Enjoying this page?

SHABBOS - 005a – יציאות השבת – פרק ראשון – שבת, ה ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה, דאמרינן: ביתא כמאן דמליא דמיא.

אבל שאינו מקורה - לא.

וכ"ת הכא נמי במקורה?

התינח ברשות היחיד מקורה, בר"ה מקורה מי חייב?

והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא א"ר הונא אמר רב: המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה - פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר?

אלא א"ר זירא: הא מני אחרים היא.

דתניא. אחרים אומרים: עמד במקומו וקבל - חייב. עקר ממקומו וקבל - פטור.

עמד במקומו וקבל חייב?! הא בעינן הנחה על גבי מקום ד' וליכא?

אלא שמע מינה: לא בעינן מקום ארבעה.

ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן?

והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה, דאיכא נמי הנחה?

אמר רבי אבא: מתניתין כגון והניח ע"ג טרסקל דאיכא נמי הנחה.

והא: ידו קתני?

תני: טרסקל שבידו.

התינח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל שבר"ה, רה"י הוא?

לימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה.

דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר: נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב.

דאי כר' יוסי בר' יהודה: פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני - אמאי חייב? מרה"י לרה"י קא מפיק?

אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה: התם למעלה מי' הכא למטה מי'.

קשיא ליה לר' אבהו: מי קתני: טרסקל שבידו, והא: ידו קתני?

אלא א"ר אבהו: כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה.

והא: עומד קתני?

בשוחה.

ואיבעית אימא: בגומא.

ואב"א: בננס.

אמר רבא: איכפל תנא לאשמעינן כל הני?

אלא אמר רבא: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.

וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.

א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן: זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו - חייב.

מאי קמ"ל: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' - והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא?

מהו דתימא: ה"מ היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא - קא משמע לן.

א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן: עמד במקומו וקיבל - חייב.

עקר ממקומו וקיבל - פטור.

תניא נמי הכי. אחרים אומרים: עמד במקומו וקיבל - חייב. עקר ממקומו וקיבל - פטור.

בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו?

מאי קמבעיא ליה?

אמר רב אדא בר אהבה: שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה. שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור?

תיקו.

א"ר אבין א"ר יוחנן: הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא - חייב.

מתקיף לה ר' זירא: מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים, איהו לא עביד עקירה?

לא תימא: קיבל, אלא: קלט.

והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד' וליכא?

אמר רבי חייא ברי' דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל.

על גבי כותל נמי, והא לא נח?

כדאמר רבא: בכותל משופע. הכא נמי, בכותל משופע.

והיכא איתמר דרבא?

אהא, דתנן:

מקורה - שיש לה גג:

כמאן דמלי - דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:

התינח רה"י - דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:

לדגלי מדבר - וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:

הא מני - דלא בעי מקום ד' אחרים היא:

עמד במקומו - זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:

חייב - הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:

עקר - המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:

פטור - הזורק דלא איתעביד הנחה מכחו:

דפשיט כנפיה - פרס בגדו דהוי ד':

טרסקל - סל:

רשות היחיד הוא - ואמאי מחייב משום הוצאה:

לימא - מתניתין דלא חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:

וזרק - מרשות הרבים:

ונח על גביו חייב - דאע"ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה"י גמור:

למעלה מ' - הוי רה"י הואיל ורחב ד':

שלשל - השפיל כמו היה משלשל בחבל:

למטה מג' - דהויא כקרקע:

והא עומד קתני - העני עומד בחוץ והא יושב הוא:

בשוחה - כופף עצמו:

ואיבעית אימא - בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה:

איכפל תנא כו' - טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':

היכא דאחשבה - זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין:

אבל היכא דלא אחשבה - שהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:

עמד - המקבל במקומו וקבל:

חייב - הזורק:

פטור - הזורק דלא עביד הנחה:

מאי קמיבעיא ליה - מאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה:

כשני בני אדם דמיא ופטור - דהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:

מה לי הטעינו חבירו - דפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין:

לא תימא קיבל - פשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה:

אלא אימא קלט - השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה: