003_מסכת טבול יום פרק ג

טבול יום פרק ג

(א) כל ידות האוכלים

כל ידות האוכלים - העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:

. שהם חבור באב הטומאה. חבור בטבול יום. אוכל שנפרס

שהם חיבור באב הטומאה - שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:

חיבור בטבול יום - אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:

שנפרס - לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳):

. ומעורה

ומעורה - מחובר:

מקצת. ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול

אם אוחז בגדול - בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:

והקטן עולה עמו. הרי הוא כמוהו

הרי הוא כמוהו - אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:

. ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור. וחכמים אומרים בטמא

ר׳ נחמיה אומר בטהור - כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:

וחכמים אומרים בטמא - משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:

. ושאר כל האוכלים

ושאר כל האוכלים - כגון מיני ירקות:

. את שדרכו

את שדרכו לאחוז בעלה - כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו:

ליאחז בעלה אוחז אותו בעלה. ובקלח. אוחזין אותו בקלח:

(ב) ירק של תרומה

ירק של תרומה - שנתנו בקערה או באלפס:

וביצה טרופה

וביצה טרופה בקערה - שנתערב החלבון והחלמון יחד, ונתונה על גבי הירק:

נתונה על גביו. ונגע טבול יום בביצה

ונגע טבול יום בביצה - אע״פ שהיא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין. אפילו הכי הוי חיבור, ונפסל הירק כאילו נגע בו. ומיהו לא פסל אלא הקלח שכנגד מגע ידו, ושאר הקלחים טהורים:

. לא פסל אלא הקלח שכנגדו. ר' יוסי אומר כל הסדר העליון

כל הסדר העליון - קלחים העליונים שהביצה על פניהם. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. אם היה כמין כובע

אם היה כמין כובע - שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה:

. אינה חבור:

(ג) חוט של ביצה. שקרם על דפנות של לפס

לפס - כמו אלפס, כעין מחבת שעושין בה התבשיל. וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום:

. ונגע בו טבול יום. מן השפה

מן השפה - של אלפס ולפנים. חשוב החוט של ביצה חיבור, ואם נגע שם טבול יום, הכל טמא. אבל החוט היוצא משפת האלפס ולחוץ לא הוי חיבור:

ולפנים. חבור. מן השפה ולחוץ. אינו חבור. ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו

וכל שנקלף עמו - היינו מה שעולה עם החוט, הוי חיבור ולא יותר. רבי יוסי לקולא. והכי מוכח בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. וכן בקטניות

וכן בקטניות - דינם כדין הביצה:

שקרמו על שפתה של קדרה:

(ד) עסה שנדמעה. או שנתחמצה בשאור של תרומה. אינה נפסלת בטבול יום

אינה נפסלת בטבול יום - דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע״ג דאסורה לזרים:

. רבי יוסי ור' שמעון פוסלין. עסה שהוכשרה במשקה

שהוכשרה במשקה - שלתת החיטין במים:

. ונילושה במי פירות. ונגע בהן טבול יום. ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע. פסל את כולה

ונלושה במי פירות - ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה:

פסל את כולה - דמי פירות עושין העיסה חיבור:

. ר' עקיבא אומר משמו. לא פסל אלא מקום מגעו:

לא פסל אלא מקום מגעו - קסבר ר׳ עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואין אותן כאילו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כר׳ עקיבא:

(ה) ירק של חולין שבשלו בשמן של תרומה. ונגע בו טבול יום. ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע. פסל כולה. רבי עקיבא אומר משמו. לא פסל אלא מקום מגעו:

פסל את כולו - קסבר שמן מכשיר ומחבר:

לא פסל אלא מקום מגעו - דשמן אינו מחבר, וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה:

(ו) טהור שנגס

שנגס - שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה:

מן האוכל. ונפל

ונפל - האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה:

על בגדיו. ועל ככר של תרומה טהור. היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות. כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו

טהור הככר - כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע״ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה:

כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו - אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין, ונפל הגרעין עם הרוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה:

. ונפל על בגדיו. ועל ככר של תרומה. טמא. היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבשות. כל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו. ועל ככר של תרומה טהור. אחד טהור

זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו - לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר:

אחד טהור ואחד טבול יום כאלו - כלומר שניהם שוין בדין זה:

. ואחד טבול יום. כאלו. ר' מאיר אומר אלו ואלו טמאין בטבול יום. שמשקין של טמא. מכשירין לרצונו. ושלא לרצונו. וחכמים אומרים אין טבול יום טמא:

ר׳ מאיר אומר אלו ואלו - בין רטובות בין יבשות:

טמאים בטבול יום - כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים: