ב"ה, יום ו', א' אלול, תש"ח
האברך הנו"נ אי"א כו' התמים י"ל שי'
שלום וברכה!
מכתבו קבלתי, והנה השאלות ששואל אינם "קלאץ-קשיות" כלשונו במכתבו, ואדרבה, נוגעים הם בענינים יסודיים, אלא שמפני שהורגלו בהם, אין משימים לב לתוכנם. זה גופא ש"משתמשים" בהם לעתים תכופות גורם שנדמה שמובנים הם לתכליתם. אף שאחרי העיון נראה שרובם קשה להשיגם ולהבינם.
וכן הוא בכל חכמה ומדע, אשר החלק הדורש עיון ועמקות ביותר, הוא חלק הכולל המושכלות הראשונות של מדע זה ויסודותיו.
שאלות אלו מסוג זה קשה לבארם במכתב, ובפרט אשר אין העת להאריך, ואכתוב בקצור עכ"פ.
שאלה: מפני מה נקרא עולם האצילות עולם הנעלם מכל חי, עולם הבריאה - עולם הכסא, עולם היצירה - עולם המלאכים, עולם העשי' - עולם הגלגלים.
תשובה: הנה כל דבר הנעשה בשכל ובחכמה יש בו כונה ותכלית, במילא מובן אשר הן כללות הדבר הן פרטיו צ"ל באופן כזה אשר תתמלא התכלית.
והנה תכלית בריאת העולמות הודיעו רז"ל אשר הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך (שער היחוה"א רפ"ז) וכמרומז ג"כ בקרא (ישעי' מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכמו שדרשוהו באבות ספ"ו.
והנה כמו שבכלל כל הענינים שלמטה יש להם שרש למעלה, כן בפרט ממלכותא דרקיע נשתלשלה מלכותא דארעא, ולכן כמו שממלכותא דרקיע אפשר לדעת מנהגי מלכותא דארעא, וכמסופר בדרז"ל (ברכות נח, א) כן הוא גם לאידך גיסא, אשר בכדי להבין אפס קצהו ממלכותא דרקיעא יש ללמוד, ע"פ הוראות חז"ל, ממלכותא דארעא.
עיכ"ז מובן ל' המורגל במדרשים על הק': משל למלך כו', ועוד יותר מזה באיכה רבה בתחלתו: אמר הק' למלאכי השרת מלך בשר ודם מה דרכו לעשות?... כך אני עושה כו'.
וכמה פרטים למדונו רז"ל ממלך בשו"ד ואופן המלוכה למטה: אנשי המלוכה צ"ל בהבדלה רבה מן המלך - נפרדים וזרים ורחוקים בלשון התניא שם עיי"ש - וכמ"ש ברמב"ם (מלכים פ"ב) משימין לו אימה ויראה.. ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כו', ובכל זה יקבלוהו למלך עליהם כי מכירים בגדולתו הכרה קצת עכ"פ. גם - המלך (הראוי להיות מלך) אין זה כל ענינו מה שהוא מלך, כי הוא איש המעלה בינו לבין עצמו אלא שקשורו עם העם הוא עי"ז שמלך שמו נקרא עליהם ומנהיגם, וסדר ההנהגה הוא:
תכונות המלך בינו לבין עצמו אין להעם כל שייכות לזה (וזהו רמז רז"ל: אין רואין אותו כשהוא ערום) תכונות המלך מצד זה שהוא מלך על עם ומצייר בנפשו וחכמתו צורכי העם ומחסורו, עדיין אין העם רואה אותם, אח"כ יוצא המלך לפלטרין שלו ויושב על כסא מלכותו (רמב"ם שם) ע"פ החלט חכמתו שבנפשו פנימה מצוה להשרים ע"ד אופני הנהגות המדינה ולפעמים מודיע גם הטעם ע"ז, מובן אשר בהיכל פנימה והמלך יושב על כסאו אין הנמצאים שם יכולים לשכוח על המלך ואין להם צורך כלל בראיות אשר ישנו מלך.
אבל הרי רצון המלך הוא שהעם אשר בקצוי מדינתו יתנהגו ע"פ הוראתו, ולכן יוצאים שלוחים ופקודות המלך בידם (ואין טעם הפקודה כלל) להודיעם לכל בני המדינה.
וככל הדברים האלו הוא, להבדיל באלף כו' הבדלות לאין קץ, למעלה:
המלך בינו לבין עצמו - הענינים שלפני הצמצום.
כשנמשך למטה ומצייר בחכמתו פנימה את העם - עולם האצילות, נק' עולם, כי הרי כבר צייר בחכמתו צורכי העם, אבל נעלם מעין כל חי, כנ"ל שאין העם רואין את זה.
יוצא לפלטרין כו' - עולם הבריאה ששם בדוגמת מלך יושב על כסאו והנבראים בביטול, עלמא דאתכסיא, כנ"ל,
למטה מזה - מלאכים שלוחים יוצאין, עולם היצירה - (וע"י לבוש מתגלים גם בעולם העשי') ופקודות בידיהם: כשר, פסול זכאי חייב כו'.
עד שמגיע גם לקצוי המדינה, לעולם היותר תחתון - עולם הגלגלים הכלולים מנפש וגוף, ושמהם יצאו כל הבריאות שבעולם השפל.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
הרב מנחם שניאורסאהן
מהעתק המזכירות.
התמים י"ל: ביסטריצקי.
B"H, Friday, 1 Elul, 5708.
The Avrech hano"n iy"a etc. hatamim Y.L. sheyichyeh
Shalom u'Vrachah!
I received your letter. The questions you ask are not "klatz-kashyos" as you call them in your letter; on the contrary, they touch on fundamental matters. However, because we are accustomed to them, we do not pay attention to their content. The very fact that we "use" them frequently causes us to think they are fully understood—even though upon examination it appears that most of them are difficult to grasp and comprehend. This is true for every wisdom and science: the part that requires the deepest analysis is that which includes the first principles and foundations of that discipline.
Such questions are hard to explain in a letter—especially since now is not the time to elaborate—but I will write briefly at least.
Question: Why is Atzilus called "the world hidden from all life," Beriah "the world of the throne," Yetzirah "the world of angels," and Asiyah "the world of spheres"?
Answer: Everything done with intellect and wisdom has an intention and purpose; therefore it is understood that both the general matter and its details must be arranged so as to fulfill that purpose. The Sages have informed us that the purpose of creating the worlds is for the revelation of His Kingship (Shaar HaYichud VehaEmunah ch. 27), as also hinted in the verse (Yeshayahu 43:7): Kol HaNikra Vishmi U'lichvodi Berasiv Yetzartiv Af Asitiv ("Everyone who is called by My Name and for My glory I created him, formed him, even made him")—as our Sages expound in Avos ch. 6.
Just as everything below has its root above, so too specifically: Malchusa d'Rekia (Heavenly Kingship) descends into malchusa d'ar'a (earthly kingship). Therefore, just as from malchusa d'rekia one can learn about malchusa d'ar'a—as recounted by our Sages (Berachos 58a)—so too in reverse: in order to understand even a tiny bit about malchusa d'rekia one must study, following our Sages' guidance, earthly kingship.
This explains why Midrashim often use language like: "A parable for a king...", and even more so at the beginning of Eichah Rabbah: "The Holy One said to His ministering angels: What does a mortal king do?... So I do likewise..." Many details were taught by our Sages from an earthly king's conduct and manner of rule:
The king's men must be greatly separated from him—distant and foreign (see Tanya there)—as Rambam writes (Kings ch. 2): They instill awe and fear... He does not stand for anyone nor speak softly nor call anyone except by name... Yet with all this they accept him as king over them because they recognize his greatness at least somewhat.
Also—the king (worthy to be king) is not defined solely by being king; he is a person of stature on his own. But his connection with the people comes through his kingship being called upon them and leading them. The order is: The king's qualities unto himself have no connection to the people (hinted by our Sages: No one sees him when he is undressed). The qualities relating to his being king over a people—when he envisions their needs with his wisdom—are still not seen by the people. Afterwards, he goes out to his palace and sits on his throne (Rambam ibid.), where based on his inner wisdom he commands ministers regarding how to run the country—and sometimes even explains his reasoning. It follows that within his inner chamber as he sits on his throne, those present cannot forget about the king nor need any proof there is a king at all.
But since it is also the king's will that those at the far ends of his kingdom follow his orders, messengers go out with royal decrees (without any explanation) to inform everyone throughout the land.
All these things apply—infinitely more so—to Above: The King unto Himself refers to pre-tzimtzum matters; when drawn down below envisioning His people's needs with His inner wisdom—that is Atzilus—which is already called a world since He has envisioned their needs but remains hidden from all life (as above—the people do not see this). When He goes out to His palace—that is Beriah—where like a king sitting on his throne, creations exist in nullification; this is olam d'iskasya (the concealed world), as above. Below this are angels/messengers going out—that is Yetzirah—and through garments they are also revealed in Asiyah; decrees are given into their hands: kosher/invalid, meritorious/guilty etc., until it reaches even to the farthest corners—the lowest world—asiyah/the spheres composed of soul and body—from which all beings in this lowly world emerge.
Summary
The Rebbe uses an analogy of kingship to explain how each spiritual world expresses G‑d's purpose differently—from hidden intent through revelation via intermediaries down to tangible reality—teaching us about Divine order within creation.