י טבת

תַּעֲנִית, סְלִיחֹות, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.

מַעֲנֶה הַצֶמַח צֶדֶק עַל יְחִידוּת: כְּתִיב יַעֲזֹוב רָשָׁע דַרְכֹּו וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹותָיו גֹו'.

אָוֶן הוּא מִלָשֹׁון אֹון בְּחֹולָם, שֶׁפִּירוּשֹׁו כֹּח וְעֹוז.

וּכְּשֵם דְיַעֲזֹוב רָשָׁע דַרְכֹּו זֶהוּ דָבָר הַמוּכְרָח, אַשֶׁר בְּלֹא תְּשׁוּבָה אִי אֶפְשָר לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹדֶשׁ, הִנֵה כְּמֹו כֵּן צָרִיך הָאִישׁ אָוֶן, כְּלֹומַר אִישׁ הֶחָזָק בְּדַעֲת עַצְמֹו, לַעֲזֹוב מַחְשְׁבֹותָיו, וְלֹא יֹאמַר אִיך זָאג אַזֹוי, אִיך הַאלְט אֲזֹוי, כִּי כָּל "אִיך" וּמְצִיאוּת הוּא מָקֹור הָרַע וְגֹורֵם פִּירוּד לְבָבֹות.