ הכתוב, והביאו רבנו הזקן פסק דין הלכה למעשה בהלכות ת"ת, שבל ידח ממנו נדח, ודאי הדבר, ויה"ר שיהי' זה בקרוב ובחסד וברחמים, אשר בקרוב ממש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וכמובא בדרושי חתונה מאמר הצ"צ בזה, אשר כמו רשע כפשוטו צריך לעזוב דרכו, הרי כן ממש, איש און מחשבותיו, און מלשון און וכח, [יעו"ש בהענין, דכאשר מתפשטים בכל בית המדרש, הנה בכל מדרך רגל דוחקים עליו], ובמילא יתאחדו כולם כאיש אחד, ועי"ז - עם נשיאינו הק' - העומדים - באופן דממוצע המחבר - בינינו ובין ה' אלקינו, והשלום ואחדות זו יגינו על כאו"א ובני ביתו בתוך כלל ישראל כחומה בצורה, וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ובאור פני מלך חיים.
B"H, 4 Iyar, 5716. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
Regarding what you wrote about division of hearts: I have already written several times that one should study the discourses of our Rebbe the Alter Rebbe and the leaders after him. Through this, one will know from where division of hearts comes and will see how relevant these matters are. If this is significant even in times of complete peace, how much more so when there is discord. When there are two sides in this world, it is almost impossible for one to be entirely right and the other entirely at fault; rather, each person is at least somewhat responsible—especially as explained in Chassidus on the verse 'Kamaim HaPanim LaPanim' (As water reflects a face to a face). It is clear that until now much good has been lost due to a lack of closeness between hearts because of imagined honor and similar matters. Do not fool yourselves into thinking this is due to fear of Heaven or being a 'Chabad purist,' since the Alter Rebbe and every leader in his generation wrote the opposite. As explained in the discourse "Chaltzu" by the Alter Rebbe and up to our Nasi's (the Previous Rebbe's) discourse printed as an addition to Kuntres Chaltzu—see there.
The real problem is that even when people are aroused to improve, some still switch lines—even after awakening—focusing on what others need to repent for while enthusiastically judging themselves favorably. They demand that others be humble before them while they themselves do not act with humility—as taught by the Alter Rebbe: "And be truly humble before every person," with emphasis on "truly." Elsewhere it is explained (by Rabbeinu HaGirsah) that "Adam" has an added "hei." Instead, they do the opposite: passionately telling others to repent while justifying themselves with equal passion—fulfilling "Al Kol Pesha'im Techaseh Ahavah" (Love covers all transgressions)—and demanding humility from others toward themselves.
It is well known from Mishnah that regarding matters between man and his fellow, it does not help if one only eats Pesach with round hand-baked matzah or stays up all night on Shavuos; what matters is appeasing one's fellow—only then do these practices help.
Let us conclude with something positive: According to Scripture—and as ruled by the Alter Rebbe in Hilchos Talmud Torah—that "no one shall be cast away," this is certain. May it be G‑d's will that this happens soon with kindness and mercy—that soon a wicked person will abandon his way and a man of sin his thoughts (as brought in wedding discourses by tzt"z), just as a literal wicked person must abandon his way so too must a man of sin abandon his thoughts—sin meaning both wrongdoing and strength (see there). When this spreads throughout the Beis Midrash—in every step—it presses upon him; thus everyone will unite as one person. Through this—with our holy leaders who stand as intermediaries connecting us with Hashem—this peace and unity will protect each individual and their household within all Israel like a fortified wall, as it says: "Bless us our Father all as one with the light of Your countenance," and "in the light of the living King."
Summary
The Rebbe teaches that true unity comes from self-reflection and judging others favorably. By studying Chassidus and acting humbly toward each other, we can overcome division and merit blessings for ourselves and all Israel.