ידים פרק ג
(א) המכניס ידיו לבית המנוגע
המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילות - פוסל אחד בחולין, דראשון עושה שני בחולין. ומטמא אחד ופוסל אחד בתרומה. ומטמא שנים ופוסל אחד בקודש:
. ידיו תחלות דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים ידיו שניות. כל המטמא בגדים בשעת מגעו
כל המטמא בגדים בשעת מגעו - כגון זובו של זב ורוקו, וכל הני דתנן בפרק בתרא דזבים, שהנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו:
. מטמא את הידים. להיות תחלות. דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים להיות שניות. אמרו לו לר' עקיבא. היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום. אמר להם וכי היאך אפשר
וכי היאך אפשר להם להיות תחילה - שאין ראוי להיות תחילה אלא הנוגע באב הטומאה. ואם נגע בידיו באב הטומאה, נטמא כל גופו. הלכך אין בידי למצוא [לכם] ידים תחילה, חוץ מהמכניס ידיו לבית המנוגע, שאם הכניס ידיו לא נטמא כולו. והמטמא בגדים בשעת מגעו, שאף על פי שהוא חשוב אב הטומאה לטמא בגדים ולעשות ראשון ושני, אינו חשוב אב הטומאה לטמא אדם, אבל מטמא את הידים שנגעו בו להיות תחילות. ואין הלכה כר׳ עקיבא:
להן להיות תחלה. אלא אם כן נטמא גופו. חוץ מזה. האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים את שנטמא באב הטומאה
את שנטמא באב הטומאה - כלומר, אוכלים וכלים שנטמאו באב הטומאה:
. מטמא את הידים. בולד הטומאה אינו מטמא את הידים. אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא. אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש. אמר לה בתי ובמה היתה
מטמאין את הידים - ולא אוכלים וכלים שנטמאו במשקין. דאין שני עושה שני. והלכה כחכמים:
במה היתה הטומאה - של תנור, באב הטומאה או במשקה:
טומאתה. ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים מבואר הדבר. את שנטמא באב הטומאה. מטמא את הידים. בולד הטומאה. אינו מטמא את הידים:
(ב) כל הפוסל את התרומה
כל הפוסל את התרומה - דהיינו שני לטומאה, שהוא פוסל שלישי בתרומה:
. מטמא את הידים להיות שניות. היד מטמאה את חברתה
היד מטמאה את חברתה - מי שהיתה ידו אחת טמאה ונגעה בידו האחרת טהורה, נטמאת, וחזרו שתיהן טמאות:
. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים אין שני עושה שני. אמר להם והלא כתבי
והלא כתבי הקודש - שגזרו עליהן להיות שני לטומאה ופוסלים את התרומה, והן מטמאין את הידים הנוגעות בהן לעשותן שניות, אלמא שני עושה שני:
הקדש שניים. מטמאין את הידים. אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים. ולא דברי סופרים מדברי תורה. ולא דברי סופרים מדברי סופרים:
ולא דברי סופרים מדברי סופרים - וטומאת ידים בכל הטומאות, מדברי סופרים היא, דשלמה תיקן עירובין [ונטילת] וידים. וכתבי הקודש שמטמאין את הידים נמי מדברי סופרים, משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום. ואין דנים זו מזו לומר כשם שמצינו בכתבי הקודש ששני עושה שני הכי נמי בשאר טומאות יהיה שני עושה שני, דמאי דתקון תקון, מאי דלא תקון לא תקון. ואין הלכה כר׳ יהושע:
(ג) רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים. ר' שמעון אומר רצועות תפילין. אינן מטמאות את הידים:
רצועות של תפילין מטמאות את הידים - דכשגזרו על הידים הבאות מחמת ספר שפוסלות את התרומה, גזרו נמי על הידים שנגעו ברצועות של תפילין:
ר׳ שמעון אומר כו׳ - ואין הלכה כר׳ שמעון:
(ד) גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן
שמלמעלן ושמלמטן - שצריך שיניח פנוי בלא כתיבה למעלה מן הדף שלש אצבעות ולמטה טפח:
שבתחלה ושבסוף. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא. עד שיעשה לו עמוד:
שבתחילה ושבסוף - בתחילת הספר צריך שיניח פנוי כדי לגלול כל הספר, כלומר כשיעור היקף של כל הספר, שהספר מסופו לתחילתו הוא נגלל, דומיא דמזוזה דכורכים אותה מאחד כלפי שמע. ובסופו, כדי לגול עמוד. ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה, צריך לעשות כן. אבל המדביק תורה נביאים וכתובים ביחד, צריך כדי לגול כל הספר בסופו, וכדי לגול עמוד בתחילתו. שאם הוא גוללו לתחילתו, נמצאת תורה מבחוץ, וגנאי הוא שתיעשה תורה שומר לנביאים וכתובים. ובהכי מיירי הא דאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא ועושה לו כדי לגול עמוד בתחילתו וכדי היקף כל הספר בסופו:
(ה) ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון
כפרשת ויהי בנסוע הארון - לפי שאותה פרשה היא חשובה כספר בפני עצמו. וכך אמרו במדרש, (והוא בגמרא שבת דף קטז תוי״ט) חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳:א׳) אלו שבעה ספרי תורות, שספר וידבר נחלק לשלשה חלקים, וארבעה ספרים אחרים, הרי שבעה:
. מטמא את הידים. מגילה שכתוב בה
מגילה שכתוב בה - כלומר יריעה של ספר תורה, כיון שנכתב בה שמונים וחמש אותיות, נתקדשה ומטמאה את הידים:
שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון. מטמא את הידים. כל כתבי הקדש מטמאין את הידים. שיר השירים וקהלת. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים. וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים
קהלת אינו מטמא את הידים - מפני שחכמתו של שלמה היא, ולא ברוח הקודש נאמרה:
. ושיר השירים מחלוקת. ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי. ומחומרי בית הלל. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובל אני מפי שבעים שנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא חס ושלום. לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים. שלא תטמא את הידים. שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש. ושיר השירים קודש קדשים. ואם נחלקו. לא נחלקו אלא על קהלת. אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו
כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו - וכן הלכה:
וכן גמרו: