המצווה הרמ"ו
האזהרה שהזהרנו מלגנוב גבולות הקרקעות.
והוא שלא נשנה את הגבול שבינינו לבין זולתנו עד שיהא אפשר לטוען לטעון [לעצמו] את קרקע זולתו.
והוא אמרו יתעלה: "לא תסיג גבול רעך". (דברים יט, יד) והלא כבר נאמר: "לא תגזל"? ומה תלמוד לומר "לא תסיג"? - מלמד שכל העוקר תחומו של חברו - עובר בשני לאווין.
יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר: "נחלתך אשר תנחל בארץ" (דברים יט, יד). בארץ ישראל עובר בשני לאווין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד, כלומר: "לא תגזל".
הנה נתבאר שלאו זה אינו אלא בארץ ישראל..