004_מסכת ידים פרק ד

ידים פרק ד

(א) בו ביום

בו ביום - אפירקין דלעיל קאי, אמלתיה דר׳ שמעון בן עזאי, דמיירי ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה. וכל מקום שנאמר במשנה בו ביום, על אותו יום נאמר:

נמנו

נמנו - עמדו למנין, לדעת מנין המטמאים ומנין המטהרים, וגמרו הדין על פי הרוב:

וגמרו. על עריבת הרגלים

עריבת הרגלים - עריבה עשויה לרחיצת הרגלים:

שהוא משני לוגין. ועד תשעה קבין שנסדקה

שנסדקה - סמוך לשוליה, ואינה מחזקת מים כדי רחיצת רגלו אחת:

. שהיא טמאה מדרס

טמאה מדרס - דעריבה קודם שנסדקה נמי היו רגילים לישב בה, והיתה משמשת ישיבה עם מלאכתה:

. שר' עקיבא אומר עריבת הרגלים כשמה.

שר׳ עקיבא - היה חולק ואומר עריבת הרגלים כשמה, כלומר כשמה כן היא, שאין שם מדרס עליה. ואין הלכה כר׳ עקיבא:

(ב) בו ביום אמרו. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים

כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים - משנה זו בתחילת מסכת זבחים היא שנויה, ושם פירשנוה:

. אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה. חוץ מן הפסח. ומן החטאת. הפסח בזמנו. והחטאת בכל זמן. ר' אליעזר אומר אף האשם. הפסח בזמנו. והחטאת והאשם בכל זמן. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. שכל הזבחים הנאכלין. שנזבחו שלא לשמן. כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. חוץ מן הפסח ומן החטאת. לא הוסיף בן עזאי אלא העולה. ולא הודו לו חכמים:

(ג) בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית

עמון ומואב מה הן בשביעית - אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי. תדע, מדמייתי עלה מבבל וממצרים:

. גזר ר' טרפון מעשר עני. וגזר ר' אלעזר בן עזריה מעשר שני. אמר ר' ישמעאל. אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד. שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה. ישמעאל אחי. אני לא שניתי מסדר השנים. טרפון אחי שינה. ועליו ראיה ללמד. השיב ר' טרפון מצרים חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה מצרים מעשר עני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית. השיב ר' אלעזר בן עזריה. בבל חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה בבל מעשר שני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית. אמר ר' טרפון. מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית. אף עמון ומואב שהם קרובים נעשים מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה הרי אתה כמהנן ממון. ואין אתה אלא כמפסיד נפשות. קובע אתה את השמים. מלהוריד טל ומטר שנאמר (מלאכי ג, ח) היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה

לא שיניתי מסדר השנים - של עולם. אחר השנה של מעשר עני מביאין מעשר שני, והרי בששית מעשר עני, לפיכך ראוי בשביעית מעשר שני:

המעשר והתרומה - ועל כרחך המעשר האמור כאן, מעשר שני הוא, דומיא דתרומה שהיא קודש, ולא מעשר עני שהוא חול גמור, ואין לדחות מעשר שני מפני עניים:

. אמר ר' יהושע הריני כמשיב על

כמשיב על דברי טרפון - לסייע לו:

טרפון אחי. אבל לא לענין דבריו

אבל לא לענין דבריו - כלומר ולא מטעמיה:

. מצרים מעשה חדש

מצרים מעשה חדש - שהזקנים שהיו אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים:

ובבל מעשה ישן

ובבל מעשה ישן - תקנת נביאים שהיו קודם חרבן הבית, ונשכח הדבר, דשמא לא היה צורך עניים באותה שעה:

והנדון שלפנינו מעשה חדש. ידון מעשה חדש ממעשה חדש. ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן. מצרים מעשה זקנים. ובבל מעשה נביאים

מעשה נביאים - ועל פי נבואה עשו הוראת שעה, ואין למדים ממנה:

. והנדון שלפנינו מעשה זקנים. ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים. ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד. אמר לו מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום. אמר לו נמנו וגמרו. עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. צא ואמור להם אל תחושו למנינכם. מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו. ורבו מרבו. עד הלכה למשה מסיני

הלכה למשה מסיני - לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני. מיהו בתוספתא משמע דהלכה למשה מסיני ממש קאמר:

. שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית:

(ד) בו ביום בא יהודה גר עמוני. ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו ר' גמליאל אסור אתה. אמר לו ר' יהושע מותר אתה. אמר לו ר' גמליאל הכתוב אומר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו'. אמר לו רבי יהושע. וכי עמונים ומואבים במקומן הן. כבר עלה סנחריב מלך אשור. ובלבל את כל האומות. שנאמר (ישעיה י, יג) ואסיר גבולות עמים. ועתידותיהם שוסתי. ואוריד כביר יושבים. אמר לו ר' גמליאל. הכתוב אומר (ירמיה מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון. וכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע. הכתוב אומר (ירמיה ל, ג) ושבתי את שבות עמי ישראל

שנאמר ואסיר גבולות עמים - שהיה מגלה בני עיר זו ומושיבן בעיר אחרת, ומגלה בני עיר אחרת ומושיבן בעיר זו:

ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו - וכשם שאלו לא שבו, כך אלו לא שבו:

ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל:

והתירוהו לבוא בקהל - דכיון דמשבעים האומות אין אסור לבוא בקהל אלא עמוני ומואבי עד עולם, ומצרי ואדומי דור ראשון ושני, השתא שאין אלו האומות ידועים, שכבר נתבלבלו ונתערבו בין שאר האומות, אמרינן כל דפריש מרובא פריש, וכל המתגייר מותר לבוא בקהל מיד:

(ה) תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים. תרגום. שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום. וכתב עברי

תרגום שכתבו עברית - תרגום שבדניאל ועזרא וכגון כדנה תאמרון להום שבירמיה (פרק י׳), אם כתבו בלשון הקודש, וכן דברי הנביא הנאמרים בלשון הקודש שכתבן תרגום, אין מטמאים את הידים:

כתב עברי - הכתב שבא מעבר הנהר. והכותיים כותבים בו עד היום, וישראל היו משתמשין באותו כתב בדברי חול. ובמטבעות של כתב הנמצאים בידינו היום שהיו מזמן מלכי ישראל, מפותחות באותו כתב. אבל הכתב שאנו כותבים בו ספרים היום, כתב אשורי הוא נקרא, והוא הכתב שהיה בלוחות. ונקרא אשורי, המאושר שהוא שבכתיבות, לשון באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל׳:י״ג):

. אינו מטמא את הידים. לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית על העור. ובדיו:

(ו) אומרים צדוקים. קובלין אנו עליכם

אומרים צדוקין - המכחישין תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק וביתוס תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו שהתחילו בקלקלה זו תחילה. לפי ששמעו מאנטיגנוס רבן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אמרו, אפשר פועל טורח ועושה מלאכה כל היום כולו ולערב אינו מקבל שכר, ופירשו מדברי חכמים, ונתחברו עמהם כתות מישראל, ועד היום הזה נשארו מהם פליטים במצרים בדמשק ובקוסטאנטינ״א, והם לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו, ואנו קורים להם קראים, לפי שאין להם אלא המקרא בלבד:

קובלין אנו עליכם - מתרעמים אנו על מדותיכם:

פרושים

פרושים - לחכמי ישראל היו קורין פרושים, לפי שאוכלין חוליהן בטהרה ופרושים ממגע עם הארץ, דתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים:

. שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד. הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו. לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן. וספרי הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים:

(וספרי המירם. ספרי המינים. ונקראים המירם, שהמירו דת האמת בדברי שקר): תרוודות - כפות שאוכלים בהן. לשון מלוא תרווד רקב:

אף ספרי הקודש לפי חבתן היא טומאתן - שלא יעשם אדם שטיחין על גבי בהמה. ולפי דבריהם היה משיב להם, ולא לפי האמת. דטעמא דספרי הקודש מטמאין את הידים, כדי שלא יבואו הספרים לידי פסידא, שהעכברים המצויין אצל האוכלים היו מפסידים את הספרים, כדפרשינן בסוף זבים:

(ז) אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם מטהרים את

מטהרים את הניצוק - דתנן במסכת מכשירין, כל הניצוק, טהור. אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שנשאר בכלי העליון, טהור, דניצוק אינו חיבור:

הנצוק. אומרים הפרושים. קובלין אנו עליכם צדוקים. שאתם מטהרים את אמת המים הבאה

אמת המים הבאה מן הקברות - מודו בה צדוקים דטהורה, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ו) מקוה מים יהיה טהור:

מבית הקברות. אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין. ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין. מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות. הרי אני חייב בנזקן. עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות. אינו דין שאהא חייב בנזקן. אמרו להם לא. אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת. תאמרו בעבדי ובאמתי. שיש בהם דעת. שאם אקניטם. ילך וידליק גדישו של אחר

שהרי אין בהן דעת - שיכוונו להפסיד ממון לבעליהן:

ילך וידליק גדישו של אחר - ונמצא מפסיד את רבו מאה מנה בכל יום:

. ואהא חייב לשלם:

(ח) אמר צדוקי גלילי

צדוקי גלילי - צדוקי שהיה מארץ הגליל:

. קובל אני עליכם פרושים. שאתם כותבין את המושל עם משה בגט

המושל עם משה בגט - שהיו מונים לשנות המלכים וכותבים בכך וכך למלך פלוני, ובסוף הגט כותבין כדת משה וישראל, וגנאי הדבר למשה:

. אומרים פרושים. קובלין אנו עליך צדוקי גלילי. שאתם כותבים את המושל עם השם בדף. ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן

את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן - שמקדימין שם פרעה לשם השם, דכתיב ויאמר פרעה מי ה׳:

. ואת השם מלמטן. שנאמר (שמות ה, ב) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. וכשלקה

וכשלקה - פרעה:

מהו אומר (שמות ט, כז) ה' הצדיק:

מה הוא אומר ה׳ הצדיק - כדי שלא להשלים המסכתא במי ה׳ אשר אשמע בקולו, משום אל תעמוד בדבר רע, השלים בה׳ הצדיק: