008_מסכת נדה פרק ח

נדה פרק ח

(א) הרואה כתם

הרואה כתם - כנגד בית התורפה. בית הערוה:

על בשרה. כנגד בית התורפה טמאה

טמאה - דאיכא למימר, דם מאותו מקום נפל:

. ושלא כנגד בית התורפה. טהורה. על עקבה

על עקבה - זמנין דמתרמי ונגע באותו מקום:

ועל ראש גודלה

ועל ראש גודלה - דבהדי דפסעה מתרמי גודל שברגלה להיות תחת אותו מקום ודם נוטף עליו:

טמאה. על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה

על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה - כשאדם עומד ומחבר רגליו ושוקיו זו בזו, כל מה שמחובר מהם זו עם זו, קרוי לפנים:

. מבחוץ

מבחוץ - מכאן ומכאן:

. טהורה. ועל הצדדין

ועל הצדדין - אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב, ולפניו כל גובהן כנגד הרגל, קרויים צדדים:

מכאן ומכאן טהורה. ראתה על חלוקה. מן החגור ולמטה

מן החגור ולמטה - כנגד בית התורפה הוא:

. טמאה. מן החגור ולמעלה. טהורה. ראתה על בית יד של חלוק. אם מגיע כנגד בית התורפה

אם מגיע כנגד בית התורפה - כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד, שפעמים שפושטתן מזרוע ונופל כנגד מטה:

טמאה. ואם לאו

ואם לאו - שלא כנגד בית התורפה, כגון שנמצא סמוך לכתפות:

טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שנמצא בו כתם טמאה. מפני שהוא חוזר

שהוא חוזר - פעמים שראש החלוק נהפך כנגד פניה של מטה:

. וכן בפליום:

וכן בפוליון - מטפחת שהיא מתכסה בו:

(ב) ותולה

ותולה - הכתם שמצאה:

בכל דבר שהיא יכולה לתלות

בכל דבר שהיא יכולה לתלות - לומר שלא ממנה היה:

. שחטה בהמה חיה ועוף. נתעסקה בכתמים. או שישבה בצד העסוקים בהן. הרגה מאכולת

מאכולת - כינה:

. הרי זה תולה בה. עד כמה

עד כמה הוא תולה - בדם מאכולת:

היא תולה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס

עד כגריס - אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול. ובהכי מיהא תליא ואף על פי שלא ידעה שהרגה. ור׳ חנינא פליג אתנא קמא דאמר הרגה אין, לא הרגה לא. ואין הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס:

של פול. ואף על פי שלא הרגה. ותולה בבנה

ותולה בבנה ובבעלה - השוכבים אצלה אם יש בהן מכה, לומר שכתם זה מהן היה:

או בבעלה. אם יש בה מכה והיא יכולה

ואם יש בה מכה - שהעלתה קרום:

והיא יכולה להתגלע - להגלות. מלשון לפני התגלע הריב (משלי י״ז:י״ד). כלומר, שיסיר הקרום ויקלף ותתגלה המכה ויצא ממנה דם, תולה בה:

להגלע ולהוציא דם. הרי זה תולה בה.

(ג) מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא. אמרה לו ראיתי כתם. אמר לה שמא מכה היתה ביך. אמרה לו הן וחייתה. אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם. אמרה לו הן. וטהרה ר' עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה. אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם. שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל. שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה. דם ולא כתם:

דם ולא כתם - וחכמים הוא דגזור על הכתמים, לפיכך הולכים בהם להקל:

(ד) עד שהוא נתון תחת הכר

עד שהוא נתון תחת הכר - הבגד שמקנחת בו את עצמה בשעת תשמיש, קרוי עד:

. ונמצא עליו דם. עגול טהור משוך טמא

דם עגול טהור - דדם מאכולת הוא:

משוך טמא - ואם טפה משוכה היא, טמאה, שחזקתה שהיא ממנה, ובעת שקנחה עצמה נתלה זה הדם בעד:

. דברי ר

דברי ר׳ אליעזר בר ר׳ צדוק - וכן הלכה:

' אלעזר בר ר' צדוק: