001_מסכת מכשירין פרק א

מכשירין פרק א

(א) כל משקה

כל משקה שתחילתו לרצון - דניחא ליה בהנך משקין, בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין:

שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון. או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון. הרי זה בכי יותן

אע״פ שאין סופו לרצון - כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה, אפ״ה הוי הכשר. אי נמי, סופו לרצון, כשנפלו על הפירות. אבל בתחילת ביאתן היה הדבר קשה בעיניו, הכל הוי הכשר:

הרי זה בכי יותן - כלומר, האוכלין שנפלו עליהן משקין הללו, מוכשרין לקבל טומאה מכאן ואילך. שאין שום אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או אחד משבעה משקין, שהם, מים, יין, שמן, חלב, דבש, דם, טל. דכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, כתיב יתן וקרינן יותן, מה יתן דניחא ליה, אף יותן דניחא ליה:

. משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון:

מטמאין לרצון ושלא לרצון - כיון דטמאין הן, טומאתן והכשרן באים כאחד, ואם נפלו על הפירות אפילו שלא לרצון, מטמאין אותם, דלא בעינן דניחא ליה אלא כשבא המשקה קודם לטומאה, דכתיב וכי יותן מים על זרע, והדר ונפל מנבלתם עליו. אבל כשהמשקה והטומאה באין כאחד כגון שהמשקין טמאין, לא בעינן דניחא ליה:

(ב) המרעיד את האילן

המרעיד את האילן - מנענעו:

להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה

או את הטומאה - כגון שהביא שם עורב שרץ או כזית מן המת או נבלה ונשאר בין ענפי האילן:

. אינן בכי יותן

אינן בכי יותן - אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו, לא הוכשרו:

. להשיר ממנו משקין. בית שמאי אומרים היוצאין. ואת שבו בכי יותן. בית הלל אומרים היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן. מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו:

היוצאים ואת שבו - משקים היוצאים מחמת הרעדה, ומשקים הנשארים באילן ונפלו אח״כ על הפירות, הוכשרו, דאחשובי אחשבינהו וכתלושים דמו:

מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו - נתכוין להוציא כל המים מן האילן, והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרי:

(ג) המרעיד את האילן

המרעיד את האילן - להפיל פירותיו:

ונפל על חבירו. או סוכה. ונפלה על חברתה. ותחתיהן זרעים. או ירקות המחוברין לקרקע. בית שמאי אומרים

ונפלו על חברו - על אילן אחר, ומאותו אילן נפלו על הזרעים ועל הירקות המחוברים לקרקע, ומשקה טופח על אותן הזרעים מן המים שרגילין להשקות אותן או מגשמים שנפלו עליהן:

בית שמאי אומרים הרי הן בכי יותן - דכיון דיודע היה שיפלו פירות הללו על אותן זרעים שיש עליהן משקה טופח, גלי דעתיה דניחא ליה, והוכשרו הפירות שנפלו על גבי אותן זרעים, לקבל טומאה:

בכי יותן. בית הלל אומרים אינן בכי יותן. אמר ר' יהושע משום אבא יוסי חלי קופרי

ובית הלל אומרים אינן בכי יותן - כיון דלא נפלו להדיא מן האילן על הזרעים אלא מאילן לאילן אחר:

חלי קופרי - כך היה כינויו:

איש טבעון

טבעון - שם מקום:

. תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה. עד שיתכוין

עד שיתכוין - והני הואיל ומאילן לאילן או מסוכה לסוכה נפלו, אין זו כוונה. וטעמייהו דבית הלל קאמר:

ויתן. שנאמר וכי יותן מים על זרע:

(ד) הנוער אגודה של ירק

הנוער אגודה של ירק - כגון ירק שירדו עליו גשמים או שנפל במים שלא לרצון, ומנערו כדי שיצאו המים:

וירדו מצד העליון לתחתון. בית שמאי אומרים בכי יותן. בית הלל אומרים אינם בכי יותן. אמרו בית הלל לבית שמאי. והלא הנוער את הקלח. חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה. אמרו להן בית שמאי שהקלח אחד. ואגודה קלחים הרבה. אמרו להם בית הלל. הרי המעלה שק מלא פירות

חוששים אנו - בתמיה. כלומר לדבריכם היה לנו לחוש גם לזה:

המעלה שק מלא פירות - שנפל במים שלא לרצון, והעלהו והניחו על שפת הנהר:

. ונתנו על גב הנהר חוששין אנו שמא ירדו מצד העליון לתחתון. אבל אם העלה שנים ונתנן זה על גב זה. התחתון בכי יותן. ור' יוסי אומר התחתון טהור:

התחתון טהור - כלומר, אף התחתון טהור, וכל שכן העליון:

(ה) הממחק את הכרישה

המוחק את הכרישה - דוחק את הכרישה כדי שיצא ממנה הטל:

כרישה - חציר בלשון מקרא. פורו״ש בלע״ז, ובערבי כורא״ת:

. והסוחט שערו בכסותו. רבי יוסי אומר. היוצאין בכי יותן ואת שבו

והסוחט בשערו ובכסותו - . שהיה בא בדרך וירדו גשמים בשערו ועל כסותו, וסוחט בהן כדי שיצאו המים:

ואת שבו - משקין הנשארים ונפלו אח״כ על הפירות:

אינן בכי יותן. מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו:

מתכוין שיצאו מכולו - דנתכוין להוציא מהן כל המים ולאו דעתיה על הנשארים, הלכך לא מכשירים. כבית הלל דריש פירקין:

(ו) הנופח

הנופח - בפיו:

בעדשים

בעדשים - ויצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו, והרוק היוצא מן הפה מתולדות המים הוא חשוב:

לבדקן. אם יפות הן. ר' שמעון אומר אינן בכי יותן

אינן בכי יותן - כיון דלא נתכוין לכך:

. וחכמים אומרים בכי יותן

וחכמים אומרים בכי יותן - כיון דנתכוין לנפח, ודרך הרוק לצאת על ידי נפיחה. והלכה כחכמים:

. והאוכל שומשמין באצבעו

האוכל שומשמין באצבעו - כגון שהניח שומשמין בידו אחת, ואצבעו שבידו השנית מכניסה לתוך פיו ללחלחה ברוק ונותנה בשומשמין שבידו השנית והן נדבקין בה ומכניס בפיו ואוכל, ומחמת כן נתלחלחה היד שהשומשמין בה, ויש בה משקה טופח:

. משקין שעל ידו. ר' שמעון אומר אינן בכי יותן. וחכמים אומרים בכי יותן. הטומן פירותיו במים מפני הגנבים. אינן בכי יותן. מעשה באנשי ירושלים. שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין. וטהרו להן חכמים הנותן פירותיו בשבולת הנהר

ר׳ שמעון אומר אינן בכי יותן - דללחלח אצבעו נתכוין, ולא ללחלח היד שהשומשמין בה. ורבנן סברי, כיון דאחשביה באצבעו, מכשיר אפילו שלא לרצון, כדתנן בריש פירקין כל משקה שתחילתו לרצון, אע״פ שאין סופו לרצון, הרי זה בכי יותן. ור׳ שמעון סבר, דלא היה מתחילתו לרצון אלא המשקה המלחלח האצבע בלבד. והנשאר שנתלחלחה בו היד, לא היה לעולם לרצון. ואין הלכה כר׳ שמעון בכולה מתניתין:

הסריקין - ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים (שופטים י״א) מתרגמינן גוברין סריקין. לשון אילן סרק שאינו עושה פירות. פירוש אחר, סריקין, גנבים. שכן בלשון ישמעאל קורין לגנבי סראקין. ויש גורסין סקרין, לשון לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה בפרק הנזקין, פירוש גזלנין ואנסין:

בשבולת הנהר - שביל הנהר ומרוצת מימיו. לשון ושבולת שטפתני (תהלים ס״ט):

להביאן עמו

להביאן עמו - שלא היה יכול לנושאן, ומשיטן בנהר:

אינן בכי יותן: