מיבזז בזיז מינה.
עד שכופין אותו לחלוץ ניכפנו לייבם?
אמר רב: בשגיטה יוצא מתחת ידה.
מיתיבי: יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי, בין שהוא אומר בעלתי בין שהוא אומר לא בעלתי - כופין אותו שיחלוץ לה.
לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי - הרי זה יוציא בגט.
הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי, אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי - צריך גט וחליצה.
אמר רבי אמי: צריכה חליצה עם גיטה.
רב אשי אמר: התם גט לזיקתו, הכא גט לביאתו.
הנהו שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא חלוצו לה ושרו לה תיגרא אמר ליה רב שרביא לרבא והתניא צריכה גט וחליצה אמר ליה אי תניא תניא בעא מיניה הון בריה דרב נחמן מדרב נחמן צרתה מהו אמר ליה וכי מפני שאנו כופין ומבקשין תיאסר צרה: הנודרת הנאה וכו': תנן התם בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים.
איבעיא להו: נטולה אני מן היהודים ליבם - מהו?
מי מסקה אדעתה דמיית בעלה ונפלה קמי יבם או לא?
רב אמר: יבם אינו כבעל.
ושמואל אמר: יבם הרי הוא כבעל.
אמר אביי כוותיה דרב מסתברא.
דתנן הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ.
ואם איתא דמסקה אדעתה
מיבזז בזיז - בוש הימנה:
בשגיטה יוצא - שנתן לה גט וקס"ד גט גמור לביאתו הוא:
היא אומרת נבעלתי - לאחר שלשים קאי:
יוציא בגט - אם בא להוציאה דיה בגט דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים:
צריכה גט לביאתו - משום דאמר בעלתי ולאחר שלשים יום איהו מהימן:
וחליצה - משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ומדקאמר צריכה גט מכלל דבאין לה גט עסקינן ואמאי קתני רישא כופין לחלוץ ניכפינהו לייבם:
אמר רבי אמי - לעולם בשגיטה בידה והכי קאמר צריכה חליצה עם גיטה ואע"פ דקתני אמבקשים קאי וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר כופין הואיל ומודה אפ"ה אין כופין אלא צריכה חליצה ואי לא בעי למיחלץ לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה קמא הואיל ולאחר שלשים יום הוא:
רב אשי אמר - לעולם צריכה גט אחר לבד גט הראשון דהתם גט לזיקתו ונפסלה עליו לפיכך לא נכפינן לייבם וכיון דאמר בעלתי צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט והשתא מסתברא אע"פ דקתני וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה אפ"ה בעיא גט:
שניהם מודים - שלא נבעלה ומעיקרא אמר בעלתי:
הון - כך שמו:
צרתה מהו - יבמה שכנסה היבם ונפטרה צרתה ואמרה יבמה לאחר זמן לא נבעלתי מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו:
מפני שאנו כופין ומבקשים - לצרכה דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא נאסרה צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר:
האומרת טמאה אני לך - אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאיתסרא עליה וכתובתה לא מיפסדה ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים:
השמים ביני לבינך - גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו:
נטולה אני מן היהודים - נדרה היא שלא תיבעל ליהודים ומדאסרה נפשה אכולי עלמא ש"מ תשמיש קשה לה ואנוסה היא לפיכך נוטלת כתובתה:
נותנת עיניה באחר - ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא לו:
תביא ראיה לדבריה - ואם לאו לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה:
יעשו דרך בקשה - לבעל להתנהג בה מנהג יפה:
ליבם מהו - מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא:
מי מסקה אדעתה דמיית בעלה - בלא בנים ונפלה קמי יבם ונדרה נמי אדעתא דידיה ובעל לא הפר אלא לחלקו ויבם נמי לא מצי מיפר שאפי' בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו:
או לא אסקה אדעתה - ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו ע"י גירושי בעלה ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחר כדי שיתרצה לגרשה אבל איבם שאסורה לו ועומדת אפי' אחר גירושין לא נתכוונה ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה:
אינו כבעל - שיהיה צריך להפר כבעל דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר אבל ליבם מותרת בלא הפרה: