המצווה הקל"ו
הציווי שנצטווינו לקדש את שנת החמשים, כלומר: להשבית בה עבודת האדמה כמו בשמטה.
והוא אמרו יתעלה: "וקדשתם את שנת החמשים שנה" (ויקרא כה, י).
ובפרוש אמרו: "כשם שנאמר בשביעית, כך נאמר ביובל".
כלומר: השווה ביניהם בעשה, כשם שהשווה הכתוב ביניהם בלאו, כמו שאבאר.
ודיני שנת יובל ושנת שמיטה בהשבתת עבודת האדמה והפקרת כל הצומח - שווים.
ואת שני הדברים האלה כולל אמרו: "וקדשתם את שנת החמשים שנה".
וכבר ביאר הכתוב, שעניין הקדושה בהן, שיהו פירותיהן ותבואתן הפקר.
ואמר: "כי יובל היא קודש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה" (ויקרא כה, יב).
יובל זה אינו נוהג אלא בארץ, ובתנאי שיהא כל שבט ושבט יושב במקומו, כלומר: בחלק שלו מארץ ישראל, ולא יהיו מערבין זה בזה.