כאן לחצר אחרת.
כדבעא מיניה רבא מר"נ: היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ, מהו להחזירה לאותה חצר?
א"ל: מותר.
לחצר אחרת מהו?
א"ל: אסור.
ומאי שנא?
לכי תיכול עלה כורא דמילחא.
התם לא איתעבידא מחשבתו, הכא איתעבידא מחשבתו:
גופא. בעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור - התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו?
א"ל רב אחא בר אביי לרבינא: היכי דמי?
אילימא בשוגג ולא אידכר ליה - למאן התירו.
ואלא לאו דאיהדר ואידכר - מי מחייב?
והתנן: כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה?
אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה.
אמר רב שילא לעולם בשוגג, ולמאן התירו לאחרים.
מתקיף לה רב ששת: וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך?
אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה.
רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא: אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה:
פשט העני את ידו: אמאי חייב, והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד' וליכא?
אמר רבה: הא מני ר"ע דאמר לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה.
דתנן. הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע - רבי עקיבא מחייב. וחכמים פוטרים.
ר"ע סבר: אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא.
ורבנן סברי: לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא.
למימרא דפשיטא ליה לרבה דבקלוטה כמי שהונחה דמיא
לאותה חצר - שהוא עומד בתוכה מותר להחזירה אבל לחצר אחרת הסמוכה לה אסור לזורקם:
לכי תיכול עלה כורא דמילחא - בבדיחותא אהדר ליה כשתמדוד לי כור של מלח אומר לך טעמו של דבר לישנא אחרינא לכשתאכל עליה כור של מלח לא תוכל להשוותם זו לזו:
מחשבתו - שנתכוון לפנותה מחצר זה לא נתקיימה הלכך לא גזרו אבל לחצר אחרת נתקיימה מחשבתו וגזור דילמא זימנא אחריתי שדי להו לרה"ר:
ולא אידכר - קודם אפייה על שגגתו שהיא שבת או שמלאכה זו אסורה:
למאן התירו - הא לא מסיק אדעתיה לבא לישאל על כך:
ואלא דאיהדר ואידכר - קודם אפייה:
מי מחייב - חטאת באפייתו:
תחלתה וסופה - תחלת המלאכה וסופה לא נודעה לו שגגתו עד שנגמרה עבירה:
לאחרים - אחר שראה ובא לפנינו לישאל לרדותה קודם שיבא חבירו לידי חיוב חטאת:
וכי אומרים לו לאדם - צא וחטא איסור קל כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור:
בהדיא - סקילה ובלשון פשיטותא ולא בלשון בעיא מתני רב אחא בריה דרבא מילתא דרב ביבי:
מעל גבי מקום ד' - דהוי חשוב למיהוי הנחתו הנחה ועקירתו עקירה וידו לאו מקום ד' הוא וקתני לה מתני' בין לעקירה בין להנחה דקתני ונתן לתוך ידו של בעל הבית הרי הנחה או שנטל מתוכה הרי עקירה:
קלוטה - החפץ הואיל ונקלט באוירה של רשות הרבים כמי שהונחה בתוכו הוא ואע"ג דלא נח: