005_מסכת מכשירין פרק ה

מכשירין פרק ה

(א) מי שטבל בנהר

מי שטבל בנהר - ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן:

והיה לפניו נהר אחר ועבר בו

והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו - ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין:

. טהרו שניים את הראשונים. דחהו חברו לשכרו

טיהרו - מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו:

דחיו - דחהו:

לשכרו - שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר:

. וכן לבהמתו

וכן לבהמתו - שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון:

. טהרו שניים את הראשונים

טיהרו שניים - שהיו על ידי שכרות ולא לרצון:

את הראשונים - שהיו לרצון:

. ואם כמשחק

ואם כמשחק - דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו:

עמו. הרי זה בכי יותן:

(ב) השט על פני המים. הניתזין אינן בכי יותן. ואם נתכוין להתיז על חבירו. הרי זה בכי יותן. העושה צפור במים. הניתזין. ואת שבה

הנתזין - שלא בכונה:

העושה ציפור במים - שמעלה על פני המים רתיחות כמין אבעבועות:

הנתזין - בעשיית אבעבועות:

ואת שבה - דהיינו מי אבעבועות עצמן. ואית דגרסי, העושה צנור במים. כמו שעושים הנערים כמין צנור של קנה או של עץ חלול, לנתז ממנו המים בצחוק:

. אינן בכי יותן:

ואת שבה - המים הנשארים בצנור:

(ג) פירות שירד הדלף לתוכן. ובללן. שינוגבו. ר' שמעון אומר בכי יותן. וחכמים אומרים אינן בכי יותן:

ובללן שינוגבו - בלל כל הפירות במים, שכשיהיו המים מפוזרים בכל הפירות, יתנגבו יותר מהרה:

וחכמים אומרים אינן בכי יותן - והלכה כחכמים:

(ד) המודד את הבור. בין לעמקו בין לרחבו. הרי זה בכי יותן. דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן:

לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן - כשאדם מודד עמקו של בור בקנה, ניכר רושם המים בקנה עד כמה הן מגיעים, ומתוך כך יודע עומקו, לפיכך רוצה הוא במשקה שברושם. אבל לרחבו אינו רוצה במשקה שברושם. והלכה כרבי עקיבא, שחזר רבי טרפון להיות שונה כדבריו:

(ה) פשט ידו או רגלו. או קנה לבור. לידע אם יש בו מים. אינן בכי יותן. לידע כמה מים יש בו

לידע כמה מים יש בו - רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה:

. הרי זה בכי יותן. זרק אבן לבור. לידע אם יש בו מים. הניתזין אינן בכי יותן. ואת שבאבן. טהורים:

ושבאבן - כלומר, שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירים:

(ו) החובט על השלח

החובט על השלח - מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים:

. חוץ למים. בכי יותן. לתוך המים. אינן בכי יותן. רבי יוסי אומר. אף לתוך המים בכי יותן. מפני שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה:

השלח - העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה [בראשית ל״ז] נקרא שלח. תרגום ויפשיטו, ואשלחו:

שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה - מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כר׳ יוסי:

(ז) המים העולין בספינה ובעקל. ובמשוטות. אינן בכי יותן. במצודות. וברשתות. ובמכמרות. אינן בכי יותן. ואם נער. בכי יותן. המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה

העקל - מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה:

אם ניער - להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו:

לצרפה - לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו. פירוש אחר, לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה, נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה:

. המוציא מסמר לגשמים לצרפו

מסמר לגשמים לצרפו - לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש:

. המניח את האוד

אוד - עץ שמקצתו אכלה האש:

בגשמים. לכבותו. הרי זה בכי יותן:

(ח) קסיא של

קסיא של שלחנות - כיסוי שמכסין על השולחן שלא יפול על המזון שעליו מים או דבר של טנוף ולכלוך:

שולחנות. והשיפא של לבנים

והשיפא של לבנים - מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסים על הלבנים להגן מן הגשמים. והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינן בכי יותן:

. אינן בכי יותן. ואם נער. בכי יותן:

אבל אם ניער - שמתכוין להדיחם, הרי זה בכי יותן:

(ט) כל הנצוק טהור. חוץ מדבש הזיפין. והצפחת

כל הניצוק טהור - אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דניצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקילוח נפסק, חוזר הנשאר למעלה:

מדבש הזיפים - אית דמפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהילים נ״ד:ב׳):

והצפחת - מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש [שמות ט״ז]:

. בית שמאי אומרים אף המקפה

המקפה - תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי, קרוי מקפה:

של גריסין

של גריסין - פולים טחונות וגרוסות בריחים:

ושל פול. מפני שהיא

ושל פולים - שלימות שאינן גרוסות בריחים:

מפני שהיא סולדת לאחוריה - כשהקילוח נפסק, חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון:

סולד' לאחריה:

(י) המערה מחם לחם

המערה מחם לחם - הכי נמי איירי שמשקין שבכלי עליון שמערה ממנו, טהורים. ושבכלי תחתון שמערה לתוכו, הן טמאין:

. ומצונן לצונן. ומחם לצונן. טהור. מצונן לחם טמא

מצונן לחם טמא - שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו, שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב:

. ר' שמעון אומר אף המערה מחם לחם. וכחו של תחתון יפה משל עליון. טמא:

וכוחו של תחתון יפה - שחומו גדול משל עליון. ואין הלכה כר׳ שמעון, שכיון שהעליון חם, אע״פ שהתחתון יותר חם ממנו, אין פעולתו של תחתון ניכרת בעליון ואינו מטמאו:

(יא) האשה שהיו ידיה טהורות. ומגיסה בקדרה טמאה. אם הזיעו ידיה

ומגיסה בקדירה - מהפכת בכף שבידה לתבשיל שבקדירה:

אם הזיעו ידיה - מהבל הקדירה, נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה:

טמאות. היו ידיה טמאות

היו ידיה טמאות - אם הזיעו ידיה, נטמאת הזיעה מחמת ידיה, ונטמאת הקדירה, לפי שההבל מחבר בין הזיעה שבידיה למשקין שבקדירה:

. ומגיסה בקדרה טהורה. אם הזיעו ידיה. הקדרה טמאה. רבי יוסי אומר אם נטפו. השוקל ענבים בכף מאזנים. היין שבכף טהור

ר׳ יוסי אומר אם נטפו - אין הקדירה טמאה אא״כ נטפו טיפין מן הזיעה שבידיה לתוך הקדירה. ואין הלכה כר׳ יוסי:

היין שבכף טהור - ואינו מכשיר, דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי. וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר, כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך:

. עד שיערה לתוך הכלי. הרי זה דומה לסלי זיתים וענבים. כשהן מנטפין: