ב"ה, י"ב שבט, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מזמן לזמן שואל הנני מהרה"ג וו"ח אי"א רב פעלים בעל מדות וכו' מו"ה יעקב בן ציון שליט"א יורקעוויטש מהנעשה אתו ופעולותיו, והודיעני גם כן מה שכותב אליו אודות מצב הרוח, יותר נכון אודות נפילת הרוח שלו ומה שכותב כבודו להרה"ג הנ"ל בהנוגע למצבו ברוחניות.
וכבר ידוע בכגון דא פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר האיסור דלשון הרע הוא לא רק בהנוגע לזולתו אלא גם בהנוגע לעצמו שהוא אסור ג"כ, וכבר ידוע בדברי הרמב"ם בהחילוק דלה"ר ומוציא שם רע שלה"ר הוא אפילו כשאומרים אמת ובפרט אם מגזימים, ועוד יותר מהגזמה.
ועוד והוא העיקר ע"פ המבואר בכמה מקומות בדא"ח, אשר בכדי שהגרעין הנזרע בארץ יצמיח תבואה ואילן עושה פרי צריך להיות רקבון מתחלה, היינו ביטול מציאותו הקודמת שאז מצמיח יותר וביותר, אבל במה דברים אמורים שרקבון זה ברכה בו, כשנעשה הוא בארץ הראוי' לזריעה ולצמיחה ומכשיר את האדמה לזריעה ולצמיחה ומשקים אותה וכו' אבל כשמניח גרעין על השולחן ומרקיב אותו, הרי לא לבד שאין כל תועלת וצמיחה אלא אדרבה מפסיד גם את הגרעין. ועד"ז הוא החילוק בין עצבות למרירות וכמובן ממה שנתבאר בתניא. והבחינה בזה לבלי להטעות את עצמו ולדעת מהות הרקבון ונמיכת הרוח, הם התוצאות הבאות, שבאם הנמיכות רוח מביאה לתוספת בפעולה בעניני יהדות הנה זה רקבון מצמיח כ"פ בערך הגרעין ואם גורם חלישות ועאכו"כ ביטול פעולות הנ"ל, הרי זה מסוג השני. והנמשל מובן ומוכרח הוא לקבוע זמן בלימוד תורת החסידות, קביעות בזמן וקביעות בנפש ואז סוכ"ס יגיע לקיום הציווי עבדו את ד' בשמחה.
בברכה לבשו"ט בכל האמור לעיל.
B"H, 12 Shevat, 5716.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
From time to time I inquire of Haraha"g vavac"h iy"a Rav Pe'alim Ba'al Middos etc. Yaakov ben Tzion Sheyichye Yorqevitch about what is happening with you and your activities, and he has also informed me of what you write to him regarding your state of mind—more precisely, about your discouragement—and what you write to the above-mentioned Haraha"g regarding your spiritual state.
It is already well known in such matters the saying of my father-in-law, the Rebbe zatzal nishmaso Eden nasi Yisrael, that the prohibition of Lashon Hara applies not only regarding others but also regarding oneself—it is also forbidden. It is also well known from the words of the Rambam regarding the distinction between Lashon Hara and Motzi Shem Ra: Lashon Hara is even when speaking truthfully, especially if it is exaggerated—and all the more so if it is more than exaggerated.
Moreover—and this is essential—according to what is explained in several places in Chassidus: for a seed sown in the ground to sprout grain or a fruit-bearing tree, it must first rot; that is, its previous existence must be nullified—then it sprouts even more abundantly. But when does this rotting become a blessing? Only when it happens in earth suitable for planting and growth, which prepares the soil for sowing and watering it, etc. But if one leaves a seed on a table and lets it rot there—not only does nothing grow from it, but on the contrary, even the seed itself is lost.
Similarly, this is the difference between sadness (atzvus) and bitterness (merirus), as explained in Tanya. The test to avoid fooling oneself and to know the nature of this "rotting" or discouragement lies in its results: if discouragement leads to increased action in matters of Judaism, then this "rotting" produces growth many times over compared to the original seed; but if it causes weakness or even more so cancellation of those actions mentioned above, then it belongs to the second type. The lesson is clear: one must set aside time for learning Chassidus—fixed times both in schedule and in soul—and ultimately will fulfill the commandment 'Serve Hashem with joy.'
Summary
The Rebbe teaches that speaking negatively about oneself—even truthfully or with exaggeration—is forbidden like Lashon Hara about others. True self-refinement comes through productive introspection that leads to growth and joy in serving Hashem.