004_מסכת טבול יום פרק ד

טבול יום פרק ד

(א) אוכל מעשר

אוכל מעשר - מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואע״ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה:

שהוכשר במשקה. ונגע בו טבול יום. או ידים מסואבות. מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. מפני שהוא שלישי. והשלישי טהור לחולין:

(ב) האשה שהיא טבולת יום. לשה את העסה. וקוצה לה חלה

וקוצה לה חלה - ואינו קוראה לה שם. דכל זמן שלא קראה לה שם הרי היא כחולין:

ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית. או בנחותא. ומקפת

בכפישה או בנחותא - כלים שאינן מקבלים טומאה. ואצרכוה רבנן הכי, משום הכירא שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם:

ומקפת - מקרבת לכלי אצלה:

וקורא לה שם. מפני שהיא שלישי

וקוראה לה שם - שמצוה לתרום מן המוקף. ומוקף, לשון סמוך. כמו [ואין] מקיפין שתי חביות במסכת ביצה. ולא חשיב מוקף אלא אם כן הוי סמוך בשעת קריאת השם:

מפני שהיא שלישי - דטבול יום דין שני יש לו:

. והשלישי טהור לחולין:

(ג) עריבה שהיה טבולת יום. לשין בה את

לשין בה את העיסה - לעיל אשמועינן טבול יום באדם, והכא אשמועינן טבול יום בכלי. דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה:

העסה וקוצין ממנה חלה. ומקפת וקורין לה שם. מפני שהיא שלישי. והשלישי טהור לחולין:

(ד) לגין

לגין - כעין כד של עץ:

שהוא טבול יום. ומלאהו מן החבית

ומלאהו מן החבית - שיש בה מעשר טבל, היינו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:

מעשר טבל. אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך

תרומת מעשר משתחשך - כדי שיעריב שמשו של לגין ולא יפסול את התרומה. דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום, היתה נפסלת בטבול יום:

. הרי זו תרומת מעשר. אם אמר הרי זה ערוב

הרי זה ערוב - לא אמר כלום. לפי שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראויה מבעוד יום, וזה אינו ראוי עד הערב שמש:

. לא אמר כלום. נשברה החבית

נשברה החבית - מבעוד יום:

הלגין בטבלו

הלגין בטבלו - שבשעה שהיה ראוי שיקבע תרומה לא היה בעולם הדבר שנעשה תרומה עליו, הלכך לא חל עליו שם תרומה והרי הוא טבל:

. נשבר הלגין

נשבר הלגין - מבעוד יום:

. החבית בטבלה:

החבית בטבלה - שלא חל שם תרומה על הלגין אלא משתחשך, ובאותה שעה לא היה בעולם:

(ה) בראשונה היו אומרים. מחללין על פירות עם הארץ. חזרו לומר אף על

מחללים על פירות עם הארץ - מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר:

חזרו לומר אף על המעות - של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן:

מעותיו. בראשונה היו אומרים היוצא בקולר

היוצא בקולר - בשלשלת. המלך תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל י״ט:ט׳), ויהבוהו בקולרין:

. ואמר כתבו גט לאשתי. הרי אלו יכתבו ויתנו

הרי אלו יכתבו ויתנו - ואע״ג שלא אמר תנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה:

. חזרו לומר. אף המפרש

מפרש - מן היבשה לים:

והיוצא בשיירא

בשיירא - במדבר. ארחת ישמעאלים (בראשית ל״ז:כ״ה), מתרגמינן שיירת ערבאי:

. ר' שמעון שזורי אומר אף המסוכן:

אף המסוכן - חולה הנוטה למות. והלכה כר׳ שמעון שזורי:

(ו) הכדומן האשקלונים

הכדומין - עץ גדול ערוך ויוצאין ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב״ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:

האשקלונים - שנעשים באשקלון:

שנשברו. ואנקלי שלהם קיימת הרי אלו טמאין. המעבר. והמזרה. והמגוב. וכן מסרק של ראש. שנטלה אחת משיניהן. ועשאן של מתכות. הרי אלו טמאין. ועל כלן אמר ר' יהושע. דבר חדש חדשו

המעבר והמזרה והמגוב - כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים דומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו זורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:

ועל כולם אמר רבי יהושע וכו׳ - בתוספתא מוכח דאכל הני מילי דמתניתין קאי ר׳ יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן. ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן:

דבר חדש חדשו סופרים - שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן:

הסופרים. ואין לי מה להשיב:

ואין לי מה להשיב - מפני מה אמרו כן:

(ז) התורם את הבור

התורם את הבור - של יין או של שמן:

. ואמר הרי זו תרומה. על מנת שתעלה שלום

על מנת שתעלה שלום - כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:

. שלום מן השבר ומן השפיכה. אבל לא מן הטומאה

אבל לא מן הטומאה - לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה:

. ר' שמעון אומר אף מן הטומאה

אף מן הטומאה - דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. נשברה אינה מדמעת

נשברה אינה מדמעת - שלא חל עליה שם תרומה:

. עד היכן תשבר ולא תדמע. כדי שתתגלגל ותגיע לבור. ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות

עד כדי שתתגלגל - כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן בה:

שהיה בו דעת להתנות - כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. ולא התנה. נשברה. אינה מדמעת. מפני שהוא תנאי בית דין: