ובתוך עשרה פליגי. והא מיבעיא בעי לה רבה?
דבעי רבה: למטה מי' פליגי ובהא פליגי: דר"ע סבר: קלוטה כמי שהונחה דמיא ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מי' - דברי הכל פטור. ודכ"ע: לא ילפינן זורק ממושיט.
או דילמא: למעלה מי' פליגי ובהא פליגי: דר"ע סבר: ילפינן זורק ממושיט ורבנן סברי לא ילפינן זורק ממושיט. אבל למטה מי' - דברי הכל חייב - מאי טעמא? אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא?
הא לא קשיא, בתר דאיבעי הדר איפשיטא ליה, דסבר ר"ע: קלוטה כמי שהונחה דמיא.
ודילמא הנחה הוא דלא בעיא הא עקירה בעיא?
אלא אמר רב יוסף: הא מני רבי היא.
הי רבי?
אילימא הא ר': דתניא. זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא - רבי מחייב, וחכמים פוטרין.
התם כדבעי' למימר לקמן: כדאביי.
דאמר אביי: הכא באילן העומד ברה"י ונופו נוטה לר"ה וזרק ונח אנופו. דר' סבר: אמרי' שדי נופו בתר עיקרו, ורבנן סברי: לא אמרי' שדי נופו בתר עיקרו.
אלא הא ר': דתניא. זרק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע - ר' מחייב וחכמים פוטרין.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה ר' שתים: אחת משום הוצאה ואחת משו' הכנסה - אלמא לא בעי עקירה ולא הנחה ע"ג מקום ד' על ד'.
הא איתמר עלה. רב ושמואל דאמרי תרווייהו:
ובתוך י' - דאילו למעלה מי' לאו אויר ר"ה הוא אלא אויר מקום פטור הוא ואפי' קלוטה ליכא:
זורק - ממושיט. דאילו במושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה אפי' למעלה מי' קיימא לן בפ' הזורק דחייב דיליף מעגלות של מדבר שמושיטין את הקרשים מזו לזו והן רה"י וביניהם ר"ה ולא היו זורקים אותן שלא יתקלקלו:
ודילמא הנחה הוא דלא בעיא - מדקתני ר"ע מחייב אבל עקירה בעי מעל גבי מקום ד' מדלא קתני ר"ע מחייב שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה:
זרק - מר"ה מתחלת ד' לסוף ד' ונח' ע"ג זיז מכל עץ היוצא מן הכותל קרי זיז:
רבי מחייב - אלמא דלא בעי הנחה על מקום ד':
שדי נופו בתר עיקרו - והוי כמונח בר"ה על מקום ד' דעיקר מחשב ליה לנוף:
מחייב היה ר' שתים - דהוי כאלו נח ברה"י וחזר ונעקר משם והכניס לר"ה אלמא לא עקירה בעי ולא הנחה בעי ע"ג מקו' ד':