ב"ה, ז' אלול, תשי"ב
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר מנחם מענדל שי' שו"ב [צקרמן]
שלום וברכה!
... ואשתמש בהזדמנות זו - אשר כפי תורת הבעש"ט הרי כל דבר אף פרט קטן הוא בהשגחה פרטית - שהגיעני מכתבו הראשון, לעוררו ולזרזו, נשען על מרז"ל ספרא ר"פ צו, אין מזרזין אלא למזורזין ע"ד ההכרח הכי גדול שכל אחד ואחת מבני ישראל ישפיע בסביבתם לקרב את לבן של ישראל לאבינו שבשמים בכל האופנים האפשרים, והחוש מוכיח אשר לב ישראל ער הוא ואין הדבר תלוי אלא בהמעורר וכמרז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ובפרט בראותי בחתימתו שהוא שו"ב, הרי ידוע דרז"ל אין ושחט אלא ומשך, והיינו שכמו שהשחיטה ע"פ פשוט מכשר[ת] את בשר הבהמה והעוף שיהי' ראוי למאכל אדם ולהפך לדם ובשר כבשרו, היינו שממדריגת חי יתעלה הבשר למדריגת מדבר, הנה זהו תפקידו ברוחניות להמשיך את הנפש הבהמית של בני ובנות ישראל, הנמצאים בסביבתו ולהכשירם שיעלו למדריגת אדם, שהוא מל' אדמה לעליון, וכמ"ש בשל"ה דף כ' ע"ב והוא בס' עשרה מאמרות, מאמר אם כל חי, חלק ב' סי' ל"ג.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.