ב"ה, כ"ב מ"ח[1], תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכבר אודות האופנים השונים שיכולים לשפר מצב החינוך במוסדות הכשרים אשר במחנו הט'[2], אלא שאין מנהלי המוסדות שבעים רצון כ"כ[3] כשמתערבים בעניניהם.
והנה פשוט אשר כיון שטובת התלמידים-ות היא והם הרבים, צריך למצוא דרכי נועם ואופני שלום לעשות ככל האפשרי בהטבת תכנית הלימודים, אופני החינוך וכו', וכבר ידוע המשל שתיקון הנראה קל בשעת מעשה בגרעין לפעמים משנה האילן הגדל מהגרעין מן הקצה אל הקצה, והנמשל מובן. ומזה מובן ג"כ[4] שמבלי הבט לאיזה מוסד חינוך דעתו נוטה יותר יש לשפר המצב בכל המוסדות שהשפעתו מגעת, וכמרז"ל[5] מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום וכו'[6].
במה ששמע מפב"פ[7] הצעה שיבואו איזה תלמידים מהישיבה דכאן ללמוד וכו', הרי בכלל בענינים כמו אלו צריך הנ"ל לפנות באופן רשמי להנהלה הרשמית כאן של המוסד, שאז מחייב זה אותו יותר לקיים כל התנאים שיותנו, ובמילא מתחלה יתבונן המציע מה להציע וכו', וכמדומה שמלפני זמן כבר בא בקישור דברים עם ההנהלה כאן.
בטח מסר בעתו בחזירתו הביתה נקודות מהמדובר בעת ההתועדות כאן, ויה"ר[8] שהדברים יפעלו בהנוגע לפועל, כמ"ש[9] את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם[10].
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א[11]
מזכיר
B"H, 22 MarCheshvan, 5716
Brooklyn.
Greetings and blessing!
In response to your letter of some time ago about the various ways in which the state of education could be improved in the kosher institutions in your pure camp (i.e., your community), except that the heads of the institutions are not so pleased when others involve themselves in their affairs.
Now, it is obvious that since the good of the students, boys and girls, is at stake, and they are the many, one must find pleasant ways and peaceful means to do everything possible to improve the curriculum, the methods of education, etc. The parable is well known that a correction which seems slight at the time it is made in the seed sometimes changes the tree that grows from the seed from one extreme to the other; and the lesson is understood. From this it is also understood that, without regard to which educational institution you are more inclined towards, the situation should be improved in all the institutions your influence reaches, as our Sages said: "מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום" — "One who has eaten garlic and his breath smells — should he eat more garlic [so that it smells even more]?" (Berachos 51a).
As for the proposal you heard from so-and-so, that some students from the yeshivah here should come to study, etc.: in general, in matters such as these the above-mentioned must approach the official administration of the institution here in an official manner. That obligates him more to fulfill all the conditions that will be set, and therefore the one proposing will consider from the outset what to propose, etc. It seems to me that some time ago he already entered into discussions with the administration here.
Surely, upon your return home, you conveyed at the time points of what was spoken at the farbrengen here. May it be His will that the words have an effect in practice, as it is written: "את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" — "Fear G‑d and keep His commandments, for this is the whole of man" (Koheles 12:13).
With blessing,
In the name of the Rebbe shlita
Secretary