ב"ה, ח' טבת, תשט"ו
ברוקלין.
ש"ב מרת דבורה לאה תחי'[1]
ברכה ושלום!
נעם לי לקבל מכתבה מג' טבת, ועוד יותר לראות תוכנו - זכרונותי' מימים שעברו אודות קלסתר פנים הרוחני של אמה הרבנית[2] ע"ה ואופי תפלתה. והרי ידועה נקודת מבט תורתנו, אשר במקרים רבים ולעתים תכופות המחשבה מועלת יותר מדבור ואפילו ממעשה. - כמו בכמה ענינים, הרי גם מדע החילוני בא למסקנא זו בשנים האחרונות - אלא שכיון שענין האדם הוא - פועל והמעשה עיקר, צריך להמשיך המחשבה ולצרפה למעשה.
ואם בהנוגע לכל אחד ואחת אמרו שיכול הוא להשפיע על סביבתו הקרובה וגם הרחוקה במדה ידועה, ובלבד שישתדל בזה באופן ומרץ המתאים. על אחת כמה וכמה שזהו צודק בהנוגע ליוצאי חלציהם של אנשי הרוח וביחד עם זה גבורי המעשה, שבודאי ירשו תכונות אלו מאבותיהם ואבות אבותיהם. והרי גם זהו מעניני כח הזכרון שמעורר כחות ירושה אלו ומוציאם מן ההעלם אל הגילוי, ובשעת כושר זו על האדם לנצל התעוררות וגילוי זה בענינים של פועל, שזהו תיקונם של הכחות, תיקון האדם וסיפוק נפשו שלו, והוספת שלימות "עלי' מדרגא לדרגא" של נשמות אבות ואבות אבות.
ואל תהי בז ל"קטנות", כי אם במדת פורענית, כמות קטנטנה ביותר יכולה להחריב עיר גדולה ואנשים בה רב, הנה מרובה מדה טובה ממדת פורענית, שפעולה הנראית לעניני בשר ושכלו קטנה ונעדרת - חשיבות - מצדיקה, לפעמים, חיים של שבעים שמונים שנה וממלאה אותם כולם תוכן. וכפתגם הבעל שם טוב: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות. בזה ממלאה תפקיד ירידתה למטה וירידת ניצוצי נשמות אבותי' אשר בקרבה.
וזהו גם כן פתרון פליאת מצות התפלה "מגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו". בתכלית הדביקות של תפלת העמידה - מבקש ברכה לתבואתו אשר בשדה, כי באסיפת תבואה זו יכול ומצווה וגם יעשה "לו ית' דירה בתחתונים". מילוי - בשעה זו - תכלית כל הבריאה ושלימותה - על ידי פעולה אחת אפורה ויום-יומית.
בודאי ידועה לה התענינות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברשימת זכרונות ימי קדם בכלל ואודות בני המשפחה בפרט, ובטח גם היא עושה זה והפרטיות בזה חשובה. ויה"ר שיהי' זה מתוך בריאות הנכונה - שלה ושל בעלה שיחיו - והסתדרות טובה בכל.
בכבוד וברכה - ש"ב
נ.ב.
כבקשתה מוחזר כאן המכתב של אמה הרבנית ע"ה.