נג וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
נד וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם׃
נה וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֨יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּֽעֲשֽׂוּ׃
(נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם – שֶׁהִרְקִיבָה תְבוּאָתָם שֶׁאָצְרוּ, חוּץ מִשֶּׁל יוֹסֵף.
אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ – לְפִי שֶׁהָיָה יוֹסֵף אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיִּמּוֹלוּ. וּכְשֶׁבָּאוּ אֵצֶל פַּרְעֹה וְאוֹמְרִים "כָּךְ הוּא אוֹמֵר לָנוּ", אָמַר לָהֶם: "וְלָמָּה לֹא צְבַרְתֶּם בָּר, וַהֲלֹא הִכְרִיז לָכֶם שֶׁשְּׁנֵי הָרָעָב בָּאִים?" אָמְרוּ לוֹ: "אָסַפְנוּ הַרְבֵּה וְהִרְקִיבָה." אָמַר לָהֶם: "אִם כֵּן, כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ – הֲרֵי גָּזַר עַל הַתְּבוּאָה וְהִרְקִיבָה, מָה אִם יִגְזוֹר עָלֵינוּ וְנָמוּת?" (בראשית רבה צא, ה).
נו וְהָֽרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(נו) עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ – מִי הֵם "פְּנֵי הָאָרֶץ"? אֵלּוּ הָעֲשִׁירִים.
אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יָת כָּל אוֹצְרַיָּא דִּבְהוֹן עֲבוּרָא".
וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם – "שֶׁבֶר" לְשׁוֹן מֶכֶר וּלְשׁוֹן קִנְיָן הוּא: כַּאן מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן מֶכֶר, "שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל" (להלן מג, ב) לְשׁוֹן קִנְיָן. וְאַל תֹּאמַר אֵינוֹ כִּי אִם בִּתְבוּאָה, שֶׁאַף בְּיַיִן וְחָלָב מָצִינוּ "וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (ישעיהו נה, א).
נז וְכָל־הָאָ֨רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
(נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה – אֶל יוֹסֵף לִשְׁבֹּר. וְאִם תִּדְרְשֵׁהוּ כְּסִדְרוֹ, הָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב: "לִשְׁבֹּר מִן יוֹסֵף".
פרק מב
א וַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ[1]׃
(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם – וּמֵהֵיכָן רָאָה? וַהֲלֹא לֹא רָאָה אֶלָּא שָׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי" וְגוֹמֵר (להלן פסוק ב). וּמַהוּ וַיַּרְא? רָאָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שֶׂבֶר בְּמִצְרַיִם; וְלֹא הָיְתָה נְבוּאָה מַמָּשׁ, לְהוֹדִיעוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁזֶּה יוֹסֵף (ב"ר צא, ו).
לָמָּה תִּתְרָאוּ – לָמָּה תַּרְאוּ עַצְמְכֶם בִּפְנֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו [כְּאִלּוּ אַתֶּם] שְׂבֵעִים? כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן הָיָה לָהֶם תְּבוּאָה (תענית י ע"ב). [וְלִי נִרְאֶה פְּשׁוּטוֹ: לָמָּה תִּתְרָאוּ? לָמָּה יְהוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּכֶם וּמַתְמִיהִים בָּכֶם, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לָכֶם אֹכֶל בְּטֶרֶם שֶׁיִּכְלֶה מַה שֶּׁבְּיֶדְכֶם?] וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּחִישָׁה: לָמָּה תִּהְיוּ כְּחוּשִׁים בָּרָעָב? וְדוֹמֶה לוֹ: "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" (משלי יא, כה).
ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי[2] כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֨מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִֽחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת׃
(ב) רְדוּ שָׁמָּה – וְלֹא אָמַר 'לְכוּ', רֶמֶז לְמָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ לַמִּצְרִים, כְּמִנְיַן רד"ו (ב"ר צא, ב).
ג וַיֵּֽרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם׃
(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף – וְלֹא כָּתַב 'בְּנֵי יַעֲקֹב'; מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִים בִּמְכִירָתוֹ, וְנָתְנוּ לִבָּם לְהִתְנַהֵג עִמוֹ בְּאַחֲוָה, וְלִפְדּוֹתוֹ בְּכָל מָמוֹן שֶׁיִּפְסְקוּ עֲלֵיהֶם (ב"ר צא, ו; תנחומא, ח).
עֲשָׂרָה – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּתִיב: "וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח" (להלן פסוק ד). אֶלָּא לְעִנְיָן הָאַחֲוָה הָיוּ חֲלוּקִין לַעֲשָׂרָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה אַהֲבַת כֻּלָּם וְשִׂנְאַת כֻּלָּם שָׁוָה לוֹ; אֲבָל לְעִנְיַן "לִשְׁבֹּר בָּר" כֻּלָּם לֵב אֶחָד לָהֶם (ב"ר צא, ב).
ד וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹֽא־שָׁלַ֥ח[3] יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו[4] כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן׃
(ד) פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן – וּבַבַּיִת לֹא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מִכָּאן שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (צא, ט; מדרש תנחומא ויגש א).
ה וַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
(ה) בְּתוֹךְ הַבָּאִים – מַטְמִינִין עַצְמָן שֶׁלֹּא יַכִּירוּם (תנחומא, ו), לְפִי שֶׁצִּוָּה לָהֶם אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ כֻלָּם בְּפֶתַח אֶחָד, אֶלָּא שֶׁיִּכָּנֵס כָּל אֶחָד בְּפִתְחוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן הָרָע, שֶׁכֻּלָּם נָאִים וְכֻלָּם גִּבּוֹרִים (תנחומא, ח; ב"ר צא, ו).
ו וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃
(ו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם – נִשְׁתַּטְּחוּ לוֹ עַל פְּנֵיהֶם. וְכֵן כָּל הִשְׁתַּחֲוָאָה, פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הוּא (מגילה כ"ב ע"ב; שבועות ט"ז ע"ב).
ז וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
(ז) וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם – נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים, לְדַבֵּר קָשׁוֹת (תנחומא, ח; ב"ר צא, ו).
ח וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ[5]׃
(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהִנִּיחָם חֲתוּמֵי זָקָן.
וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ – שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן, וְעַכְשָׁו מְצָאוּהוּ בַּחֲתִימַת זָקָן (כתובות כ"ז ע"ב; ב"מ ל"ט ע"ב; ב"ר צא, ז). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו – כְּשֶׁנִּמְסְרוּ בְּיָדוֹ, הִכִּיר שֶׁהֵם אֶחָיו וְרִחֵם עֲלֵיהֶם; וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ, כְּשֶׁנָּפַל בְּיָדָם, לִנְהֹג בּוֹ אַחֲוָה (ב"ר שם).
ט וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם׃
(ט) אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם – עֲלֵיהֶם (תרגום יונתן); וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ.
עֶרְוַת הָאָרֶץ – גִּלּוּי הָאָרֶץ, מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ; כְּמוֹ: "אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה" (ויקרא כ, יח), וּכְמוֹ: "עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז, ז); וְכֵן כָּל עֶרְוָה שֶׁבַּמִּקְרָא, לְשׁוֹן גִּלּוּי. וְתַרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס: "בִּדְקָא דְּאַרְעָא" [לפנינו: "בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא"], כְּמוֹ: "בֶּדֶק הַבַּיִת" (מל"ב יב, ו), רִעוּעַ הַבַּיִת; אֲבָל לֹא דִּקְדֵּק לְפָרְשׁוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא.
י וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַֽעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
(י) לֹא אֲדֹנִי – לֹא תֹּאמַר כֵּן, שֶׁהֲרֵי "עֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל".
יא כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹֽא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים׃
(יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ – נִצְנְצָה בָּהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּכְלָלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁאַף הוּא בֶּן אֲבִיהֶם (ב"ר צא, ז).
כֵּנִים – אֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ: "כֵּן דִּבַּרְתָּ" (שמות י, כט); "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת" (במדבר כז, ז); "וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו" (ישעיהו טז, ו).
יב וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת׃
(יב) כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת – שֶׁהֲרֵי נִכְנַסְתֶּם בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר; לָמָּה לֹא נִכְנַסְתֶּם בְּשַׁעַר אֶחָד? (מדרש תנחומא מקץ ח; ב"ר צא, ו).
יג וַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ׃
(יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ וְגוֹמֵר [וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ] – וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁאֵינֶנּוּ, נִתְפַּזַּרְנוּ בָּעִיר לְבַקְּשׁוֹ (תנחומא שם; ב"ר שם).
יד וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם׃
(יד) הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי – הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, שֶׁאַתֶּם מְרַגְּלִים, הוּא הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן. זֶהוּ לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, אָמַר לָהֶם: וְאִלּוּ מְצָאתֶם אוֹתוֹ, וְיִפְסְקוּ עֲלֵיכֶם מָמוֹן הַרְבֵּה, תִּפְדוּהוּ? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: וְאִם יֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ בְּשׁוּם מָמוֹן, מַה תַּעֲשׂוּ? אָמְרוּ: לְכָךְ בָּאנוּ, לַהֲרֹג אוֹ לֵהָרֵג. אָמַר לָהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם; לַהֲרֹג בְּנֵי הָעִיר בָּאתֶם! מְנַחֵשׁ אֲנִי בַּגָּבִיעַ שֶׁלִּי שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם (תנחומא שם; ב"ר שם, ו-ז).
טו בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּֽצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה׃
(טו) חֵי פַרְעֹה – אִם יִחְיֶה פַּרְעֹה. כְּשֶׁהָיָה נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, הָיָה נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי פַּרְעֹה (ב"ר צא, ז).
אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה – מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה.
טז שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֮ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם׃
(טז) הַאֱמֶת אִתְּכֶם – אִם אֱמֶת אִתְּכֶם. לְפִיכָךְ הוּא [ס"א: הֵ"א] נָקוּד פַּתָּח, שֶׁהוּא כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן תֵּימַהּ. וְאִם לֹא תְּבִיאוּהוּ, חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.
יז וַיֶּֽאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
(יז) מִשְׁמָר – בֵּית הָאֲסוּרִים.
יח וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא׃