ששמשי מוחק, וגבריאל כותב.
שמשי - סופר המלך שונא ישראל היה, ומימות כורש היה, כמו שנאמר בספר עזרא: (פרק ד) שכתב שטנה על בנין הבית[1] עד שבא כורש וביטלו. ואף בימי אחשורוש עשה כן שנאמר: (שם) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתב שטנה:
אמר רבי אסי, דרש ר' שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק, כתב שלמעלה לא כל שכן.
(אסתר ו) לא נעשה עמו דבר[2]
אמר רבא: לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן.
(אסתר ו) הכין לו[3]
תנא: לו הכין.
לו הכין - לצורך עצמו:
ועשה כן למרדכי[4]
אמר ליה: מנו מרדכי?
אמר ליה: (אסתר ו) היהודי.
אמר ליה: טובא מרדכי איכא ביהודאי.
אמר ליה: (אסתר ו) היושב בשער המלך.
אמר ליה: סגי ליה בחד דיסקרתא
דיסקרתא - כפר:
אי נמי בחד נהרא.
נהרא - ליטול מכס:
אמר ליה: הא נמי הב ליה.
אל תפל דבר מכל אשר דברת.
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס[5]
אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן.
לרבנן - תלמידיו:
הלכות קמיצה - דורש בענינו של יום, וששה עשר בניסן היה, הוא יום תנופת העומר:
כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה[6] מירתת[7].
אמר להו לרבנן: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו.
בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא.
אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה.
אמר להו: במאי עסקיתו?
אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא, ומתכפר ליה.
אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.
אמר ליה: רשע עבד שקנה נכסים - עבד למי? ונכסים למי?
אמר ליה: קום לבוש הני מאני, ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא.
אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני[8] ואשקול למזייא,
ואשקול למזייא - ואטול שערי:
דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.
שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני
אסרתינהו - צותה עליהן להחביאן:
ולכולהו אומני.
אומני - ספרים:
עייליה איהו לבי בני ואסחיה[9]. ואזיל ואייתי זוזא מביתיה
זוזא - זוג של ספרים כעין מספרים:
וקא שקיל ביה מזייה[10].
בהדי דקא שקיל ליה, אינגד[11] ואיתנח.
אמר ליה: אמאי קא מיתנחת?
אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר.
אמר ליה: רשע! ולאו ספר של כפר קרצום היית?!
תנא: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה.
בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה.
אמר ליה: סק ורכב.
אמר ליה: לא יכילנא דכחישא חילאי[12] מימי תעניתא.
גחין וסליק.
כי סליק, בעט ביה.
אמר ליה: לא כתיב לכו: (משלי כד) בנפל אויבך אל תשמח[13]?!
אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב: (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך.[14]
Video Audio
(אסתר ו) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו[15]
כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא. סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי.
שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה.
עציץ - כלי חרס:
דלי עיניה וחזת דאבוה הוא - נפלה מאיגרא לארעא ומתה.
והיינו דכתיב:
וישב מרדכי אל שער המלך[16]
אמר רב ששת: ששב לשקו ולתעניתו.
ולתעניתו - יום שלישי לתענית היה, שהתחילו להתענות בי"ד בניסן. ומה שאמר המקרא ליום אתמול "שלישי": ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות[17] - יום שלישי לשילוח הרצים היה:
והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש
אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו'[18]
קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו?
אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.
אם מזרע היהודים מרדכי וגו'[19]
אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי - יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה - לא יכלת ליה.
יהודה - דכתיב: (בראשית מט) ידך בערף אויביך[20].
אינך - דכתיב בהו: (תהילים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך[21].
(אסתר ו) כי נפל תפול לפניו.
דרש ר' יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה?
אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים: כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים.
(אסתר ו) וסריסי המלך הגיעו ויבהילו[22]
מלמד שהביאוהו בבהלה.
מלמד שהביאוהו בבהלה - ולא רחץ יפה מטינופו:
כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך[23]
אמרה לו: צר זה אינו שוה בנזק של מלך.
שוה - חושש:
איקני[24] בה בושתי, וקטלה. השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי.
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה[25]
ויאמר ויאמר למה לי?
אמר רבי אבהו: בתחלה על ידי תורגמן. כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד: ויאמר לאסתר המלכה:
ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה[26]
אמר ר' אלעזר: מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש.
מלמד שהיתה מחווה כנגד אחשורוש - מרבוי[27] אתה לומד: איש צר ואויב המן הרע הזה:
ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן:
והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן[28]
מקיש שיבה לקימה, מה קימה בחימה אף שיבה בחימה.
דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני.
ואמר להו: מאי עובדייכו?
אמרו ליה: דפקדינן המן.
אתא לביתיה.
והמן נופל על המטה[29]
נופל, נפל מיבעי ליה?
נופל - לשון עושה והולך - נופל ורוצה לזקוף והמלאך מפילו:
אמר רבי אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה.
אמר[30]: ויי מביתא ויי מברא[31].
ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ויאמר חרבונה וגו'
אמר רבי אלעזר: אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח.
והיינו דכתיב: (איוב כו) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח[32].
וישלך עליו - הקב"ה משליך פורענות על הרשע בלי חמלה:
מידו ברוח יברח - בני סייעתו וחבריו בורחים מידו:
וחמת המלך שככה[33]
שתי שכיכות הללו למה? אחת של מלכו של עולם, ואחת של אחשורוש.
ואמרי לה: אחת של אסתר ואחת של ושתי.
אחת של אסתר - שהיה כעוס אחשורוש על מה שעשה המן לאסתר:
(בראשית מה) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות[34]
אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק
דבר שנצטער בו אותו צדיק - לעבד נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו: