009_מסכת נדה פרק ט

נדה פרק ט

(א) האשה שהיא עושה צרכיה

האשה שהיא עושה צרכיה - משתנת מים:

. וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה

אם עומדת טמאה - דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואתא דם מן המקור בהדייהו:

ואם יושבת טהורה

יושבת טהורה - בגמרא מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק. וכשהיא מקלחת בחוזק, אין דרך דם המקור לצאת עם מי רגלים. ואי לבתר דתמו מיא בא דם זה מן המקור, לא היה הדם נמצא בתוך הספל אלא על שפת הספל, שדם הבא מן המקור, שותת ויורד ואינו מקלח. ודם זה שנמצא בתוך הספל, על כרחך ממקום מי רגלים בא ומכה יש בה שם, ולא מן המקור. ובעומדת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל, לא היה אפשר להעמידה, דעומדת אי אפשר לה לקלח, ולהכי איצטריך תנא למנקט יושבת:

. רבי יוסי אומר בין כך ובין כך

רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה - והלכה כרבי יוסי:

. טהורה:

(ב) איש ואשה. שעשו צרכיהן

שעשו צרכיהן - הטילו מי רגלים:

לתוך הספל. ונמצא דם על המים. ר' יוסי מטהר ור' שמעון מטמא. שאין דרך האיש להוציא דם. אלא שחזקת דמים מן האשה:

רבי יוסי מטהר - דהא אפילו באשה גרידתא דליכא אלא חדא ספיקא, ספק בא מן המקור, ספק בא ממקום מי רגלים, מטהר רבי יוסי לעיל, וכל שכן הכא דדילמא מאיש אתי. ולא הדר תנא הכא רבי יוסי מטהר, אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחילה מטהר ר׳ יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם, שתתעסק בטהרות. דלא תימא דוקא דיעבד מטהר ר׳ יוסי טהרות שנתעסקה בהן, אבל לכתחילה לא אמרינן לה שתתעסק, קמשמע לן:

ור׳ שמעון מטמא - אפילו הכא דאיכא ספק ספיקא, כדקתני טעמא:

שחזקת דמים מן האשה - ולעיל פסקינן הלכה כר׳ יוסי דמטהר ואפילו בחד ספיקא, כל שכן הכא דאיכא תרתי:

(ג) השאילה חלוקה

השאילה חלוקה - ואח״כ לבשתה היא ומצאה עליו כתם:

לנכרית. או לנדה הרי זה תולה בה. שלש נשים שלבשו חלוק אחד. או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם. כולן טמאות ישבו על ספסל של אבן

לנכרית או לנדה - לנכרית שהיא רואה דם, שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה, דומיא דנדה:

הרי זו תולה בה - וטהורה. דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי. ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה, ואחר כך לבשתו חברתה, שתיהן טמאות, כדקתני שלש נשים וכו׳, דכיון דאי תליא בה, מקלקלא לה, מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:

של אבן - דאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא [איירי] בכלי עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:

או על האצטבא של מרחץ. ר' נחמיה מטהר. שהיה רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל

אינו מקבל כתמים - כלומר לא גזרו על כתמים הנמצאים בו. וטעמא דר׳ נחמיה, דכתיב (ישעיה גש׳) ונקתה לארץ תשב, כיון שישבה לארץ שאינה מקבלת טומאה, נקתה. והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. וכן אם ישבה על גבי כלי חרס, שאין מקבל טומאה מגבו, או על גבי מטלניות של בגד שאין בהן שלש על שלש שאינן מקבלין טומאה, בכל אלו לא גזרו על כתמים הנמצאים בהם. והלכה כר׳ נחמיה:

טומאה. אין מקבל כתמים:

(ד) שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן. כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה. היא טמאה. ושתיהן טהורות ותולות זו בזו

ותולות זו בזו - שאם היתה האחת מעוברת, תולה הדם בשאינה מעוברת, והיא טהורה:

. ואם לא היו ראויות

ואם לא היו ראויות - כגון שהיו כולן מעוברות או כולן מניקות, כולן טמאות כאילו ראויות לראות, דמכל מקום דם מבינייהו נפק:

לראות. רואין אותן כאילו הן ראויות:

(ה) שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית. כולן טמאות. תחת הפנימית

תחת הפנימית - אותה של צד הקיר קרויה פנימית, וחיצונה קרויה אותה של צד דרך עליית המטה. והא דמפליג תנא הכא בין כשנמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונה, ולעיל קתני ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, ולא מפליג בין נמצא תחת פנימית לנמצא תחת חיצונה, מפרש בגמרא דלעיל איירי כשהן תכופות ודבוקות יחד, הילכך איכא לספוקי בחיצונה אפילו כשנמצא הדם תחת הפנימית:

שתים הפנימיות טמאות. והחיצונה טהורה. תחת החיצונה. שתים החיצונות טמאות. והפנימית טהורה. אמר ר' יהודה אימתי

אימתי - אמרו נמצא תחת החיצונה פנימית טהורה:

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה - דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:

אבל אם עברו שלשתן דרך עליה כולן טמאות

אבל עברו שלשתן דרך עליה - שהן דורסות ועוברות על החיצונה:

כולן טמאות - ואפילו פנימית, דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:

. בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה. היא טהורה. ושתים טמאות. בדקו שתים ומצאו טהורות. הן טהורות. ושלישית טמאה. שלשתן ומצאו טהורות. כולן טמאות. למה הדבר דומה. לגל טמא

לגל טמא - שהיה שם כזית מן המת:

שנתערב בין שני גלים טהורים. ובדקו אחד מהן. ומצאו טהור. הוא טהור. ושנים טמאין. שנים ומצאו טהורים. הם טהורים. והשלישי טמא. שלשתן ומצאו טהורים. כולן טמאים. דברי רבי מאיר. שהי' רבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה. לעולם הוא בטומאתו. עד שיודע לך טומאה היכן היא. וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע

עד שמגיע לסלע או לבתולה - קרקע בתולה. ואם לא מצא, הגל טהור, דאימור בא עורב ונטל את הטומאה. אבל הכא כשבדקו שלשתן ומצאו טהורות, מודו רבנן לר׳ מאיר דכולן טמאות, דהאי דם מהיכא אתא, על כרחך מחדא מנייהו הוא. והלכה כחכמים:

. או לבתולה:

(ו) שבעה סמנין מעבירין על הכתם. רוק תפל ומי גריסין

שבעה סממנין מעבירין על הכתם - שאין הדם בטל עד שיעביר כולן עליו:

רוק תפל ומי גריסין - מפרש לקמן במתניתין:

. ומי רגלים. ונתר

נתר - אלו״ם בלע״ז. ומין קרקע הוא ומזהיר. ובערבי קורין לו שי״ב:

. ובורית

בורית - מין צמח הוא שמנקה ומטהר:

. קמוניא

קמוניא - עשב שמיבשים אותו וטוחנים אותו ומנקין בעפרו את הידיס להעביר את הזוהמא. ובלשון גמרא קרוי שלוף דוץ:

. ואשלג

אשלג - לא אתפרש לי:

. הטבילו

הטבילו - לבגד שיש בו כתם קודם שהעביר עליו הסממנים הללו:

ועשה על גביו טהרות. העביר עליו שבעה סמנין. ולא עבר. הרי זה צבע

הרי זה צבע - דאי הוה דם הוה עבר:

. הטהרות טהורות. ואינו צריך להטביל. עבר או שדיהה

שדיהה - נשתנה מאדמומיתו:

. הרי זה כתם. והטהרות טמאות. וצריך להטביל:

(ז) איזהו רוק תפל. כל שלא טעם כלום

שלא טעם כלום מבערב - כל אותה הלילה, והיינו תפל בלא טעם. והוא שישן מחצות אחרון של לילה עד הבוקר. ועד שלש שעות ביום נקרא רוק תפל לענין זה. ואם השכים בבוקר ושנה פרקו, לא הוי רוק תפל:

. מי גריסין. לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש

לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש - שנחלק האוכל מן הקליפה. לועסה לגריסת הפול ומעבירו על הכתם:

. מי רגלים שהחמיצו

שהחמיצו - שהסריחו. וכמה חימוצן, כל ששהו שלשה ימים:

. וצריך לכסכס

וצריך לכסכס - לשפשף שלש פעמים לכל סם וסם, כדרך כיבוס בגדים שכופל צד עם צדו ומשפשף:

שלש פעמים לכל אחד ואחד. העבירן שלא כסדרן

כסדרן - ששנויים כאן:

או שהעביר שבעה סממנין כאחת. לא עשה ולא כלום:

לא עשה ולא כלום - לא לבדוק ולא לבטל:

(ח) כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה - לעיל בפרק קמא תנינא לה, והתם מיירי בוסתות דיומי כגון מט״ו יום לט״ו יום, או מחודש לחודש, והכא מיירי בוסתות דבגופה, שכל זמן שייראו בה סימנים הללו רגילה לראות בהן, אבל אין לה זמן קבוע לראות:

. ואלו הן הוסתות. מפהקת

מפהקת - יש מפרשים, פותחת פיה בכל כוחה. אלחר״י בלע״ז. ויש מפרשים, פושטת זרועותיה וגופה. אשטרנ״י קלא״ר בלע״ז:

ומעטשת. וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה

בפי כרסה - נגד טבורה:

שפולי מעיה - בית הרחם:

ושופעת

ושופעת - מפרש בגמרא ששופעת דם טמא מתוך דם טהור, כגון שהיא רגילה לראות דם טהור תחילה, דהיינו דם שאינו מחמשה דמים טמאין, ואח״כ דם טמא. והאי נמי הוי וסת. וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור, דיה שעתה:

וכמין צמרמורת

צמרמורת - לשון סמר מפחדך בשרי (תהילים קי״ט:ק״כ). אריצמינ״ט בלע״ז:

אוחזין אותה

אוחזין אותה - כך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:

. וכן כיוצא בהן

וכן כיוצא בהן - משאר סימנים שהנשים הרואות דם למודות להיות בכך. כגון שראשה כבד עליה, או אוחזה רתת ורעד, או כאב לב, וכיוצא בזה, אם קבעה לה שלש פעמים הרי זה וסת:

. וכל שקבעה לה שלש פעמים. הרי זה וסת:

(ט) היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות

למודה להיות רואה בתחלת הוסתות שבגופה - כגון בתחלת העטושים והפיהוקין וכיוצא בהן:

. כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות. טמאות. בסוף הוסתות. כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות. טהורות. ר' יוסי אומר אף ימים ושעות

אף ימים ושעות וסתות - שעות נמי וסתות נינהו, ובתר דידהו אזלינן. שאם היתה רגילה לראות מעשרים יום לעשרים יום ומשש שעות לשש שעות, מותרות לשמש ביום עשרים עד שש שעות, וחוששת בשעה ששית לבד. עברה שעה ששית ולא ראתה, מותרת לשמש כל היום כולו:

. וסתות. היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה

היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה - סיומא דמלתא דרבי יוסי היא:

. אינה אסורה אלא עם הנץ החמה

אינה אסורה אלא עם הנץ החמה - וכל הלילה משמשת. ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה, משמשת כל היום. דדוקא שעת הוסתות חוששת, ותו לא:

. ר' יהודה אומר כל היום שלה:

רבי יהודה אומר כל היום שלה - כלומר מותרת לשמש כל היום, משעבר הנץ החמה ולא ראתה. אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה, אסורה לשמש. ועם הנץ החמה דקתני, היינו דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלמטי תחלת יממא, ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה. נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה. והלכה כרבי יהודה:

(י) היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר. ושינתה להיות רואה ליום עשרים. זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום עשרים. זה וזה אסורין. שינתה שלש פעמים ליום עשרים. הותר חמשה עשר. וקבעה לה יום עשרים. שאין אשה קובעת לה וסת. עד שתקבענה שלש פעמים. ואינה מטהרת הוסת. עד שתעקר ממנה שלש פעמים:

ואינה מיטהרת מן הוסת שפסק ממנה, שלא לחוש לו: -

(יא) נשים בבתוליהם כגפנים. יש גפן שיינה אדום

יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור - כך יש אשה שדם שלה אדום, ויש שדם שלה שחור:

. ויש גפן שיינה שחור. ויש גפן שיינה מרובה. ויש גפן שיינה מועט. רבי יהודה אומר כל גפן יש בה יין

כל גפן יש בה יין - כל אשה יש לה דם נדה ודם בתולים:

. ושאין בה

ושאין בה הרי זה דורקטי - דור קטוע. כלומר קטוע בנים, עקרה שאינה יולדת:

יין הרי זה דורקטי: