ואי כרבן גמליאל סבירא להו,
ואי כרבן גמליאל סבירא להו - דמשמע ליה "בשכבך" כל זמן שבני אדם שוכבים, ויש בכלל הזה כל הלילה:
לימרו כרבן גמליאל?
לימרו כרבן גמליאל - עד עמוד השחר:
לעולם כרבן גמליאל סבירא להו, והא דקא אמרי "עד חצות"?
כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
מן העבירה - שמא יסמוך על שהות שיש לו, "כדתניא":
כדתניא, "חכמים עשו סייג לדבריהם.
כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב, ואומר, 'אלך לביתי, ואוכל קימעא,
קימעא - מעט:
ואשתה קימעא, ואישן קימעא, ואח"כ אקרא ק"ש, ואתפלל'.
וחוטפתו שינה, ונמצא ישן כל הלילה.
אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת.
אם רגיל לקרות, קורא.
ואם רגיל לשנות, שונה.
וקורא ק"ש, ומתפלל, ואוכל פתו ומברך.
וכל העובר על דברי חכמים, חייב מיתה".
מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני "חייב מיתה", ומאי שנא הכא, דקתני "חייב מיתה"?
איבעית אימא, משום דאיכא אונס שינה.
משום אונס שינה - התוקפתו לעבור על דברי חכמים, הוזקקו להזהירו יותר:
ואיבע"א, לאפוקי ממאן דאמר,
ממאן דאמר - לקמן, בפרק תפלת השחר (דף כ"ז ב):
"תפלת ערבית, רשות", קמ"ל דחובה:
אמר מר, "קורא ק"ש ומתפלל".
אמר מר קורא קריאת שמע - של ערבית תחלה ואחר כך מתפלל:
מסייע ליה לר' יוחנן.
מסייע ליה לרבי יוחנן - דאמר, ערבית נמי, "קריאת שמע ואחר כך תפלה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה".
ודלא כרבי יהושע בן לוי, דאמר, "תפלה ואחר כך קריאת שמע":
דאמר ר' יוחנן, "איזהו בן העולם הבא?
זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית.
זה הסומך - וכל שכן דשחרית.
דעיקר גאולת מצרים, בשחרית הוה.
כדכתיב, "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל" (במדבר ל"ג, ג).
וסמיכת גאולה לתפלה, רמזה דוד בספר תהלים.
דכתיב "ה' צורי וגואלי" (תהלים י"ט, טו).
וסמיך ליה, "יענך ה' ביום צרה" (תהלים כ', ב).
ואמרינן בברכות ירושלמי, (פרק א') "מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הוא דומה?
לאוהבו של מלך, שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך, ומצאו שהפליג! אף הוא הפליג!
אלא יהיה אדם מקרב להקדוש ברוך הוא אליו.
ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו.
ובעודו קרוב אליו, יש לו לתבוע צרכיו":
רבי יהושע בן לוי אומר, תפלות באמצע תקנום".
באמצע תקנום - בין שני קריאת שמע תקנו כל תפלות של יום.
דקא סבר, תפלת ערבית קודמת לקריאת שמע:
במאי קא מפלגי?
אי בעית אימא קרא. אי בעית אימא סברא.
אי בעית אימא, דר' יוחנן סבר, גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא.
ור' יהושע בן לוי סבר, כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא.
גאולה מאורתא לא הוי - הילכך, גאולה דאורתא לא חשיבא, לאהדורי עלה סמיכת תפלה:
ואי בעית אימא, קרא.
ושניהם מקרא אחד דרשו.
דכתיב, (דברים ו, ז) "בשכבך ובקומך".
ר' יוחנן סבר, מקיש שכיבה לקימה.
מה קימה, ק"ש ואח"כ תפלה, אף שכיבה נמי, ק"ש ואח"כ תפלה.
מה קימה קריאת שמע ואחר כך תפלה - דבשחרית כולהו מודו, דבעי מסמך:
ר' יהושע בן לוי סבר, מקיש שכיבה לקימה.
מה קימה, ק"ש סמוך למטתו.
אף שכיבה נמי, ק"ש סמוך למטתו.
מתיב מר בריה דרבינא, "בערב, מברך שתים לפניה ושתים לאחריה".
ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר "השכיבנו"?
אמרי, כיון דתקינו רבנן "השכיבנו", כגאולה אריכתא דמיא.
דאי לא תימא הכי, שחרית היכי מצי סמיך?!
והא אמר רבי יוחנן, "בתחלה אומר, (תהלים נא, יז) 'ה' שפתי תפתח', ולבסוף הוא אומר (תהלים יט, טו) 'יהיו לרצון אמרי פי'"?
אלא התם, כיון דתקינו רבנן למימר, "ה' שפתי תפתח", כתפלה אריכתא דמיא.
הכא נמי, כיון דתקינו רבנן למימר "השכיבנו", כגאולה אריכתא דמיא:
אמר רבי אלעזר א"ר אבינא, כל האומר (תהלים קמה, ב) "תהלה לדוד" בכל יום, שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
שלש פעמים - כנגד שלש תפלות:
מאי טעמא?
אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת?
נימא, (תהלים קיט, א) "אשרי תמימי דרך", דאתיא בתמניא אפין?
אלא, משום דאית ביה (תהלים קמה, טז) "פותח את ידך"?
נימא הלל הגדול, דכתיב ביה, (תהלים קלו, כה) "נותן לחם לכל בשר"?
אלא משום דאית ביה תרתי.
דאית ביה תרתי - דאתי באל"ף בי"ת, ויש בו שבח, הכנת מזון לכל חי:
אמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמר נו"ן ב"אשרי"?
מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל.
דכתיב (עמוס ה, ב) "נפלה, לא תוסיף קום, בתולת ישראל".
במערבא, מתרצי לה הכי.
"נפלה ולא תוסיף" לנפול עוד. "קום בתולת ישראל".
אמר רב נחמן בר יצחק, אפילו הכי, חזר דוד וסמכן ברוח הקדש.
אפילו הכי - אף על פי שהפסיק נו"ן, מפני נפילה שבה, ולא אבה לרמזה, חזר ורמז סמיכת הנפילה, תכף לה:
שנא' (תהלים קמה, יד) "סומך ה' לכל הנופלים":
א"ר אלעזר בר אבינא, גדול מה שנאמר במיכאל, יותר ממה שנאמר בגבריאל.
דאילו במיכאל כתי' (ישעיהו ו, ו) "ויעף אלי אחד מן השרפים".
ויעף אלי - בפריחה אחת, ולא הרגיע בינתים:
ואלו גבי גבריאל כתי' (דניאל ט, כא) "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף" וגו'.
מועף ביעף - שתי פריחות:
מאי משמע דהאי "אחד" מיכאל הוא?
אמר ר' יוחנן, אתיא "אחד", "אחד".
כתיב הכא, "ויעף אלי אחד מן השרפים".
וכתי' התם (דניאל י, יג) "והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני".
באחת - בפריחה אחת:
גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמנה.
ובשעת המגפה, באחת":
א"ר יהושע בן לוי, אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ, מצוה לקרותו על מטתו.
אמר רבי יוסי מאי קרא?
(תהלים ד, ה) "רגזו ואל תחטאו,
אמרו בלבבכם
אמרו בלבבכם - אמרו, מה שכתוב "על לבבך" (דברים ו, ז):
על משכבכם,
על משכבכם - שנאמר, "בשכבך" (דברים ו, ז):
ודומו סלה".
ודומו - בשינה, אחרי כן:
אמר רב נחמן