ב"ה, י"א מנחם אב, ה'תשי"ד
ברוקלין, נ.י.
הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ וכו' מוהר"ר מנחם זאב שי' הלוי[1]
שלום וברכה!
... ת"ח על שהתחיל לעסוק בהנוגע לצורת האותיות, ובטח כשיהי' אצלו איזה חדשות בזה יודיעני. ומובן שיכול לכתוב לאותם שמזכיר אשר מקבץ הידיעות בזה על פי בקשתי.
... נפלאתי שכנראה המחבר בכל ספריו משתמט מלהזכיר דבר מספרי חב"ד, אף שהזכיר את הצ"צ עצמו פ"א, וצריך הי' להסביר לו שפשוט הוא ונחלט מכל ישראל שזהו חלק מתורתנו הק', וידוע (א) פסק רבנו הזקן בהל' ת"ת (ב, י) שצריך האדם הישראלי במשך ימי חייו ללמוד כל התורה כולה על כל פנים [פעם] אחת, (ב) מרז"ל כל האומר שמועה זו נאה, שמועה זו אינה כו' (עירובין סד, א[2]), (ג) להודיעו ולהסבירו קוטב דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל בקונטרס לימוד החסידות, בשלילת דעת הפוטרים את עצמם מלימוד זה, (ד) התנאי דהקדמת נעשה לנשמע, שדוקא על ידי זה קבלו בני ישראל התורה, הנה הקדמה זו היתה מוכרחת לא רק בששה בסיון שנת ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם, אלא גם משם ואילך בכל יום ויום (כיון שבכל יום ויום מקבלים התורה וכל' הברכה דברכת התורה נותן ל' הוה), ואם מוכרחת הקדמה זו לחלק פר"ד[3] שבתורה (זהר ח"ג, רהע, ב) אף שקרוב הוא יותר אל הנשמה כמו שהיא בגוף, הרי על אחת כו"כ שמוכרחת היא בהנוגע לנשמתא דאורייתא.
אפשר שהנ"ל חריף הוא יותר מדי בשביל מחבר הנ"ל, יכול כת"ר לשנות איזה אותיות אבל עכ"פ לא התוכן, וכולי האי ואולי. ויוכל להתחיל מכתבו אליו בבקשת סליחה רבה וכו' וכו' ובהבאת מאמר החכם (הובא ג"כ במכתב הצ"צ הכתוב למנדלשטם כמדומני) שהאמת אהוב מהכל.
בברכה לבשו"ט.