ב"ה, יו"ד כסלו, תשי"ב
ברוקלין.
ש"ב ... תחי'
ברכה ושלום!
קבלתי מכתבה שורות אחדות - בלי הוראת זמן כתיבתם - וכבקשתה אזכירה בהיותי על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
נפלאתי לקרות במכ' "שאם יגיעה חלילה וחלילה מקרה אי נעים כו'". למותר להאריך בענין מדת הבטחון עד כמה שמוכרחת היא בכלל, ובפרט על פי דתנו ותורתנו, ועל אחת כמה וכמה עתה, אשר כולנו שארית הפליטה הננו מופתים חיים לנסים גלוים, בעצם מציאותינו, אלא שמחשבה זו גופא, מה יהי' אם חלילה יקרה מקרה מר, הרי זה גופא מקרה מר הוא.
ובימינו אלה, שיש כר נרחב לעבודה גדולה בכל מקצוע ומקצוע ורואים עתה במוחש איך שהמלאכה מרובה והזמן קצר, הנה חבל על הכחות נפשיים והמרץ שמשתמשים בהם והולכים לאיבוד בקשר עם מחשבות הנ"ל, בה בשעה שנצרכים הם כ"כ לעבודת יסוד ובנין. ובפרט כל אלו אשר בהם נשקעו בירושה כחות של כמה וכמה דורות אנשי מעלה הרי עון פלילי הוא כל רגע שאין משתמשים בכחות אלו למטרה הנ"ל. ואם באישים באים בימים כך, הרי עאכו"כ בנוגע לאותם אישים שזה עתה יסדו בית בישראל - שאין להם כל רשות לחשוב חשבונות מה יהי' וכו', בה בשעה שבעה"ב דוחק, ואף כי אין עליך המלאכה לגמור אבל אין אתה בן חורין להפטר ממנה.
בטח לוקחת חלק באופן המתאים בעבודת החנוך הכשר באה"ק ת"ו שבזה הוא המצב החמור ומסוכן ביותר וחיוני ביותר.
בפ"ש בעלה שי' אף כי בלתי מכירו ובברכה לקיים בפועל סיסמת הבעש"ט עבדו את ה' בשמחה ועפ"י דרשות דתינו שכל רגע מהחיים היא עבודה להשי"ת.