המצווה הכ"ב
הציווי שנצטווינו לשמור את המקדש, ולסב בו תמיד בכל לילה, במשך כל הלילה, כדי לכבדו ולרוממו ולגדלו.
והוא אמרו יתעלה: לאהרן: "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת" (במדבר יח, ב).
כלומר: אתם תהיו לפניו תמיד.
וכבר נכפל ציווי זה בלשון אחר.
והוא אמרו: "ושמרו את משמרת אהל מועד" (במדבר יח, ד).
ולשון ספרי: "'אתה ובניך אתך לפני אהל העדת, הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ'".
כלומר: לשמירה ולהליכה סביבו.
ובמכילתא אמרו כלשון הזה:
"'ושמרו את משמרת אהל מועד' - אין לי אלא בעשה, מנין בלא תעשה?
תלמוד לומר: 'ושמרתם את משמרת הקדש'" (במדבר יח, ה)".
הנה נתברר לך ששמירתו מצוות עשה.
ושם אמרו: "גדולה למקדש שיש עליה שומרים.
לא דומה פלטורין שיש עליה שומרין, לפלטורין שאין עליה שומרין".
וידוע שפלטורין - שם לארמון.
רצונו לומר: שמגדולת הארמון ורוממותו, שיהיו שומרים קבועים עליו.
וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בפרק א' ממסכת תמיד ובמסכת מידות.