ידים פרק ב
(א) נטל לידו אחת משטיפה אחת. ידו טהורה. לשני ידיו. משטיפה אחת. ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית. נפל ככר של תרומה
נטל ידו אחת משטיפה אחת - קא קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק. ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת, אע״ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיירי טהרה. אבל לשתי ידיו, אע״ג דאתו משיירי טהרה, לא מהני עד שיטול שתי פעמים. ראשונים עד הפרק, ושניים עד הפרק. ורמב״ם מפרש, משטיפה אחת, משפיכה אחת. וכשנוטל שתי ידיו בשפיכה אחת, המים מיטמאים בידו אחת, ונמצא רוחץ השניה במים שנטמא, ולא טהרו ידיו עד שיטול מים שניים מרביעית. אבל כשנוטל ידו אחת בלבד, בשפיכה אחת, נטהרה ידו. וכשנוטל מים שניים לטהר המים שעל ידו, סגי בפחות מרביעית. ואין הלכה כר׳ מאיר:
נפל ככר של תרומה - היכא דנטל את הראשונים מרביעית, ונפל עליהם ככר של תרומה, או נגע בככר של תרומה עם המים שבידו קודם שינגבם, או קודם שישפוך עליהן מים שניים:
טהור
טהור - דכי היכי דמהנו לטהר ידיו, מהנו נמי לטהר עצמן:
. רבי יוסי מטמא:
ר׳ יוסי מטמא - דסבר לטהר ידיו מהנו, אבל אינהו גופייהו טמאים:
(ב) נטל את הראשונים למקום אחד
נטל את הראשונים למקום אחד - שנטל את הראשונים בפחות מרביעית, כגון דאתו משיירי טהרה, וצריך ליטול את השניים. ונטל את הראשונים בזוית זו, ושניים בזוית אחרת:
. ואת השניים למקום אחר. ונפל ככר של תרומה
ונפל ככר של תרומה - למקום שנפלו ראשונים:
על הראשונים טמא
טמא - הככר. והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו, שהככר טמא:
. ועל השניים טהור
על השניים טהור - דשניים טהורים הן. אבל נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים, טמא, כדקתני סיפא שאין השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, כלומר הראשונים שעל גבי ידיו, השניים מטהרים, אבל הראשונים שנפלו לארץ, אין השניים מטהרים:
. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה טמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם
ונמצא על ידיו קיסם או צרור - אע״פ שהן רפויין ולא חייצי שהמים באים בהם:
. או צרור. ידיו טמאות
ידיו טמאות - אע״פ שנתן בהן את השניים. משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, ולא מים שעל גבי צרור וקיסם. פירוש אחר, ונמצא על ידיו קיסם או צרור, וכל דבר החוצץ בנטילת ידים, אע״פ שנתן על ידיו מים שניים, טמאות הידים, ולא טהרו מחמת המים שניים, שאין המים השניים מטהרים אלא המים שעל גבי היד, לא הידים עצמן:
. שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד. ר' שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור:
כל שהוא מבריית המים טהור - כגון יבחושים ויתושים הגדלים במים, אם נפלו על הידים בשעת נטילה, אינם חוצצים, הואיל והן מבריית המים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
(ג) הידים מיטמאות. ומיטהרות. עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק. ואת השניים חוץ לפרק. וחזרו ליד
חזרו ליד טהורה - דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק, לא נטמאו השניים ביציאתן חוץ לפרק. אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד, טמאה, לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק, שאין השניים מטהרים הראשונים [היוצאים] חוץ לפרק, אלא עד הפרק בלבד הן מטהרין:
. טהורה. נטל את הראשונים ואת השניים. חוץ לפרק. וחזרו ליד. טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת
נטל את הראשונים לידו אחת - שנטל במים ראשונים כל יד ויד בפני עצמה, ואח״כ צירף שתי ידיו לשפוך עליהם מים שניים, ידיו טמאות. דכשצירף ידיו, נטמאו ידיו בנגיעתן זו בזו, דמים שעל גב זו מטמאים מים שעל גבי חברתה, כמו שהיו מטמאים ככר של תרומה, ונטמאו הידים מחמת משקין טמאים. וכשנטל את השניים, לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאו מחמת מים של חברתה, אלא אדרבא גם השניים נטמאו בהן. ודוקא כשנטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה. אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת, נחשבות שתי ידים כיד אחת ואין מיטמאות זו בזו. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבותי. ורמב״ם פירש, נטל את הראשונים לידו אחת, שנתן מים ראשונים על גבי יד אחת בלבד, ואח״כ צירף שתיהן לשפוך עליהן מים שניים, ידיו טמאות. שהמים שניים מיטמאין באותה היד שלא נטהרה, וחוזרים ומטמאים היד הטהורה:
. ונמלך. ונטל את השניים לשתי ידיו. טמאות. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת. ידו טהורה. נטל לידו אחת. ושפשפה בחברתה
ושפשפה בחברתה - שלא נטלה. נטמאו המים שעליה מחמת חברתה דלא נטלה, וחוזרים ומטמאין את היד שנטל:
. טמאה. בראשו או בכותל
בראשו או בכותל - אם שפשפה בראשו או בכותל כדי לנגבה:
טהורה
טהורה - ואם לאחר ששפשף חזר ונגע באותן המים שבאו מידו לראשו או לכותל, טמאה. שאותן מים טמאין הן וחוזרים ומטמאים היד שנגעה בהן. אע״ג דכל כמה דלא שפשף (לא מיטמאים) [מטהרין. כצ״ל] בשפשוף, כי שפשף וחזר ונגע, גרע טפי:
. נוטלין ארבעה וחמשה. זה בצד זה. או זה על גבי זה. ובלבד שירפו
נוטלים ארבעה וחמשה זה בצד זה - ואין חוששים משום ארבעה דברים, משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה, ושמא יש להם דין מים שנעשה בהם מלאכה, ומשום שמא לא נטלו מן הכלי, ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית:
ובלבד שירפו - ידיהם שלא תהיה שם חציצה:
. שיבואו בהם המים:
(ד) ספק נעשה
ספק נעשה בהן מלאכה - דמלאכה פוסלת מים לנטילה, כדתנן בפרק קמא:
בהם מלאכה ספק לא נעשה בהם מלאכה. ספק יש בהם כשיעור. ספק שאין בהם כשיעור. ספק טמאים
טמאים - פסולים לנטילה:
. ספק טהורין. ספיקן טהור
ספיקן טהור אפילו יש במים שנטל כל הנך ספיקות - והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא רבנן ור׳ יוסי. ואין הלכה כר׳ יוסי:
. מפני שאמרו ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור. ר' יוסי אומר ליטהר. טמא. כיצד היו ידיו טהורות. ולפניו שני ככרים טמאים
ספק ידים ליטמא ולטמא - לקמן באידך בבא מפרש לה:
שני ככרים טמאים - דאוכלים טמאים מטמאים את הידים, כדתנן לקמן בפרק ג׳ [משנה ב׳], כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות:
. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו טמאות. ולפניו שני ככרים טהורים
שני ככרים טהורים - בשל תרומה איירי. שהידים פוסלות את התרומה:
. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים טהורים. נגע באחד מהם. ספק בטמאה נגע. ספק בטהורה נגע. היו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע באחד מהן. ספק בטמא נגע. ספק בטהור נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע בשתיהן. ספק טמאה בטמאה. וטהורה בטהורה. או טהורה בטמאה. וטמאה בטהורה. הידים כמו שהיו
הידים כמו שהיו והככרים כמות שהיו - הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו:
. והככרים כמות שהיו: