ב"ה, פורים דשושן, ה'תשכ"ז
ברוקלין, נ.י.
מר דוד שי' רוקח
שלום וברכה!
הנני לאשר קבלת מכתבו מיום ה' אדר ב', עם המצורף אליו, בו כותב אודות משרתו בדרום אפריקה, התנאים שהיו בזה, והמצב עתה, ומסיים בשאלה האם ישאר במקומו עתה או יחזור ארצה.
והנה מפורסם בכלל, ובפרט להמתבוננים במצב עמנו בני ישראל בכל מקום שהם וביותר בתפוצות, אשר הבעי' החיונית והעיקרית בנוגע לקיום עמנו הן בתפוצות והן בארצנו הק' ת"ו, היא בעית החינוך של הדור הצעיר, שיהי' חינוך יהודי מסורתי, מיוסד על תורת עם ישראל ומצותי', מצות מעשיות בחיי היום-יום. ודלא כדעת הטועים שזה נוגע יותר בחו"ל ופחות בא"י או לא נוגע שם כלל, כי גם שם הבעי' חיונית היא, והיא הנותנת תקוה לקיום היעוד אשר לא תקיא הארץ את יושבי' ח"ו. ובכללות הנקודה היא שמפני חטאינו (הסיבה) גלינו מארצנו (המסובב), והתקוה היחידה לסלק את המסובב היא אך ורק על ידי סילוק הסיבה, וק"ל. ובודאי לדכותי' דמר שלא מכבר הי' באה"ק ת"ו וראה מקרוב תופעת הכנענים והיורדים והחלוניים וכו' האריכות אך למותר. ורק להוסיף, אשר חינוך בני ישראל בגולה חיוני הוא גם לקיום בני ישראל בארץ ישראל. ולא רק מנקודת העלי' והמגבית וכולי, שזה רואים במוחש בעיני בשר, אלא גם מנקודה פנימיית שגם היא עיקרית, והיא מפני שכל עם ישראל גוף אחד הוא, וחיזוק חלק אחד מהגוף, או ח"ו חלישותו, משפיע על כל חלקי הגוף.
מהאמור למעלה מובנת גם עמדתי בנוגע לבעי' שלו, שהרי עבודתו החינוכית במקומו עתה - היא בבחינת מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים ולכן חובתו הקדושה להמשיך בזה. וזכות הרבים מסייעתו שיוסיף בפעולתו להחדיר בתלמידים אהבת השם ויראת השם, שהן המקור והשורש לקיום מצוות עשה ולא תעשה בחיי היום-יום, כולל התמדה ושקידה בלימוד התורה, תורת חיים. ויהי רצון שיצליח בזה הלוך ומוסיף ומתוך שמחה וטוב לב.
והרי הזמן גרמא, ימי הפורים האלה, ובמיוחד על פי סיפור חכמינו ז"ל שביטול גזירת המן היתה על ידי תינוקות של בית רבן שנתחנכו על ידי מרדכי ברוח של מסירות נפש על התורה והמצוה.
בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור
מ. שניאורסאהן
נ.ב. מובן שברשותו להודיע על דבר מכתבי וחוות דעתי שלי בהאמור באם ימצא לנכון.
ועוד להעיר אשר הד"ר חיים שי' חמיאל שמזכירו במכתבו כמדומה הוא הוא אשר שלח אלי ספריו ועומדים אנו בקישור מכתבים, ושמעתי רבות על דבר יחסו הלבבי לתורה ולמצותי'.
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 339, והושלמה עפ"י צילום האגרת.
לקיום היעוד: אחרי יח, כח. קדושים כ, כב.
שהן המקור והשורש לקיום מצוות עשה ולא תעשה: תניא פ"ד. פירוש לרמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב.
סיפור חכמינו ז"ל: ראה אסת"ר פ"ט, ד. פ"י, ד. ועוד.
B"H, Purim of Shushan, 5727.
Brooklyn, NY.
Mr. David Rokach.
Shalom u'Vrachah!
I hereby acknowledge receipt of your letter from Thursday, 5 Adar II, with its enclosure. In it you write about your position in South Africa, the conditions there, and your current situation. You conclude with a question about whether you should remain in your current place or return to Eretz Yisrael.
It is well known in general—and especially to those who reflect on the situation of our people, Bnei Yisrael, wherever they are, and particularly in the Diaspora—that the essential and primary issue regarding our nation's survival both in the Diaspora and in our Holy Land is the education of the younger generation: that it be a traditional Jewish education founded on Torah and mitzvot—practical commandments in daily life.
This is contrary to those who mistakenly think this matter is more relevant abroad and less so—or not at all—in Eretz Yisrael; for even there it is a vital issue. It is what gives hope for fulfilling the promise that "the land will not vomit out its inhabitants," G‑d forbid.
The general point is that because of our sins (the cause) we were exiled from our land (the effect), and the only hope to remove the effect is solely by removing the cause—this is clear.
Certainly for someone like you who recently was in Eretz HaKodesh and saw firsthand phenomena such as Canaanites, those who leave Israel, secularists, etc.—there's no need to elaborate further.
I will just add that educating Bnei Yisrael in exile is also vital for sustaining Jews living in Eretz Yisrael—not only from a practical perspective such as aliyah or fundraising (which can be seen with one's own eyes), but also from an inner perspective which is equally essential: all of Israel is one body; strengthening one part—or G‑d forbid weakening it—affects all parts of the body.
From all this my position regarding your question becomes clear: your educational work where you are now constitutes a mitzvah that cannot be done by others; therefore it is your sacred duty to continue this work.
The merit of many will assist you so that you increase your efforts to instill in students love and awe of Hashem—the source and root for fulfilling positive and negative commandments in daily life—including diligence and perseverance in Torah study, Torah of life.
May it be G‑d's will that you succeed ever more so with joy and gladness of heart.
The time itself inspires this: these days of Purim—especially according to our Sages' account that Haman's decree was nullified through children who were educated by Mordechai with self-sacrifice for Torah and mitzvah observance.
With honor and blessing for good news in all mentioned above,
M. Schneersohn
P.S. Of course you may notify others about my letter and my opinion on this matter if you find it appropriate. Also to note: Dr. Chaim Chamiel whom you mention seems to be the one who sent me his books; we are corresponding by letter. I have heard much about his heartfelt connection to Torah and mitzvot.
Summary
The Rebbe teaches that Jewish education rooted in Torah and mitzvot is vital everywhere—both outside Israel and within—and urges educators not to abandon their posts where their unique influence cannot be replaced by others.