002_מסכת מכשירין פרק ב

מכשירין פרק ב

(א) זיעת בתים

זיעת בתים טהורה - אינה מכשרת הזרעים לקבל טומאה:

בורות שיחין ומערות טהורה. זיעת האדם טהורה. שתה מים טמאים והזיעה זיעתו טהורה. בא במים שאובים והזיע. זיעתו טמאה

זיעתו טמאה - דמחמת המים היא. ודוקא בא במים שאובין. אבל בא במים מחוברים דלא מכשרי, לא, דאע״ג דהשתא מיהא תלושים נינהו, לא לרצון נתלשו:

. נסתפג ואחר כך הזיעתו. טהורה:

(ב) מרחץ טמאה

מרחץ טמאה - של מים שאובין:

זיעתה טמאה

זיעתה טמאה - מכשרת את הפירות ומטמאתן:

וטהורה

וטהורה - כלומר, וזיעת מרחץ טהורה, כגון מרחץ של מי מעין דלאו מים שאובים נינהו, הרי הוא בכי יותן, שהזיעה מכשרת את הפירות:

בכי יותן. הבריכה שבבית. הבית מזיע מחמתה. אם טמאה

אם טמאה - הבריכה. כל זיעה שיזיע הבית מחמתה, מכשרת ומטמאה. אבל שלא מחמתה, הויא לה זיעת הבית וטהורה:

. זיעת כל הבית שמחמת הבריכה. טמאה:

(ג) שתי בריכות. אחת טהורה ואחת טמאה. המזיע קרוב לטמאה. טמא. קרוב לטהורה טהור מחצה למחצה טמא. ברזל טמא

ברזל טמא - שבא משברי כלים טמאין:

שבללו

שבללו - שטרפו ועירבו עם ברזל טהור שבא מן העשת:

עם ברזל טהור. אם רוב מן הטמא טמא

אם רוב מן הטמא טמא - חכמים גזרו על כלי מתכות שנטמאו ושברן והתיכן ועשה מהן כלים, שיחזרו לטומאתן הישנה עד שיזה עליהן שלישי ושביעי ויטבילם ויעריב שמשן:

. ואם רוב מן הטהור טהור. מחצה למחצה טמא. גסטריות

גסטריות - כמין קדירות עשויות להשתין בהן. ובלשון ערבי קורין להן בסריא״ש:

שישראל ועכו"ם מטילין לתוכה אם רוב מן הטמא טמא. ואם רוב מן הטהור טהור. מחצה למחצה טמא. מי שפיכות

שישראל ונכרים מטילין לתוכן - משתינים לתוכן. ושתן של נכרי טמא, דגזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן:

מי שפיכות - מים שרחצו בהן ושופכין אותן לחוץ, ובחזקת טמאין הן:

שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא. ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא. אימתי

אימתי - מתבטלין מי השפיכות ברוב:

בזמן שקדמו

בזמן שקדמו - הן, ואח״כ רבו עליהן מי גשמים וטיהרום:

מי שפיכות. אבל אם קדמו מי גשמים

אבל אם קדמו מי גשמים - אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים:

. אפילו כל שהן למי שפיכות טמא:

(ד) הטורף את גגו. והמכבס את כסותו. וירדו עליהן

המטהר את גגו - גרסינן. ואית דגרס הטורף את גגו, פירוש שטח גגו טיט או סיד להשוותו. והמים שנותנין עליו כשמטהרו או כשטחו בטיט, סתמן שופכין הן ומטמאין. וכן המים שמכבס בהן את כסותו:

וירדו עליהן גשמין - שהן מים טהורים. והגג או הכסות מנטפים מים:

גשמים. אם רוב מן הטמא טמא. ואם רוב מן הטהור טהור

אם רוב מן הטהור טהור - כגון שבתחילה היה מנטף טיפים דקות ולאחר כן מנטף טיפים עבות, בידוע שרוב מן הטהור:

. מחצה למחצה טמא. ר' יהודה אומר אם הוסיפו לנטף:

אם הוסיפו לנטף - שממהרים הטפים לירד זו אחר זו יותר מבתחילה, טהור, דודאי רבו. ואע״פ שאין הטפות עצמן יותר גדולות ממה שהיו בתחילה. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ה) עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת. אם רוב נכרים רוחץ מיד. ואם רוב ישראל. ימתין כדי שיחמו החמין. מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין. ר' יהודה אומר באמבטי קטנה. אם יש בה רשות רוחץ בה מיד:

רוחץ בה מיד - למוצאי שבת, ואין צריך להמתין כדי שיחמו. דכיון דרוב נכרים, אדעתא דנכרים הוחמו:

אם יש בה רשות - המלכות קרויה רשות, מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה. ולאו דוקא מלך, אלא אם יש שם אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקומיות מים בבת אחת, מותר לרחוץ בה מיד, ואע״פ שרוב העיר ישראל. דאמרינן לשמו של אותו אדם חשוב הוחמו:

(ו) מצא בה ירק נמכר אם רוב

היה בה ירק, נמכר - ירק שנתלש בשבת, נמכר למוצאי שבת:

אם רוב נכרים לוקח מיד - דכיון דרוב נכרים, אדעתא דנכרים נתלש:

עכו"ם לוקח מיד. ואם רוב ישראל. ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב

כדי שיבואו ממקום קרוב - שיש שם ירק. ואף על גב דשמא הובא ממקום רחוק, אין צריך להמתין אלא כדי שילקטו ירק ממקום קרוב שיש בו ירק ויביאוהו משם. שלא אמרו חכמים ולערב ימתין בכדי שיעשו, אלא גזירה שמא יאמר לנכרי בשבת לך והבא, וכשרואה שצריך להמתין לערב כדי שיבוא הדבר ההוא ואפילו ממקום קרוב, לא יאמר לנכרי להביאו בשבת:

. מחצה למחצה. ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב. ואם יש

ואם יש שם רשות לוקח מיד - דאדעתא דאדם חשוב רגילין תמיד להביא, ולא אדעתא דישראל הביאו:

בו רשות לוקח מיד:

(ז) מצא בה תינוק מושלך אם רוב

אם רוב נכרים נכרי - ומותר להאכילו נבילות וטריפות שקצים ורמשים בידים:

עכו"ם. עכו"ם. ואם רוב ישראל

ואם רוב ישראל ישראל - וחייבים להחזיר לו אבידתו כישראל. ורבותא קמ״ל, דמוציאין ממון מיד ישראל שזכה בו, ולא אמרינן אוקי ממונא אחזקתיה שזכה בו עד דמייתי היאך ראיה שהוא ישראל:

. ישראל. מחצה למחצה ישראל רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין:

מחצה על מחצה ישראל - לענין נזקין, שאם שורו נגח שור של ישראל, משלם חצי נזק בלבד. ואינו משלם נזק שלם כדין שור של נכרי שנגח שור של ישראל, דבין תם בין מועד משלם נזק שלם. דמצי אמר ליה, אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול. ולשאר כל הדברים הוי ספק, ודנין בו להחמיר. מי שהרגו, אינו נהרג עליו. קידש אשה, צריכה גט מספק. ואינו כישראל גמור עד שיטבול לשם גירות:

אחר רוב המשליכין - היינו אחר הנכרים ואע״פ שהן מועט. ואפילו לא היתה שם אלא נכרית אחת, היא חשודה להשליך. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ח) מצא בה מציאה אם רוב עכו"ם אינו צריך להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז מצא בה פת. הולכין אחר רוב הנחתומין. ואם היתה פת עיסה

רוב נחתומים - אם רוב נחתומים נכרים, הפת אסורה, דפת של נכרים הוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום:

פת עיסה - פת נקיה:

. הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה ר' יהודה אומר. אם היתה פת קיבר

פת קיבר - פת שאינה נקיה:

. הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר:

אחר רוב אוכלי פת קיבר - אם רובן נכרים, הפת אסורה. אי נמי יש לפרש, אחר רוב נחתומין, אחר רוב אוכלי פת עיסה וכו׳, אם רובן חברים, הפת טהורה ואין צריך לעשר. ואם רובן עמי הארץ, הפת טמאה וצריך לעשר:

(ט) מצא בה בשר. הולכין אחר רוב

הולכין אחר רוב טבחים - אם רוב טבחי ישראל, הבשר מותר דאין הלכה כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור ורב מוקי מתניתין בעומד ורואה משעה שנשחט עד שנפלה, אבל לא ידע מי השוחט:

הטבחים אם היתה מבושל. הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל:

(י) המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן

אם רוב מכניסין לבתיהן פטור - מלעשר

. פטור ולמכור בשוק

למכור בשוק חייב - שרוב מביאין למכור בשוק, מן הבית מביאין אותו, וכבר נתחייב. פירוש אחר, אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור, לפי שרגילין לעשר קודם שיכניס לבית כדי שיוכלו לאכול מהן. דלאחר שהכניסום לבית, מיד הוקבעו למעשר הלכך, מה שנופל מהם בדרך פטור מן המעשר, לפי שהוא בחזקת מעושר. אבל כשמכניסין למכור, דרכו להכניסן טבל, לפי שיכול לאכול מהן עראי, הלכ הנופל מהן אינו בחזקת מעושר:

. חייב. מהצה למחצה דמאי. אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו. אם רוב

אם רוב נכרים ודאי - ר׳ מאיר לטעמיה דסבירא ליה אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר, ופירות שגדל בקרקעות של נכרי, חייבים במעשר, והנכרי פשיטא דלא עישר, הלכך ודאי טבל הן:

עכו"ם. ודאי. ואם רוב ישראל

ואם רוב ישראל דמאי - כדין פירות הנמצאים ביד עם הארץ, שצריך להפריש מהן תרומת מעשר ומעשר שני:

. דמאי. מחצה למחצה. ודאי. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים וכו׳ - חכמים סבירא להו יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואם לא היה ישראל מטיל לתוכו, היה הכל פטור מן המעשר. אבל כשיש אפילו ישראל אחד שמטיל לתוכו, הכל דמאי, בשביל פירותיו של אותו ישראל, שהן חייבין. והלכה כחכמים:

. אפילו כולם עכו"ם. וישראל אחד מטיל לתוכו. דמאי:

(יא) פירות שניה שרבו על של שלישית

פירות שניה שרבו על של שלישית - שנה ראשונה ושניה של שמיטה נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, וכן רביעית וחמישית. אבל שנה שלישית וששית, מעשר ראשון ומעשר עני:

. ושל שלישית על של רביעית. ושל רביעית על של חמישית ושל חמישית על של ששית. ושל ששית על של שביעית. ושל שביעית

ושל שביעית - יש בו קדושת שביעית ופטור מן המעשר. ולענין כל הנך דיני קתני דהולכים אחר הרוב:

על של מוצאי שביעית. הולכין אחר הרוב. מחצה למחצה

מחצה למחצה להחמיר - ולענין ספיקא דמעשר שני ומעשר עני, יפריש מעשר אחד, ויחלל הפירות על המעות, ויחלק הפירות לעניים, והמעות יאכל בירושלים. ולענין ספיקא דשביעית, חייבין במעשר וחייבין בקדושת שביעית שלא לעשות בהן סחורה ומלוגמא, וחייבין בביעור:

. להחמיר: