ב"ה, ז' אייר תשכ"ד
ברוקלין.
כבוד המשתתפים בלימוד ספר תניא קדישא אשר בבית הכנסת שערי תפלה, בטאראנטא ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם נודעתי ע"ד עריכת סיום חלק השלישי של ספר התניא, הוא אגרת התשובה, ביום ראשון פרשת אמור וגו' ואמרת, פסח שני.
ויהי רצון אשר כבכל ענין דגמרה של תורה, סיום איזה ענין בתורתנו, ובפרט כשנעשה ברבים, יתוסף עי"ז בלימוד התורה, כולל - גם בהחיות ואור שבלימוד זה, והוספה האמורה ע"י הלומדים, הרי הובטחנו בזה ובכגון זה, וכסיום וחותם אגרת התשובה הנ"ל, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה,
ולא עוד אלא שמוסיף ביאור בזה: וכמ"ש לעיל וכו' בחי' סוכ"ע, ז.א. אשר הקידוש מלמעלה הוא לא רק הרבה בכמות, אלא גם באיכות, ולא עוד אלא - שבאין ערוך, אין ערוך דסובב כל עלמין לגבי ממלא כל עלמין.
ומההמשך תיכף לאחר זה: וככה ממש הוא בענין שכר וכו', מובן שככל האמור הוא גם בהנוגע לשכר מצוה האמורה, שכר בעולם הבא ובעולם הזה, שהרי תלמוד תורה הוא מהדברים שאם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
וכנהוג מאז ומקדם לקשר עניני השבוע בפרשת השבוע: ידועה דרשת חז"ל עה"כ אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים, וע"ד מציאות גדלות וקטנות בעולם בכלל, כן דוגמתם הוא גם בעולם קטן הוא האדם, שבכל אדם ישנו הגדלות שלו והקטנות שבו, הגדלות שבאדם הוא השכל שבמוח וההרגש שבלב, והקטנות שבאדם (ועד ל)ענין העשי' שבו, ונצטווה האדם, אשר הגדול שבו יזהיר את הקטן, וכאזהרת חז"ל שהלימוד צ"ל על מנת לעשות, ועוד יתרה בזה אשר גדול לימוד (עיקר הגדלות שבלימוד הוא מה) שמביא לידי מעשה.
ובכל האמור ישנה גם הוראת פסח שני, וכביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל "פסח שני ענינו איז, עס איז ניטא קיין פארפאלען, מען קען אלע מאל פאריכטען, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה און אפילו "לכם" - אז דאס איז געווען ברצונו, פונדעסטוועגן קען מען מתקן זיין" באם רוצים באמת, ולא עוד אלא שאין בזה הגבלה בזמן וכו' - ודלא כפסח ראשון שהוא שבעת ימים וכו' - שהרי ענין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא, ואינו זז משם עד שמוחלין לו, ועד שיהי' לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית' וכו'.
בכבוד ובברכה
מ. שניאורסאהן
חלקה נדפס בלקו"ש חל"ב ע' 227 והושלמה עפ"י צילום האגרת.
ידועה דרשת: ראה גם לקמן אגרת ח'תתטז.
בעולם קטן: תנחומא פקודי ג.
אדם מקדש: יומא ספ"ו.
אין ערוך דסובב: ראה תניא פמ"ח ובכ"מ.
הוא מהדברים: פאה רפ"א.
דרשת חז"ל: יבמות קיד, א.
וכאזהרת חז"ל: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג-ד.
גדול לימוד: ב"ק יז, א.
עיקר הגדלות: עיין הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג.
וכביאור כ"ק כו': "היום יום" יד אייר.
ודלא כפסח ראשון: דכל הז' ימים שייכים אליו (עיין פסחים צה, ב: הנאכל לששה.
שם צו, רע"ב: וחימוצו.. כל שבעה).
בשעתא חדא: זח"א קכט, א. וראה קידושין (מט, ב) ובאגרת התשובה בתחלתה (צא, רע"א) (דאפילו) מצות התשובה: מן התורה היא.. שיגמור בלבו כו'.
שיהי' לרצון כו': אגה"ת רפ"ב. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז.