003_מסכת מכשירין פרק ג

מכשירין פרק ג

(א) שק שהוא מלא

שק שהוא מלא - מעלות המערה. המלאה מים:

פירות. ונתנו על גב הנהר. או על פי הבור. או על מעלות המערה. ושאבו. כל ששאבו

כל ששאבו - הפירות מלחלוחית המים, הרי זה בכי יותן. דניחא ליה שישאבו הפירות מן המים, שמתוך כך הן נראין גסים ונפוחים:

בכי יותן. ר' יהודה אומר. כל שהוא כנגד המים. בכי יותן. וכל שאינו כנגד המים. אינו בכי יותן:

רבי יהודה אומר כל שהוא כנגד המים כו׳ - ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב) חבית

חבית - של חרס, או של כלי אבן הרכים שהן כחרס. אבל שאר כלים לא בלעי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוכן שואבים:

שהיא מלאה פירות. ונתונה לתוך המשקין. או מלאה משקין. ונתונה לתוך הפירות. ושאבו

שאבו - נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן:

. כל ששאבו בכי יותן. באלו משקים אמרו. במים. וביין. ובחומץ. ושאר כל המשקין טהורין. ר' נחמיה מטהר בקטנית. שאין הקטנית שואבת:

הכי גרסינן, ושאר כל המשקים טהורים - שאר שבעה משקים המכשירים לקבל טומאה, טהורים הפירות שבתוך החבית אם נתלחלחו מהן. דדוקא מים ויין וחומץ שהן דקים וצלולים, הן נבלעין בחבית מפני דקותן, והפירות שואבים מהן. אבל שמן דבש חלב דם טל, הן עבין, ומפני עוביין אינן יכולין להבלע בתוך הכלי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוך החבית שואבים מהן, הלכך אינן בכי יותן:

שאין הקטנית שואבת - כגון פולים ואפונים וכיוצא בהן. ואין הלכה כר׳ נחמיה:

(ג) הרודה פת חמה

הרודה פת חמה - שנילושה במי פירות ולא הוכשרה לקבל טומאה:

. ונתנה על פי חבית של יין ר' מאיר מטמא. ר' יהודה מטהר. רבי יוסי מטהר בשל חטים. ומטמא בשל שעורים. מפני שהשעורים שואבות:

רבי מאיר מטמא - כלומר הוכשר הלחם לקבל טומאה מחמת היין שנבלע בו. אי נמי, אם היה היין טמא, מטמא ר׳ מאיר מחמת היין טמא הנבלע בה:

ר׳ יוסי מטהר בשל חטים - והלכה כר׳ יוסי:

(ד) המרבץ את ביתו

המרבץ את ביתו - מזלף בו מים כדי שלא יעלה האבק:

ונתן בו חטים. וטננו

וטננו - נתלחלחו. לשון אם היתה שדה מטוננת, שפירושו שדה לחה, בפרק קמא דמועד קטן [דף ו׳]:

. אם מחמת המים בכי יותן. ואם מחמת הסלע

אם מחמת הסלע - צור שמששת ימי בראשית, והוא רצפת הבית, ומתוך כך נתלחלחו החטים:

. אינן בכי יותן. המכבס את כסותו בעריבה. נתן בה חטים וטננו. אם מחמת המים בכי יותן. אם מחמת עצמן אינן בכי יותן. המטנן בחול

המטנן בחול - מטמין הפירות בחול כדי שיטננו, כלומר שיתלחלחו, שיקבלו מלחלוחית החול:

. הרי זה בכי יותן

הרי זה בכי יותן - דאין חול בלא מים:

. מעשה באנשי המחוז. שהיו מטינין בחול. אמרו להם חכמים אם כך הייתם עושים. לא עשיתם טהרה מימיכם:

(ה) המטנן בטיט הנגוב

נגוב - יבש:

. ר' שמעון אומר אם יש בו משקה טופח. בכי יותן. ואם לאו אינו בכי יותן. המרבץ את גרנו. אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו

אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו - הכי קאמר, אם נתן בה חטים, אינו חושש שמא טננו:

. המלקט עשבים כשהטל עליהם

כשהטל עליהם - כגון שהיה משכים למלאכתו וליקט עשבים עם הטל שעליהם, אבל הוא לא נתכוין בשביל הטל:

. להטן בהם חטים

להטן בהם חטים - להטמין בהם חטים כדי שיטננו:

. אינן בכי יותן. אם נתכוין לכך

אם נתכוין לכך - לטל שעליהן:

. הרי זה בכי יותן. המוליך חטין לטחון. וירדו עליהן גשמים. אם שמח בכי יותן. רבי יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח

אי אפשר שלא לשמוח - שהרי היה צריך ללותתן:

. אלא אם עמד:

אלא אם עמד - נתעכב שם כדי שירדו עליהם גשמים:

(ו) היו זיתיו נתונים בגג. וירדו עליהן גשמים. אם שמח בכי יותן. ר' יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח. אלא אם פקק את הצנור. או אם חלחל

פקק הצנור - סתם הצנור כדי שלא יצאו המים:

או אם חלחל לתוכו - שנענע וניער הזיתים במים שבתוך הצנור. דסבירא ליה לר׳ יהודה, שאין המחשבה מועלת להכשיר עד שיעשה מעשה לגלות המחשבה שבלבו. ואין הלכה כר׳ יהודה:

לתוכן:

(ז) החמרין שהיו עוברים בנהר. ונפלו שקיהם למים. אם שמחו בכי יותן. רבי יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח. אלא אם הפכו. היו רגליו מלאות טיט. וכן רגלי בהמתו. עבר בנהר. אם שמח בכי יותן ר' יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח. אלא אם עמד והדיח

אם הפך השקים - לצד אחר, כדי שישורו במים משני צדדין, אז הוכשרו:

אם עמד והדיח - אם עמד במים להדיח רגלי בהמתו, אז מכשירים מים העולין ברגליהם אם נפלו על הפירות:

. באדם ובבהמה טמאה

באדם ובבהמה טמאה - מכשירין המים העולים ברגליהן בין הדיח בין לא הדיח. ואין הלכה כרבי יהודה:

. לעולם טמא:

(ח) המוריד את הגלגלים

המוריד את הגלגלים - אופן מרכבותיו, מתרגמינן גלגלי רתיכיהון:

. ואת כלי הבקר בשעת הקדים

בשעת הקדים - בשעת החום רוח הקדים נושב. ודרך כלי עץ שהם מתבקעים מפני החום, ומורידין אותן למים והבקעים מתחברים. והיינו שיחוצו, כמו שיאוצו, כלומר כדי שיהדקו וידחקו הבקעים זה בזה:

למים. בשביל שיחוצו הרי זה בכי יותן

הרי זה בכי יותן - המים הנתלים בהם מכשירין הזרעים לקבל טומאה, משום דניחא ליה שיהיו אותם המים נתלים בכלי להדק הבקעים:

. המוריד בהמה לשתות. המים העולים בפיה בכי יותן. וברגליה אינן בכי יותן. אם חשב שיודחו רגליה. אף העולין ברגליה בכי יותן. בשעת היחף

בשעת היחף - שהבהמה יגעה ועיפה מטורח הדרך, וכן בשעה שהיא דשה בתבואה, המים שהיא מעלה ברגליה לעולם מכשירים הזרעים לקבל טומאה, לפי שהם לרצון, שהמים יפים לה לצננה ולקררה. פירוש אחר, בשעת היחף והדיש, בשעת הקציר רוצה הוא שהבהמה תרחוץ רגליה בשביל שיהיו נקיות לדוש התבואה:

והדיש. לעולם טמא. הוריד חרש שוטה וקטן. אף על פי שחושב שיודחו רגליה. אינן בכי יותן. שיש להן מעשה. ואין להן מחשבה: