001 —ושאבתם מים בששון

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.

And you will draw water with joy from the wells of salvation.¹

כתיב, "ביום השמיני עצרת תהיה לכם". פי', כי בכל השנה, היו מקריבין על גבי המזבח, פרים, ואילים, וכבשים, ושעירים.

It is written, "On the eighth day, you shall have an assembly." This means that throughout the year, bulls, rams, sheep, and goats were offered on the altar.²

ואש של מעלה היה יורד על המזבח, כדמות אריה רובץ, ותאכל אותם.

And a heavenly fire would descend upon the altar in the form of a crouching lion and consume them.

ובחג הסוכות, היו מנסכין מים על גבי המזבח.

And during the festival of Sukkos, they would pour water on the altar.

וניסוך המים כל שבעה.

And the water libation was performed all seven days.

אך, "ביום השמיני עצרת תהיה לכם" - לכל הבחינות הללו.

However, "On the eighth day, you shall have an assembly"—this applies to all of these levels.

וביאור ענין זה, כי הנה עכשיו שאין לנו בית המקדש, ולא מזבח, צריך כל אחד, למצוא דברי חפץ בנפשו.

To explain this matter: now that we do not have the Beis Hamikdash or an altar, each person must find matters of desire within his own soul.

ולהבין איך כל הבחינות עליונות של מעלה, הם למטה בעבודת ה', שבלב כל אחד ואחד.

And to understand how all the lofty spiritual levels above are found below in the service of Hashem, within the heart of every individual.

ובכל דור, חייב אדם לראות בנפשו, ענין בחינת אש, ששורף ומכלה את הקרבנות פרים ואילים וכבשים כו'. ובחינת ניסוך המים שבחג.

And in every generation, a person must see within himself the aspect of fire that burns and consumes the offerings—bulls, rams, sheep, etc.—and the aspect of the water libation of the festival.

ובחינת יום השמיני, שבו עצרת כל הבחינות הנ"ל.

And the aspect of the eighth day, in which all the aforementioned levels are gathered together.

והנה אמרו רז"ל, "תפלות כנגד תמידין תקנום". והענין, כי עבודה שבלב זו תפלה.

And our Sages said, "The prayers were instituted corresponding to the daily offerings." The idea is that the service of the heart is prayer.

והלב הוא רומז כנגד המזבח.

And the heart alludes to the altar.

וכשם שהיו ב' מזבחות, פנימי וחיצון.

And just as there were two altars, an inner and an outer one,

כך יש בלב ב' בחי', חיצוניות הלב ופנימיות הלב.

so too, in the heart there are two aspects: the external part of the heart and the inner part of the heart.

כנודע.

As is known.

(וכמ"ש בזח"ג פ' צו, ד"ל ע"ב, דמזבח הפנימי, נק' קול דממה דקה, שהוא בחי' קלא פנימאה.

(And as it is written in Zohar III, Parshas Tzav, 34b, that the inner altar is called a "still, small voice," which is the aspect of an inner voice.

ונקרא ג"כ מזבח הזהב.

And it is also called the golden altar.

והיא בחי' אהבה רבה, שמבחינת כמעלת הזהב על הכסף.

And this is the aspect of great love, which is to the quality of gold over silver.

כו'. וע' מזה ג"כ בזח"ג פרשה בהעלותך דקנ"א ע"ב. ובפרדס בעה"כ ערך מזבח.

Etc. And see also in Zohar III, Parshas Behaaloscha 151b, and in Pardes, Shaar HaKavanos, entry on "altar."

ויובן עוד ענין ב' בחי' אלו, ממ"ש בד"ה שיר השירים, בענין ב' בחי' כלה.

Another explanation of these two aspects can be understood from what is written in the discourse on Shir HaShirim, regarding the two levels of "bride."

ע"ש. וזהו עצמו ענין ב' בחי' מזבח הנ"ל).

See there. And this is itself the matter of the two aspects of the altar mentioned above.)

וכשם שהיו מקריבין על מזבח החיצון כל הקרבנות פרים ואילים וכבשים כו'. כך צריך כל אחד בתפלתו לעורר את האהבה הטבעית בלבו שהוא בחינת חיצוניות שבלב בלבד, שתתלהט כרשפי אש בהתגלות הלב.

And just as all the offerings—bulls, rams, sheep, etc.—were brought on the outer altar, so too, in prayer, each person must arouse the natural love in his heart, which is the external aspect of the heart alone, so that it blazes like fiery coals in the revealed heart.

והוא בחינת אש של מעלה שיורד בדמות אריה לשרוף הקרבנות.

And this is the aspect of the heavenly fire that descends in the form of a lion to consume the offerings.

(וע"ש פרשה צו (דל"ב ע"ב ודל"ג

(And see there, Parshas Tzav (32b and 33a),

א'), ע"פ: "ותצא אש", דא אוריאל.

on the verse: "And a fire went out," which is Uriel.

ובפי' הרמ"ז שם.

And in the commentary of the Ramaz there.

ובדף כ"ז כתב, דאוריאל גימטריא אברהם.

And on page 27 it is written that Uriel is numerically equivalent to Avraham.

ונודע דאהבה הטבעית שבנפש האלקית, היא ירושה לנו מבחי' חסד לאברהם.

And it is known that the natural love in the G‑dly soul is an inheritance to us from the level of Chesed of Avraham.

ועד"ז נתבאר כאן, שבחי' התעוררות גילוי אהבה הטבעית, זהו בחי' אש שלמעלה.

And similarly, it is explained here that the awakening and revelation of the natural love is the aspect of the heavenly fire.

וע' עוד בזהר בראשית (ד"ו ע"ב), ובפי' הרמ"ז שם, דבחי' אריה בגימ' רי"ו. והוא מבחי' רוחא דשבק בה.

And see also in Zohar Bereishis (6b), and in the commentary of the Ramaz there, that the aspect of lion is numerically equivalent to 216, and it is from the level of the spirit that remains within it.

ע"ש. וגם עד"ז יובן שייכות בחי' זו, לאהבה הטבעית.

See there. And in this way, too, the connection of this aspect to natural love is understood.

והוא ע"פ מ"ש במ"א, בד"ה וילקט יוסף, בפרשה ויגש, בענין הספיחים.

And this is based on what is explained elsewhere, in the discourse on "Vayilkot Yosef" in Parshas Vayigash, regarding the subject of the aftergrowths.

שזהו כענין רוחא דשביק בה כו'. ועמ"ש מענין אהבה הטבעית, בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ. ועמ"ש מענין אריה, בד"ה ואריה כבקר יאכל תבן).

This is similar to the concept of the spirit that remains within, etc. And see what is written about natural love in the discourse explaining Yom Kippur, and about the lion in the discourse "And the lion will eat straw like the ox."

והוא ע"ד מ"ש, "אחרי ה' ילכו, כאריה ישאג". שהיא אהבה המתלהבת ומתלהטת בלב האדם, בזכרו את ה'. שאינו רוצה להיות נפרד ח"ו. וכתיב, "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא", אש אוכלה אש.

And this is as it says, "After Hashem they will go; like a lion He will roar." This is a love that is inflamed and burning in a person's heart when he remembers Hashem, not wanting to be separated from Him, G‑d forbid. And it is written, "For Hashem your G‑d is a consuming fire," a fire that consumes fire.

ששורף ומכלה את כל האישים אשר לא לה' המה.

It burns and consumes all the fires that are not for Hashem.

הנקרא בשם אש זרה.

This is called a foreign fire.

ולא להיות האש, כ"א לה' לבדו.

And the fire should be only for Hashem alone.

ולכן אמרו רז"ל: שאסור לאכול קודם התפלה.

Therefore, our Sages said that it is forbidden to eat before prayer.

כי מאחר שהוא רוצה לאכול איזה דבר, כמו לחם גשמי, מוכרח הוא להיות במעלה הגבוה ויתירה מן הלחם, שמצד מעלתו היתירה עליו ראוי לשלוט בו ולאכול ממנו.

For since a person wants to eat something, such as physical bread, he must be on a higher and loftier level than the bread, so that by virtue of his superiority over it, he is fit to rule over it and eat from it.

וכיון שהוא קודם התפלה, שעדיין לא ביער ושרף את המותרות שלו באש של מעלה.

But since it is before prayer, and he has not yet burned and consumed his excesses with the heavenly fire,

והרי הוא מקושר בדאגת הפרנסה.

he is still attached to the worries of livelihood.

הרי הוא מקושר למטה, ונופל במדרגות שאר ענינים גשמיים.

He is therefore attached below and falls into the level of other material matters.

הרי הוא שוה במדרגה אל הלחם אשר הוא אוכל.

He is thus on the same level as the bread he eats.

ואין ראוי לשלוט בו, ולאכול ממנו.

And he is not fit to rule over it or to eat from it.

(ועמ"ש מזה בד"ה כה תברכו בפ' נשא).

(And see more about this in the discourse on "So shall you bless" in Parshas Naso.)

וזהו עבודת האדם בתפלה, לשרוף דאגת הפרנסה.

And this is the person's avodah in prayer: to burn away the worry of livelihood.

וכמו שהיו מקריבין ע"ג המזבח סולת חטים למנחות.

Just as they would offer fine wheat flour on the altar for the meal offerings.

ולא ענין הפרנסה עצמה.

But not the matter of livelihood itself.

כי היא צריכה.

For it is necessary.

והכתוב משבח ואומר, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך" וגו'. אבל הדאגה, שאדם מיצר ודואג על זה, הנה הוא מיסוד האש והחמימות שבנפשו הבהמית.

And the verse praises and says, "When you eat the labor of your hands, you are praiseworthy," etc. But the worry, when a person is distressed and anxious about it, comes from the element of fire and heat in his animal soul.

אשר זהו אש זרה.

This is a foreign fire.

וצריך לשרפה באש של מעלה בתפלה כנ"ל:

And it must be burned with the heavenly fire in prayer, as explained above.

ב

2)

והנה אמרו רז"ל, "אע"פ שאש יורד מלמעלה, מן השמים, מצוה, להביא מן ההדיוט". כדי לעשות הכנה לאש של מעלה, שתרד ע"י זה.

And our Sages said, "Even though fire descends from above, from Heaven, it is a mitzvah to bring from the ordinary person." This is in order to prepare for the heavenly fire, so that it will descend through this.

ולהבין ענין זה בעבודת ה'. הנה הקב"ה נקרא, "זורע צדקות, ומצמיח ישועות". וביאור ענין זה, יובן בהקדים, מה שכתוב.

To understand this in the service of Hashem: the Holy One, blessed be He, is called "the One who sows righteousness and causes salvation to sprout." And to explain this, we must first introduce what is written,

"שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני".

"His left hand is under my head, and His right hand embraces me."

(עמ"ש על פסוק זה בפ' כי תשא)

(See what is written on this verse in Parshas Ki Sisa)

פי', "וימינו תחבקני". שנמשך כל כך בחינות חסד, דרועא ימינא, וימין מקרבת כל ניצוצות, וכל נשמות ישראל, להיות מיוחדים, לה' יחיד ומיוחד לבדו.

The meaning is: "And His right hand embraces me"—that so many levels of kindness are drawn down, the right arm, and the right draws close all the sparks and all the souls of Israel, to be united with Hashem, the One and Only, alone.

כדכתיב, "עם קרובו". עד שהוא בבחינת חיבוק ממש.

As it is written, "a nation close to Him," until it is an actual embrace.

כאדם המחבק לחבירו, שאינו יכול להפרד ממנו בשום אופן.

Like a person embracing his friend, who cannot be separated from him in any way.

וכך למטה, נמשך ונתגלה אה"ר לה' לבדו, שלא ליפרד ממנו ח"ו.

And so too below, a great love for Hashem alone is drawn and revealed, so as not to be separated from Him, G‑d forbid.

(עמ"ש מזה בביאור ע"פ שימני כחותם, בענין רצועות דתליין על לבא).

(See more about this in the explanation of the verse "Place me as a seal," regarding the straps of tefillin on the heart.)

אך לזכות למעלת ובחינת אהבה רבה זו, צ"ל מתחלה בבחי', "שמאלו תחת לראשי", כי שמאל דוחה.

But to merit this lofty level of great love, one must first be in the state of "His left hand is under my head," for the left pushes away.

פי', שדוחה ומשפיל את האדם.

That is, it pushes down and humbles the person.

כאשר ישים אל לבו, ויעמיק דעתו ומחשבתו, איך שהוא רחוק מה' בתכלית ח"ו, וכיוצא באלו הענינים.

When one sets his heart and deeply contemplates how distant he is from Hashem, to the utmost, G‑d forbid, and similar matters.

אשר כל זה, נמשך מסטרא דשמאלא, כנודע.

All of this comes from the side of the left, as is known.

ולא שיהיה בחינת שמאל של הקב"ה עצמו הוא הדוחה ח"ו. "כי לא ידח ממנו נדח". אלא כאשר ישים אל לבו וכו'.

But it is not that the left side of Hashem Himself pushes away, G‑d forbid—"For He does not reject anyone"—rather, it is when a person sets his heart, etc.

ונמשך ונשתלשל למטה, בבחי', "תחת לראשי". פי' כאשר אני נוטל בחינה זו, להמשיך למטה תחת לראשי, דהיינו בעומק מחשבתי, הרי אני בעצמי, הוא הדוחה ומשפיל את עצמי, ממדרגתי שהייתי מחזיק עצמי בעיני מתחלה.

And it is drawn down and extended below in the aspect of "under my head." That is, when I take this quality and draw it down below, under my head, meaning into the depth of my thought, then I myself am the one who pushes and humbles myself from the level I previously held myself in my own eyes.

(ועמ"ש מזה, בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא).

(And see more about this in the discourse on "A person is obligated to become intoxicated on Purim.")

וע"ד זה סדרו רז"ל, כל הוידויים שביום כפור.

And in this way, our Sages arranged all the confessions of Yom Kippur.

שמתודים על נפשם, ואומרים, "סררנו, תעבנו", וכיוצא בהם.

They confess about themselves and say, "We have rebelled, we have become abominable," and similar things.

שמשפילים את עצמם לפני הקב"ה מאד, ואומרים, איך שהם רחוקים מאד ממנו ית'.

They humble themselves greatly before Hashem and say how very distant they are from Him.

והן הם הדברים המעוררים את האהבה והצמאון להיות אליו ית' תשוקתו.

And these are the things that arouse love and longing, so that one's desire is for Him.

ובזה יבא ויגיע להיות זוכה לבחינת ומעלת אהבה רבה שבחג הסוכות.

And through this, one comes and attains the level and quality of great love that is present on the festival of Sukkos.

וזהו, "זורע צדקות".

And this is "He sows righteousness."

כי הנה כנסת ישראל נק' בשם "צדקה", על שם הפסוק "בצדקה תכונני". וגם, כללות ישראל למטה, מלאים מצות צדקה וחסד.

For the congregation of Israel is called "righteousness," as in the verse "You shall be established through righteousness." And also, the Jewish people as a whole below are filled with mitzvos of charity and kindness.

ובעשי"ת הוא בבחינ', זריעה.

And during the Ten Days of Repentance, this is in the aspect of sowing.

כי כמו הגרעין שזורעין צריך לזרוע ע"ג עפר שנחרש היטב, משא"כ עפר קשה לא יזרע ולא יצמח בה כלל.

For just as a seed that is sown must be planted in earth that has been well plowed—whereas hard earth will not be sown and nothing will grow in it at all—

כך כל המצות צדקה וחסד שישראל עושין ומסגלין כל ימות השנה, הנה לא יזרע ולא יצמיח בה כלל.

so too, all the mitzvos of charity and kindness that Israel perform and accumulate throughout the year will not be sown or produce fruit at all.

ולא יעשה פרי למעלה.

And they will not bear fruit above,

כ"א ע"י בחינת עשי"ת, שמשברין את לבם ודוחין ומשפילין את עצמם כעפר שנחרש בבחינת חרישה דמרפי ארעא.

except through the aspect of the Ten Days of Repentance, when they break their hearts and humble themselves like earth that has been plowed, in the aspect of plowing that softens the ground.

(ועמ"ש מזה באריכות סד"ה האזינו השמים.

(And see more about this at length in the discourse beginning "Haazinu Hashamayim,"

איך שחרישה זו מתחיל דרך כלל בר"ה. וזהו ענין שברים כו'. ושהצמיחה היא חג הסוכות ע"ש).

regarding how this plowing generally begins on Rosh Hashanah. And this is the idea of the broken sounds, etc., and that the sprouting is on the festival of Sukkos—see there.)

וכן אנו רואים בחוש בעושי צדקה, שלא יתן כ"א ע"י שישים את עצמו כעפר.

And we also see clearly among those who give charity that a person will only give when he considers himself like earth.

משא"כ, אם מחשב את עצמו ליש ודבר, לא יתן, כ"א איזה מותרות ממה שיש לו.

But if he thinks of himself as an entity and something of substance, he will only give some of his surplus, from what he has.

אבל לא יגיעו ועמלו וחיי נפשו ממש.

But not his toil, effort, and very life.

שלזה צריך לשבר תאוות לבו, הנמשכים מגסות רוחו, ולהחשיב את עצמו שוה כמו חבירו, המקבל ממנו.

For this, one must break the desires of his heart, which come from arrogance, and consider himself equal to his fellow, the recipient.

ומאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו'. שיהיה לו מה לאכול ולשתות.

And why do you see your blood as redder, etc.—that you should have what to eat and drink,

ולרש אין כל.

while the poor person has nothing.

מאי שנא?

What is the difference?

ולמה יגרע?

And why should he be lacking?

הלא אב א' לכולנו כו'. ועמ"ש בד"ה ארץ הרים ובקעות.

Do we not all have one Father, etc.? And see more in the discourse on "Eretz Harim U'Bkaos."

ועי"ז, נזרע בחינת הצדקה הנ"ל.

And through this, the aspect of charity mentioned above is sown.

ובימים שבין יום כפור לסוכות, הוא בחי' הצמיחה.

And in the days between Yom Kippur and Sukkos, this is the aspect of sprouting.

עד שביום ראשון של חג הסוכות, נגדל ונצמח בחי' אברהם, חסד עליון, בחינת, "וימינו תחבקני" הנ"ל. וגם בחינת ומעלת אברהם, הוא ע"י שאמר, "ואנכי עפר ואפר". דהיינו בחי' עפר שזורעין בו, ומצמיח, כנ"ל.

Until on the first day of the festival of Sukkos, the aspect of Avraham—supernal kindness—grows and sprouts, which is the aspect of "His right hand embraces me" mentioned above. And also the quality and level of Avraham is through his saying, "And I am dust and ashes"—that is, the aspect of earth in which one sows and which causes growth, as explained above.³

וזהו: "מצמיח ישועות", והוא ע"ד מ"ש: "הושיעה ימינך". כי הנה כתיב, "השיב אחור ימינו".

And this is "causes salvation to sprout," and it is like what is written: "Deliver with Your right hand." For it is written, "He turned His right hand backward."

שבחי' חסד והימין, מלובש בבחי' אחוריים, דברים חיצונים.

That is, the aspect of kindness and the right is clothed in a state of "backwardness," in external matters.

וצריך להושיע ידו לו, לחזור אל הקדושה.

And it is necessary to save His hand for Him, to return it to holiness.

(ע' מ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון, גבי "עת לחבק, ועת לרחק מחבק", וע' מענין, "השיב אחור ימינו" בזהר פ' ויצא קס"ג סע"ב. פרשה בשלח דנ"ז סע"א. ובפרשה תרומה דקמ"ג ע"ב.

(See what is written in the discourse on "Ve'eheyeh Etzlo Amon," regarding "A time to embrace and a time to refrain from embracing," and see about "He turned His right hand backward" in Zohar, Parshas Vayeitzei 163b, Parshas Beshalach 57a, and in Parshas Terumah 143b,

ובמק"מ שם.

and in the commentary there.

וענין שהימין מלובש בבחינת אחוריים, היינו למטה.

And the idea that the right is clothed in a state of "backwardness" means below,

כשהאדם משפיל אהבתו בענינים גשמיים, לימשך אחר תאוות הגוף והנה"ב כו'. ואומר על שמאל שהוא ימין.

when a person lowers his love into material matters, to be drawn after bodily desires and the animal soul, etc., and calls the left right.

ועי"ז גורמים ח"ו השפלת השפע לחיצונים.

And through this, G‑d forbid, one causes the flow of abundance to be lowered to the external forces.

ועמ"ש ר"פ בשלח, בענין כמה ארך אפים כו'. גם בחי', "השיב אחור ימינו", זהו כענין המבואר במ"א ע"פ המאמר הזהר פ' ויקרא ד"כ ע"ב. "קב"ה בגלותא,

And see at the beginning of Parshas Beshalach, regarding the matter of "how long is His patience," etc. Also, the aspect of "He turned His right hand backward" is like what is explained elsewhere on the Zohar, Parshas Vayikra 20b: "The Holy One, blessed be He, in exile, ascends above,"

סליק לעילא" כו'. וכ"מ הפי' בזהר פרשה בשלח דנ"ז סע"א. ע"ש. וע' עוד מענין, "השיב אחור ימינו",

etc. And similarly, the explanation in Zohar, Parshas Beshalach 57a—see there. And see further about "He turned His right hand backward"

בזהר פ' בלק דר"א סע"א. ובפרשה פנחס דרל"ז ע"א. ובפרשה ויקהל דר"ג, סע"א. ובפ' אחרי, דע"ד ע"א. והנה, ענין, "להושיע ידו לו", זהו, כמ"ש,

in Zohar, Parshas Balak 201a, and in Parshas Pinchas 237a, and in Parshas Vayakhel 203a, and in Parshas Acharei 74a. Now, the matter of "to save His hand for Him" is as it is written,

"הושיעה ימינך וענני". בתהלים סי' ס'. והיינו, כמ"ש בד"ה האזינו הנ"ל, בענין, "וסוכה תהיה לצל יומם". כי "יומם", היינו בחי' חסד לאברהם.

"Deliver with Your right hand and answer me" (Tehillim 60). And this is as explained in the aforementioned discourse on Haazinu, regarding "And a sukkah will be for shade by day." For "by day" refers to the aspect of Chesed of Avraham,

בחי' ימין.

the aspect of the right.

"וצל יומם", היינו בחי' מקיף עליון, שנמשך על החסד.

"And the shade by day" refers to the supernal encompassing level that is drawn over the kindness.

והמשכה זו, היא מבחי' "ורב חסד". ומבחי', "כי חפץ חסד הוא". ועמ"ש, ע"פ, "הוי' יחתו מריביו". אשר ע"י התגלות בחי', ורב חסד, בחסד עליון, מתמתקים הדינים.

And this drawing comes from the aspect of "abundant kindness" and from "for He desires kindness." And see on the verse "Hashem will strike terror into His adversaries," that through the revelation of the aspect of abundant kindness in supernal kindness, the judgments are sweetened.

ועמ"ש, ס"פ שלח, בביאור ע"פ, "אני" דפ' ציצית.

And see at the end of Parshas Shelach, in the explanation of the verse "I am" from Parshas Tzitzis.

בענין, "חסדי ה'". ב' בחי' חסד, כו' ע"ש. וזהו, "הושיעה ימינך", שנמשך בחי' מקיף עליון, לבחי' חסד, דרועא ימינא.

Regarding "the kindnesses of Hashem"—there are two aspects of kindness, etc. And this is "Deliver with Your right hand," that the supernal encompassing level is drawn to the aspect of kindness, the right arm.

והמשכה זו, הוא ממקום עליון מאד.

And this drawing is from a very lofty place.

מבחי' דלית שמאלא בהאי עתיקא.

From the aspect of "there is no left in this Atik."

ועי"ז וענני.

And through this, "and answer me."

להיות וימינו תחבקני.

So that "His right hand embraces me."

וזהו ענין הסוכה, עפמ"ש בפע"ח שער חג הסוכות פ"ד, דדפנות הסוכה, שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח.

And this is the idea of the sukkah, as explained in Pri Etz Chaim, Shaar Chag HaSukkos, chapter 4, that the walls of the sukkah—two as required and a third even a handbreadth—

זהו עד"מ כנגד ג' פרקי יד ימין כו'. והוא בחי' "וימינו תחבקני". והסכך, זהו בחי', "צל יומם", המקיף על בחי' ימין כו'. ע"ש.

this is by way of example corresponding to the three joints of the right arm, etc. And this is the aspect of "His right hand embraces me." And the sechach is the aspect of "the shade by day," the encompassing level over the aspect of the right, etc.—see there.

וביאור ענין גילוי בחי' ימינו של הקב"ה בנפש האדם, יובן ממ"ש בד"ה צאינה וראינה, בענין שאו ידיכם קדש כו' ע"ש. וברבות נזכר מענין הושיעה ימינך, במדרש איכה, ס"פ גדע בחרי אף.

And the explanation of the revelation of the aspect of Hashem's right arm in a person's soul can be understood from what is written in the discourse on "Tze'enah U'Re'enah," regarding "Lift up your hands in holiness," etc.—see there. And in the Midrash Rabbah, the matter of "Deliver with Your right hand" is mentioned in the Midrash Eichah, end of chapter 2, "He raged in fierce anger."

ובזח"א. (בפ' ויצא דקס"ג סע"ב. ובפ' פקודי דרל"ה ע"א) ובפ' שמיני (דל"ז ע"א) ובפ' חקת (דקפ"א ע"ב) ובפ' תרומה (דקס"ט ע"א) גבי כוס ישועות כו' הושיעה ימינך כו' ושייך לזה ג"כ מ"ש בזהר פ' תשא (דקפ"ט ע"ב). ובפי' הרמ"ז שם.

And in Zohar I (Parshas Vayeitzei 163b, Parshas Pekudei 235a), and in Parshas Shemini (37a), and in Parshas Chukas (181b), and in Parshas Terumah (169a), regarding "the cup of salvations," etc., "Deliver with Your right hand," etc. And this is also relevant to what is written in Zohar, Parshas Ki Sisa (189b), and in the commentary of the Ramaz there.

ובפ' נח (ס"ב

And in Parshas Noach (62b),

ב'), בענין קץ הימין.

regarding the end of the right.

וע' בזהר פרשה חיי שרה, (דקכ"ג סע"א וסע"ב) בענין, הושיעה לו ימינו כו'. ובפ' בשלח, (דנ"ח סע"א) "ימינך ה' נאדרי בכח", דא אורייתא.

And see in Zohar, Parshas Chayei Sarah (123a–b), regarding "Deliver with His right hand," etc. And in Parshas Beshalach (58a), "Your right hand, Hashem, is glorious in power"—this refers to the Torah.

י"ל כמ"ש לקמן בד"ה ביום השמע"צ, בענין, "ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כסיתיך". שמן התורה נעשה בחי' סוכה, בחי' צל כו'. נמצא זהו כמו בחי' "צל יומם", בחי', "הושיעה ימינך" כו'. וגם בנפש יובן בחי' זו,

It can be said, as will be explained later in the discourse on Shemini Atzeres, regarding "And I have placed My words in your mouth, and in the shadow of My hand I have covered you," that through the Torah, the aspect of sukkah, the aspect of shade, is created. Thus, this is like the aspect of "the shade by day," the aspect of "Deliver with Your right hand," etc. And in the soul, this aspect can also be understood,

שהתורה נותנת כח ועוז לבחינת ימין, ואהבת ה'. עפמשנ"ת בד"ה בחודש השלישי בפ' יתרו, בענין שהתורה נקרא עוז כו' ע"ש. וזהו ג"כ, "ימינך ה' תרעץ אויב", היינו כל תאוות היצה"ר ונה"ב. ותרעץ אותיות עצרת.

that the Torah gives strength and might to the aspect of the right, and the love of Hashem. As explained in the discourse on "In the third month" in Parshas Yisro, regarding the Torah being called strength, etc.—see there. And this is also "Your right hand, Hashem, will crush the enemy," meaning all the desires of the evil inclination and the animal soul. And "will crush" has the same letters as "Atzeres" (assembly).

כי שמיני עצרת הוא בחי' למען דעת כל עמי הארץ כמ"ש בד"ה ה' לי בעוזרי).

For Shemini Atzeres is the aspect of "so that all the peoples of the earth may know," as explained in the discourse on "Hashem is with me as my helper."

וזהו שאמרו רז"ל, "מצוה להביא מן ההדיוט". פי', "הדיוט", היינו דברים תחתונים פשוטים.

And this is what our Sages said: "It is a mitzvah to bring from the ordinary person." That is, "ordinary" refers to simple, lowly things.

וממילי דהדיוטא, היינו, כאשר ישים האדם אל לבו, להיות ממארי דחושבנא, כל מילי דהדיוטא, וכל המחשבה דבור ומעשה, אשר לא לה' המה, שהיו בו כל ימיו.

And from matters of the ordinary, meaning when a person sets his heart to be among those who make an accounting, all matters of the ordinary, and all thoughts, speech, and action that were not for Hashem throughout his life.

ואיך שהוא רחוק מה' בתכלית, ומשוקץ ומתועב כו'. שהוא בחי' שמאל דוחה כו'. ונקלה עוד מזאת, והיה שפל ונבזה בעיניו ומואס בחייו.

And how he is utterly distant from Hashem, and repulsive and abominable, etc.—this is the aspect of the left pushing away, etc.—and he is even more degraded than this, and is lowly and despised in his own eyes and loathes his life.

ואזי יתמרמר מאד, ויצעק אל ה' בצר לו.

Then he will be very bitter and cry out to Hashem in his distress.

וכדכתיב, "צעק לבם". ומרירות הזאת, היא מביאתו לעשות הכנה לאש של מעלה, הוא בחינת אהבת ה' שבנפשו האלהית.

As it is written, "Their heart cried out." And this bitterness brings him to prepare for the heavenly fire, which is the love of Hashem in his G‑dly soul.

שתתעורר ותתלהט בלבו כנ"ל.

So that it is aroused and blazes in his heart, as explained above.

(ועמ"ש עוד בענין מצוה להביא מן ההדיוט בד"ה ענין חנוכה בפ' מקץ.

(And see further about the mitzvah to bring from the ordinary in the discourse on the subject of Chanukah in Parshas Miketz,

דלשם נתבאר בע"א קצת.

where it is explained there somewhat differently.

דהיינו שזהו האהבה שהאדם לוקח מחמת העולמות מבחי' מלכותו ית' כו'. ע"ש, ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ. ולפ"ז י"ל, דענין הנז' כאן, להיות ממארי דחושבנא כו', ואיך שהוא רחוק כו', זהו ענין מצות תרומת הדשן.

That is, this is the love that a person takes from the worlds, from the aspect of His sovereignty, etc.—see there, and in the discourse explaining Yom Kippur. And according to this, it can be said that the matter mentioned here—being among those who make an accounting, and how one is distant, etc.—this is the mitzvah of removing the ashes.

אשר זהו הכנה לגילוי האש כו'. ועמ"ש סד"ה ויהי בשלח פרעה):

And this is the preparation for the revelation of the fire, etc. And see the discourse beginning "Vayehi Beshalach Paroh."

ג

3)

והנה כל זה הוא בחי' אש שע"ג המזבח.

And all of this is the aspect of fire on the altar.

אך יש בחינה אחרת גדולה וגבוה מזה.

But there is another aspect, greater and higher than this.

והוא בחי' מים שמנסכין ע"ג המזבח בחג הסוכות.

And this is the aspect of water that is poured on the altar during the festival of Sukkos.

שהמים מרווין צמאון הבא מיסוד האש.

For the water quenches the thirst that comes from the element of fire.

וכמ"ש, "הוי כל צמא לכו למים". וגם בבחינת ומדרגת מים יש כמה בחינות שונות זו למעלה מזו.

As it is written, "Ho, all who are thirsty, go to the water." And even within the aspect and level of water, there are many different levels, one higher than the next.

כדכתיב, "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים כו' אין עוד מלבדו" בראייה חושיית.

As it is written, "You have been shown to know that Hashem is G‑d in the heavens... there is nothing else," with actual sensory perception.

שהוא בחי' ביטול במציאות לגמרי, בבחינת ראיה, כמ"ש במ"א.

This is the aspect of complete self-nullification, in the aspect of seeing, as explained elsewhere.

ובחינה זו נק' בחי' מים, שמקרר ומכבה את חום האש.

And this level is called the aspect of water, which cools and extinguishes the heat of the fire.

כי מאחר שהוא בבחי' ביטול במציאות לגמרי אליו ית', הרי ממילא ומאליו מתקרר חום האש הטבעי אשר בנפשו האלהית, והצמאון כרשפי אש שלהבת.

For since one is in a state of complete self-nullification to Him, it automatically cools the natural heat of the fire in his G‑dly soul, and the thirst like fiery coals of flame.

וכמו למשל אהבת הבן אל האב, כשרוצה להתקרב אליו ועדיין הוא קצת רחוק, אזי האהבה נראית ונגלית מן הלב ולחוץ, שצועק אבא אבא.

It is like the love of a son for his father: when he wants to draw close but is still somewhat distant, the love is visible and revealed from the heart outward, and he cries out, "Father, Father!"

משא"כ כשהוא אצל אביו ממש, הנה הלב תוכו רצוף אהבה.

But when he is actually with his father, the heart is filled with love within.

אבל אינה נראית ונגלית חוץ מן הלב.

But it is not visible and revealed outside the heart.

ולכן נקרא בחינת מים, שמקרר בחינת האש, שלא תתגלה לחוץ, כ"א נסתרת בתוך הלב.

Therefore, it is called the aspect of water, which cools the aspect of fire so that it does not break out, but remains hidden within the heart.

(וכמ"ש במ"א בענין חסדים המכוסים כו'. ועמ"ש בד"ה וידעת היום בענין וכל קרב וכליות יזמרו.

(And as explained elsewhere regarding "concealed kindnesses," etc., and see the discourse on "Veyadata Hayom" regarding "all my inner parts will sing,"

ומ"ש סד"ה, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, גבי ענין בהר הקדש).

and what is written in the discourse beginning "Vehaya Bayom Hahu Yitaka" regarding the subject of "on My holy mountain.")

וזהו ענין תפלת שמונה עשרה בלחש.

And this is the idea of the Shemoneh Esrei prayer said in a whisper.

בחשאי.

In silence.

כי בפסוקי דזמרה הוא מעורר את האהבה כרשפי אש, להיות שורף ומכלה את האשים אשר הם אש זרה כנ"ל. והרי הוא כאלו עדיין רחוק מן המלך.

For in Pesukei Dezimra, one arouses love like fiery coals, to burn and consume the alien fires, as explained above, and it is as if he is still distant from the King.

משא"כ בתפלה, שהרי הוא כאלו עומד לפני המלך, ואומר, "ברוך אתה" וכו'.

But in prayer, it is as if he is standing before the King and says, "Blessed are You," etc.

פי', "ברוך" בחינת המשכה.

That is, "Blessed" refers to drawing down.

שממשיך יחודו ית' למטה, שיהיה הוא בבחינת ביטול אליו ית'. ועד"ז, תקנו, "מודים אנחנו לך", שהוא בחי' ביטול.

He draws down Hashem's unity below, so that he is in a state of self-nullification to Him. Similarly, the Sages instituted "We give thanks to You," which is the aspect of self-nullification.

כמ"ש במ"א. וזהו ענין הכריעות והשתחוואות, כו'. לכן הוא בלחש ובחשאי.

As explained elsewhere. And this is the idea of bowing and prostration, etc. Therefore, it is said in a whisper and in silence.

(וע' בזהר פ' תרומה דקל"ז ע"א. ובפ' בראשית ד"נ ע"ב. ובפ' שמיני דל"ט ע"א).

(And see Zohar, Parshas Terumah 137a, and Parshas Bereishis 50b, and Parshas Shemini 39a.)

אך להיות בחי' ומדריגה זו קבוע' ונטועה בלב האדם כל היום, שלא ימוט מזה.

But for this level and state to be fixed and implanted in a person's heart all day, so that he does not stray from it,

צריך האדם לשית עצות בנפשו.

a person must devise strategies within himself.

כי הנה אנו רואים בחוש, שאחר תפלת שמונה עשרה חוזר להיות כבראשונה.

For we see clearly that after the Shemoneh Esrei prayer, one returns to how he was before.

והעצה האמיתית, הוא עסק התורה והלכותיה.

And the true solution is the study of Torah and its laws.

עם היותן מלובשים בדברים גשמיים תחתונים, כמו בעניני זרעים מועד כו'. הן הנה תכלית היחוד והדביקות בו ית'. כמ"ש במ"א.וצריך האדם להבטל ולהכלל אליו ית',

Even though they are clothed in lowly, material matters, such as the laws of seeds, festivals, etc., these are the ultimate unity and cleaving to Him, as explained elsewhere. And a person must nullify and include himself in Him,

להיות מכון ליחודו ית'. ויבטל ויפקיר את עצמו מכל רצונותיו ומחשבותיו.

to be a vessel for His unity, and to nullify and relinquish all his desires and thoughts.

וכמ"ש במ"א, על פסוק, "ארץ אוכלת יושביה" וגו'. ובבחינה זו, הנה עסק התורה שוה ממש כמו תפלת שמונה עשרה.

And as explained elsewhere on the verse "A land that consumes its inhabitants," etc. In this state, the study of Torah is truly equal to the Shemoneh Esrei prayer.

ויכול האדם שיהיה רושם בחינת הביטול שבתפלת שמונה עשרה קבוע ונטוע במסמרות בל ימוט לנצח כל היום בעסקו בתורה.

And a person can have the impression of the self-nullification of Shemoneh Esrei fixed and implanted like nails that will never be moved, all day, through his involvement in Torah.

וזהו, "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", שתהיה לכם עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל. שיקלוט ויתפוס בתוככם לבלתי תהיו פולטים ח"ו.

And this is "On the eighth day, you shall have an assembly," that you should have an assembly and absorption of the above-mentioned aspect of water, so that it is absorbed and grasped within you and not, G‑d forbid, expelled.

(וע' בהשמטות שבזהר ח"א סס"י כ"ה, שזהו ענין כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

(And see in the additions to Zohar I, end of section 25, that this is the idea of "the earth will be filled with knowledge of Hashem as water covers the sea,"

ועמ"ש מזה בביאור על פסוק וידעת היום בפרשה ואתחנן).

and see more about this in the explanation of the verse "Veyadata Hayom" in Parshas Va'eschanan.)

כי אדם יכול להיות אחר התפלה חוזר כבראשונה.

For a person can, after prayer, return to how he was before.

והיינו ע"י בחינת ביום השמיני, שהוא בחי', "בינה, ליבא", דהיינו שיהיה בו בחינת ביטול בעומק נקודת הלב כנ"ל. והיינו לפי שהתגלות עתיק הוא בבינה, עולם התענוג.

And this is through the aspect of the eighth day, which is the aspect of "binah, the heart," meaning that there is self-nullification in the depth of the point of the heart, as explained above. And this is because the revelation of Atik is in binah, the world of delight.

לכן עי"ז נמשך להיות עצרת וקליטה לבחי' מים הנ"ל. שהוא בחי' אהבה בתענוגים, כו'. כמשל הבן כשהוא אצל אביו כו' כנ"ל.

Therefore, through this, there is an assembly and absorption of the above-mentioned aspect of water, which is the aspect of love in delights, etc., like the analogy of a son when he is with his father, as explained above.

וזהו: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", כי בחינת מים הנ"ל, צריך להיות בבחי' מעיין.

And this is: "And you will draw water with joy from the wells of salvation," for the aspect of water mentioned above must be in the form of a well.

כדכתיב: "אותי עזבו מקור מים חיים" כו'. דהיינו ע"ד משל כמקור הנובע מתחת לארץ, ואינו נראה ומושג כ"א הנביעה.

As it is written: "They have forsaken Me, the source of living waters," etc.—that is, by way of analogy, like a source that flows from beneath the earth and is only perceived as the flow, whereas the source itself: deep, deep—who can find it?

משא"כ המקור עצמו: עמוק עמוק מי ימצאנו.

But the source itself: deep, deep—who can find it?

[וע' מזה ברע"מ ס"פ בא (דמ"ג ע"ב). ועיין עוד מענין אותי עזבו מקור מים חיים בזהר (ס"פ ואתחנן דרס"ו ע"א). ובמק"מ ובהרמ"ז שם.

[And see more about this in Raaya Mehemna, end of Parshas Bo (43b). And see also about "They have forsaken Me, the source of living waters" in Zohar, end of Parshas Va'eschanan 266a, and in the commentary and in the Ramaz there.

ובפ' וילך (דרפ"ו ע"א) "לקדשא שמא דקוב"ה באמן". וע' מענין אמן ברע"מ פ' עקב (דרע"א ע"א). ובפי' הרמ"ז שם.

And in Parshas Vayelech (286a), "to sanctify the Name of the Holy One, blessed be He, with Amen." And see about Amen in Raaya Mehemna, Parshas Eikev (271a), and in the commentary of the Ramaz there.

וע' עוד בזהר ויקרא די"ב ע"א].

And see further in Zohar, Vayikra 12a.]

וכך צריך האדם באתערותא דלתתא ג"כ לחפור בעומק המעיין, במה שהוא נובע מן המקור, עמוק עמוק מתחת לעפר.

And so too, a person must, through isarusa d'letata, dig deep into the well, into that which flows from the source, deep, deep beneath the earth.

דהיינו שיהי' בבחי': "ונפשי כעפר לכל תהיה", וגם להעמיק עיון שכלו בעסק התורה והלכותיה.

That is, he should be in the state of "And my soul shall be as dust to all," and also deeply contemplate Torah study and its laws.

(ועמ"ש סד"ה האזינו השמים גבי כרביבים עלי עשב) שהיא בחי' ח"ע, ראשיתה דכולא.

(And see the discourse beginning "Haazinu Hashamayim" regarding "as showers upon the grass"), which is the aspect of Chochmah Ila'ah, the beginning of everything.

נמשך ממקור מים חיים העליונים.

It is drawn from the source of the supernal living waters.

ולמטה ירדה ונשתלשלה מאד, עד שהם בבחינת מתחת לעפר' ענינים גשמיי', זרעים מועד כו'.

And below, it has descended and been drawn down greatly, until it is in the state of beneath the earth—material matters, seeds, festivals, etc.

ומשם הם נובעים להיות מעייני הישועה.

And from there they flow to become the wells of salvation.

וזהו, "מעייני" - תרי.

And this is "wells"—two.

שהם ב' בחינות.

These are two aspects.

בחינת: ונפשי כעפר לכל תהיה.ובחי' התורה שמלובשת בעפר גשמי כנ"ל. ועי"ז דוקא נקרא בחינת מים חיים.

The aspect of: "And my soul shall be as dust to all," and the aspect of Torah that is clothed in physical dust, as explained above. And it is specifically through this that it is called living waters.

כי המים אשר על פני הארץ אינם נקראים מים חיים כידוע.

For the waters that are on the surface of the earth are not called living waters, as is known.

(וביאור ענין ב' בחי' עפר, שהם מקור ב' מעיינות הנ"ל. הנה בחי': ונפשי כעפר לכל תהי' - זהו מ"ש בזהר פ' וישלח (דק"ע ע"א). "מה בין עפר לאבק כו',

(And the explanation of the two aspects of dust, which are the source of the two wells mentioned above: the aspect of "And my soul shall be as dust to all"—this is what is written in Zohar, Parshas Vayishlach (110a), "What is the difference between dust and ashes," etc.,

עפר דכל איבין נפקין מיני'". ועמ"ש מזה בפ' וישלח סד"ה ויאבק איש עמו.

"Dust, from which all limbs emerge." And see more about this in Parshas Vayishlach, in the discourse beginning "Vaye'avek Ish Imo."

ובד"ה ויגש אליו יהודה, גבי ענין במחשבה ארץ קדמה כו'. לכן עי"ז יוכל להמשיך בחי' באר מים חיים, שהיא האהבה שבבחי' מים, שהוא בחי' ביטול.

And in the discourse on "Vayigash Eilav Yehudah," regarding the matter of "In thought, the land preceded," etc. Therefore, through this, one can draw down the aspect of a well of living waters, which is the love in the aspect of water, which is self-nullification.

ובחי' עפר הב', היינו כמ"ש בביאור ע"פ: מי מנה עפר יעקב, דקאי על עסק התורה, שנק' עפר.

And the second aspect of dust is as explained in the commentary on the verse: "Who can count the dust of Yaakov," which refers to Torah study, which is called dust.

שהוא דבר שאינו בגדר מספר, בחי': ולפני אחד מה אתה סופר כו' ע"ש.

For it is something that cannot be counted, in the aspect of: "And before the One, what do you count?"—see there.

ועמ"ש במ"א בענין: לך לך מארצך דגבי אברם' שהוא גילוי המשכת ח"ע ממקורה כו'. וע' בלק"ת שם.

And as explained elsewhere regarding: "Go forth from your land" concerning Avram, which is the revelation of the drawing down of Chochmah Ila'ah from its source, etc. And see in Likkutei Torah there.

ובפרדס בעה"כ בערך ארץ עליונה היא הבינה.

And in Pardes, Shaar HaKavanos, entry on "Eretz," the supernal land is binah.

וכ"כ בערך עפר.

And so too, in the entry on "dust."

וכ"כ במאורי אור, ערך עפר, שזהו ענין: עפרות זהב.

And so too, in Meorei Or, entry on "dust," that this is the idea of "gold dust."

וזהו: הכל היה מן העפר.

And this is: everything was from the dust.

ואפילו גלגל חמה, כנזכר ברבות בקהלת.

Even the sun's sphere, as mentioned in Midrash Rabbah on Koheles.

ועיין מזה ג"כ בזהר (פ' צו דף ל"ד ע"ב). ועמ"ש סד"ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

And see more about this also in Zohar (Parshas Tzav 34b). And see the discourse beginning "Vayeshev Yaakov b'Eretz Megurei Aviv."

ועמ"ש בביאור ע"פ הבאים ישרש, בענין ארץ חפץ כו'. ונקרא בחי' עפר.

And see the explanation on the verse "Habbaim Yashrish," regarding "Eretz Cheifetz," etc. And it is called the aspect of dust.

ע"ד: ישת חשך סתרו, כי גם הכתר מקור הח"ע נמשך מבחי' תחתונה שבמאציל, מל' דא"ס כו'. וע"ז נאמר על עסק התורה: מי מנה עפר יעקב כו'. וזהו ענין ב' בחי': חכמה בראש חכמה בסוף.

As in: "He made darkness His hiding place," for even the Kesser, the source of Chochmah Ila'ah, is drawn from the lowest aspect of the Emanator, Malchus of Ein Sof, etc. And about Torah study it is said: "Who can count the dust of Yaakov," etc. And this is the matter of two aspects: Chochmah at the beginning, Chochmah at the end.

שהם נמשכים מב' בחי' עפר הנ"ל. וז"ש: ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך.

They are drawn from the two aspects of dust mentioned above. And this is what is said: "And my soul shall be as dust to all; open my heart to Your Torah."

דהא בהא תליא, כי נעוץ סופן בתחלתן.

For one depends on the other, for the end is bound up with the beginning.

ובזהר ס"פ בלק ממעיני הישועה אלין או"א. היינו כי ב' מעיינות הנ"ל הן בחי' מ"נ ומ"ד, ושרשן מב' יסודות דאו"א. והם מקבלים מב' מזלות ונוצר ונקה.

And in Zohar, end of Parshas Balak, "from the wells of salvation"—these are Abba and Imma. That is, the two wells mentioned above are the aspects of mayin nukvin and mayin d'churin, and their root is from the two foundations of Abba and Imma. And they receive from the two mazalos, Notzer and Nakeh.

וע' במ"ח דכ"א א'

And see in Mechilta 21a,

ב'):

b).