004_מסכת מכשירין פרק ד

מכשירין פרק ד

(א) השוחה לשתות

השוחה לשתות - בפיו ובשפמו הרי הן בכי יותן. היינו טעמא, לפי שאין המים נכנסים לפיו אלא א״כ נוגעים בשפמו תחילה, הלכך אחשבינהו:

המים העולים בפיו. ובשפמו. בכי יותן. בחוטמו. ובראשו. ובזקנו. אינן בכי יותן. הממלא בחבית

הממלא בחבית המים העולים אחריה, הרי הן בכי יותן - דאי אפשר שיכנס עד שיגעו לאחוריה. אבל הניחה תחת הצנור, אין שלאחריה בכי יותן, דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחוריה:

. המים העולים אחריה ובחבל שהוא מכונן על צוארה

מכונן על צוארה - מסובב כמין טבעת מקיף לצואר החבית. מכונן לשון הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳.):

. ובחבל שהוא לצרכה. הרי זה בכי יותן. כמה הוא צרכה. ר' שמעון בן אלעזר אומר טפח. נתנה

נתנה - לחבית

תחת הצנור

תחת הצנור - לקבל המים:

אינן בכי יותן:

אינן בכי יותן - המים שלאחריה ושבחבל. דלא ניחא ליה אלא שיפלו המים לתוכה בלבד:

(ב) מי שירדו עליו גשמים. אפילו אב הטומאה

אפילו אב הטומאה - אפילו היה האדם הזה אב הטומאה ונטמאו המשקין שירדו עליו, ואנן אמרינן לעיל דמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון, אפילו הכי אינן מכשירין, כיון שירידת הגשמים עליו היתה שלא לרצון:

אינו בכי יותן

ואם ניער - כמו המנער טליתו [שבת קמ״ז]. שניער גופו להסיר הגשמים מעליו:

בכי יותן - המים הנופלים ממנו מכשירין הן:

. ואם נער בכי יותן. עמד תחת הצנור להקר

להקר - לקרר עצמו:

. או לידוח

או לידוח - לרחוץ גופו, כגון שהיה מלוכלך בטיט או בצואה:

י בטמא

בטמא - אם היה האדם טמא:

טמאין. ובטהור בכי יותן:

טמאים - המים. ואם נפלו על הפירות, הכשירום וטמאום כאחת:

ובטהור בכי יותן - ומכשירין:

(ג) הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח. הרי זה בכי יותן. אם בשביל שלא ילקה הכותל. אינן בכי יותן:

(ד) חבית שירד הדלף לתוכה. בית שמאי אומרים ישבר

חבית שירד הדלף לתוכה. שלא לרצון, ובתוכה פירות ואינו רוצה שיוכשרו לקבל טומאה:

ישבר - שאם מערה, הרי מעביר המים מזה לזה לרצון ונמצאו הפירות מוכשרין:

. בית הלל אומרים יערה. ומודים

ומודים - בית שמאי לבית הלל:

שהוא מושיט את ידו

שהוא מושיט את ידו והן טהורין - כלומר לא הוכשרו בכך:

. ונוטל פירות מתוכה. והם טהורים:

(ה) עריבה שירד הדלף לתוכה. הניתזין והצפין

הנתזין - ממנה לחוץ:

והצפין - למעלה ויצאו לחוץ. כולהו אינן בכי יותן, לפי שהן שלא לרצון, וכן המים שבתוכה:

אינן בכי יותן. נטלה לשפכה. בית שמאי אומרים בכי יותן. בית הלל אומרים אינן בכי יותן. הניחה

נטלה לשפכן - שלא שפכן במקומן, אלא נטל העריבה לשפוך המים במקום אחר, הרי הן בכי יותן, דלרצון הן הואיל ולא שפכן מיד שם במקומן:

ובית הלל אומרים - כיון שלא הניחן שם אלא נטלה לשפכן, אינן בכי יותן:

הניחה - אם הניח את העריבה מתחילה כדי שירד הדלף לתוכה:

שירד הדלף לתוכה. הניתזין והצפין. בית שמאי אומרים בכי יותן. בית הלל אומרים אינן בכי יותן. נטלה לשפכה. אלו ואלו

אלו ואלו - בית שמאי ובית הלל מודים שאף על פי שנטלה אח״כ ושפכה, הרי הן בכי יותן, הואיל וכבר חישב עליהן:

מודים שהן בכי יותן. המטביל את הכלים. והמכבס את כסותו במערה. המים העולים בידיו

מים העולים בידיו - שמכבס בהן, ניחא ליה:

בכי יותן. ברגליו

ברגליו - לא ניחא ליה:

אינן בכי יותן. ר' אליעזר אומר אם אי אפשר לו שירד אלא אם כן נטנפו רגליו. אף העולין ברגליו בכי יותן:

אא״כ נטנפו רגליו - הוו בכי יותן. מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל, דמים העולים אחריה בכי יותן, כדפרישנא לעיל, לפי שאי אפשר למים ליכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה:

(ו) קופה שהיא מלאה תורמסין. ונתנוה לתוך מקוה. מושיט ידו ונוטל תורמסין מתוכה והם טהורים. העלם מן המים

והם טהורין - אע״פ שפשט אדם טמא את ידו ונטל. לפי שלא הוכשרו במים שבמקוה, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד-ל״ה) בכל כלי יטמא, מה כלי מיוחד שהוא תלוש ומכשיר, אף כל שהוא תלוש מכשיר, לאפוקי מים שבבורות שיחין ומערות שאינן תלושים מן הקרקע שאינן מכשירים כל זמן שלא נתלשו:

העלם מן המים - הוכשרו התורמסין לקבל טומאה במים התלושים:

. הנוגעים בקופה טמאים

הנוגעים בקופה טמאים - שהקופה נעשית ראשון כשנגע בה אדם טמא, והתורמוסים הנוגעים בקופה הוו שני:

. ושאר כל

ושאר כל התורמוסים - שאין נוגעים בקופה:

התורמסים טהורים

טהורים - דאין שני עושה שלישי בחולין:

. צנון שבמערה. נדה מדיחתו

נדה מדיחתו והוא טהור - דלא הוכשר לקבל טומאה במים שמחוברים במערה:

. והוא טהור. העלתו כל שהוא מן המים. טמא:

(ז) פירות שנפלו לתוך אמת המים. פשט מי שהיו ידיו טמאות. ונטלן. ידיו טהורות

ידיו טהורות - דלא בעינן כוונה לחולין. אבל אם היו פירות מעשר וכל שכן של תרומה, ידיו טמאות כשהיו, עד שיכוין להטביל ידיו:

. והפירות טהורים

והפירות טהורים - ולא הוכשרו, דלא אחשבה להך נפילה:

. ואם חשב שיודחו ידיו. ידיו טהורות והפירות בכי יותן:

ואם בשביל שיודחו ידיו - נתכוין ליטול את הפירות מן המים, הפירות הרי הן בכי יותן ומוכשרים לקבל טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן, והוי ליה משקה שסופו לרצון, דאע"פ שאין תחילתו לרצון הרי זה בכי יותן:

(ח) קדרה שהיא מלאה מים. ונתונה לתוך המקוה. ופשט אב הטומאה את

ופשט אב הטומאה את ידיו לתוכה טמאה - דכלי חרס מקבל טומאה מאב הטומאה הנוגע בתוכו, ולא עלתה לו טבילה, ואע״פ שהוא בתוך המקוה, לפי שהמים שבתוכו חוצצים בינו ובין מי המקוה:

ידו לתוכה טמאה. מגע טומאות

מגע טומאות טהורה - אם לא היה אב הטומאה שנגע בה, אלא ראשון לטומאה והוא הנקרא מגע טומאות, כלומר הנוגע באבות הטומאה, אז טהורה הקדירה, לפי שאין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ונמצא שלא נטמאת הקדירה אלא מחמת משקים טמאים שבתוכה שנטמאו וחוזרים ומטמאים אותה, ומשום הכי אינה מטמאה, שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו. אבל שאר משקים כגון יין שמן וחלב, אין המקוה מטהר אותם, דלא סלקא להו השקה, הלכך חוזרים ומטמאים את הקדירה, דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאין כלים, גזירה משום משקה זב וזבה:

. טהורה. ושאר כל המשקין טמאין. שאין המים מטהרים את שאר המשקין:

(ט) הממלא בקילון

הממלא בקילון - כשהמים מכונסים במקום אחד ומבקשים להביאן אל שדה אחר, עושים להן דרך שיבואו בו אותן המים, ושם אותו דרך שאותן המים נמשכים בו נקרא קילון, ועד שלשה ימים אין אותו קילון מתנגב מן המים שהמשיכו לתוכו, ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן, שהרי הן לרצון:

עד שלשה ימים טמאין. ר' עקיבא אומר אם נגבו. מיד טהורים. ואם לא נגבו. אפילו עד שלשים יום טמאים:

רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד - ר׳ עקיבא לא פליג אתנא קמא. דסתם קילון אינו מתנגב עד שלשה ימים, ותנא קמא בסתם איירי. והכי מוכח בהדיא בתוספתא, דמודה ר׳ עקיבא בסתם שהוא שלשה ימים:

(י) עצים שנפלו עליהם

שנפלו עליהם משקים - טמאים:

משקין וירדו עליהם גשמים. אם רבו

אם רבו - מי גשמים על המשקים ההם, בטלום וטיהרום:

. טהורים. הוציאם שירדו עליהם גשמים. אף על פי שרבו. טמאים. בלעו משקים טמאים. אף על פי שהוציאם שירדו עליהן גשמים. טהורין. ולא יסיקם אלא בידים טהורות

הוציאן כדי שירדו עליהם גשמים - דאחשבינהו לגשמים:

אע״פ שרבו טמאין - דנטמאו הגשמים עצמן:

בלעו משקין טמאים - כגון שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכן משקין בלועין, אע״פ שהוציאן כדי שירדו עליהן גשמים דאחשבינהו לגשמים, אפילו הכי טהורין, דלא נגעו במשקין טמאין, שהרי בלעו:

לא יסיקם אלא בידים טהורות - שלא יטמאו הידים את מי הגשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור, דמשקה מטמא כלי. אבל בידים טהורות, יכול להסיקם בתנור, והתנור טהור, ולא אמרינן דסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק, דבעצים שהאש שולטת בהן ונאחז בהן האור כלין המשקים לתוכן, ואין יוצאים לחוץ כשמסיקן בתנור:

בלבד. ר' שמעון אומר אם היו לחין

אם היו לחין - עצים הללו שבלעו משקין טמאין, ומחמת לחותן יצאו משקין עצמן מהן, ואם אותן משקים פלטו משקה הטמא הבלוע, ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע:

והסיקן. ורבו המשקין היוצאין מהן. על המשקין שבלעו. טהורים:

טהורין - שביטלו אותן. ואין הלכה כר׳ שמעון: