009_מסכת מקואות פרק ט

מקואות פרק ט

(א) אלו חוצצין

אלו חוצצין. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות - שהבנות מקלעות בהן שער שבראשן, והן מהודקות בשער שבראש ומונעות המים מליכנס בשער:

באדם. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. רבי יהודה אומר של צמר ושל שער

של צמר ושל שער אין חוצצים - ואין הלכה כר׳ יהודה בשל צמר, אבל בחוטין של שער מודים לו חכמים, לפי שהמים נכנסים בהן. ודוקא חוטים שבראש, חוצצין. אבל של צואר, אין חוצצים, שאין אשה חונקת את עצמה:

אינם חוצצין. מפני שהמים באין בהם:

(ב) קלקי הלב

קלקי הלב - שער שבחזה כנגד הלב שנסתבך ונעשה כעין שרשרות, והן נמאסות מן הזיעה:

. והזקן ובית הסתרים באשה

ובית הסתרים באשה - מפני שהשער נאחז ומסתבך באותו מקום מחמת הזיעה והטינוף והלכלוך. ודוקא באשה נשואה שמקפדת על עצמה שלא תתגנה על בעלה הוא דבית הסתרים הוי חציצה, אבל בפנויה דאינה מקפדת, לא הוי בית הסתרים חציצה:

. לפלוף

לפלוף - צואת העין:

שחוץ לעין. וגלד שחוץ למכה והרטיה שעליה. ושרף היבש

גליד - ריר היוצא מן המכה שמתיבש ונעשה גליד:

ושרף היבש - אם היה על בשרה מן השרף הנוטף מהאילנות או מן הפירות, ונתיבש שם:

. וגלדי צואה שעל בשרו

גלדי צואה שעל בשרו - שנתיבשה ונעשית גליד:

. ובצק שתחת הצפורן. והמלמולין

והמלמולין - כשידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה נעשה על ידו כמין גרגירים של שעורים:

. וטיט היון. וטיט היוצרים. וגץ יוני. איזהו טיט היון. זה טיט הבורות שנאמר (תהלים מ, ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון. טיט היוצרין כמשמעו. ר' יוסי מטהר בשל יוצרין ומטמא בשל מרקה

בשל מרקה - טיט השרוי בלובן ביצה, עשוי לתקן בו הכלים שנסדקו, שאין המים ממחין אותו. מרקה, לשון תמרוקי נשים. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. וגץ יוני אלו יתדות הדרכים שאין טובלין

יתדות דרכים - טיט שנתמעך על ידי הלוך בני אדם שמהלכים עליו. וכשהוא לח נקרא גץ יוני, וכשהוא יבש, נקרא יתד הדרכים, שקשה להלך עליהן ונראה כמהלך על גבי יתדות:

שאין טובלין בהם - אם היה במקוה טיט כזה:

בהן ולא מטבילין אותן

ולא מטבילין אותן - אם היה על בשרו. ויש מפרשים, ולא מטבילין אותם אם נטמאו מימיו, דלא סלקא השקה במקום הטיט:

ושאר כל הטיט. מטבילין בו כשהוא לח ולא יטבול באבק שעל רגליו. לא יטבול את הקומקמוס בפחמין אלא אם כן

הקומקום - כלי נחושת שמחממים בו המים, ומחמת העשן והשלהבת שעולה על גביו נעשה סביביו פחמין:

אלא אם כן ישפשף - הפחמין שעל גביו:

שפשף:

(ג) אלו שאין חוצצין קלקי הראש ובית השחי. ובית הסתרים באיש. רבי אליעזר אומר אחד האיש ואחד האשה. כל המקפיד עליו חוצץ. ושאין מקפיד עליו אין חוצץ:

ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד. ואפילו אשה אין מקפדת אלא נשואה כדפרישית:

ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ - והוא שלא יהיה על רוב גופו. ופסק ההלכה לענין חציצה, רובו ומקפיד עליו, חוצץ דבר תורה. מיעוטו, כלומר אם הדבר החוצץ הוא במיעוט הגוף, אע״פ שמקפיד עליו, אינו חוצץ מן התורה, אבל חכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד נמי משום רובו המקפיד. ולא גזרו על מיעוטו שאינו מקפיד אטו מיעוטו המקפיד, דהיא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה:

(ד) לפלוף שבעין

לפלוף שבעין - בלח אינו חוצץ, ביבש, חוצץ. ושחוץ לעין דלעיל, בין בלח בין ביבש, חוצץ. וטעמא הוי, דחוץ לעין אדם מקפיד בין בלח בין ביבש. בתוך העין, ביבש מקפיד, בלח אינו מקפיד:

. וגלד שעל המכה. ושרף הלח. ולכלוכי צואה שעל בשרו. וצואה שתחת הצפורן. וצפורן המדולדלת. כשות של קטן

כשות של קטן - כמין שער נולד בבשר הקטנים, כעין שער הנולד בקשואין שקורין פאקו״ס בערבי, ואותו שער קרוי בלשון משנה כשות של קישות, כך שער של קטן הדומה לו קרוי כשות של קטן, והנשים קוראות לו שער שוטה:

. לא טמא

לא טמא - אם נגע טומאה באותו שער לא נטמא הקטן:

. ולא מטמא

ולא מטמא - אם היה הקטן טמא באחת מאבות הטומאות, ונגע אדם באותו שער ולא נגע בבשרו, לא נטמא הנוגע, דלא חשיב שער זה יד להכניס טומאה ולהוציא:

. קרום שעל המכה. טמא. ומטמא:

(ה) אלו חוצצין בכלים. הזפת. והמור

והמור - מוסקו בלע״ז. ויש ספרים גורסים וחמר:

. בכלי זכוכית. בין מבפנים בין מבחוץ. על השלחן. ועל הטבלה. ועל הדרגש

דרגש - מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כ״ג:מ״א) דרגשין:

. על הנקיים

על הנקיים חוצצין - משום דקפדי עליהן:

. חוצצין. על הבלוסין

בלוסין - מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע״ו] עיסה בלוסה:

. אינן חוצצין

אינן חוצצין - דלא קפדי עליה. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני:

. על מטות בעל הבית. חוצץ. ועל של עני אינו חוצץ. על איכוף

איכוף - כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא:

של בעל הבית חוצץ. ועל של זקקין. אינו חוצץ

זקקים - נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף ס׳):

אינו חוצץ - שאין מקפידין על הלכלוך:

. ועל המרדעת. חוצץ. רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי:

עד כאיסר האיטלקי - שהוא רוחב כארבעה גרגרי שעורה, חוצץ. פחות מכאן, אינו חוצץ. ות״ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא:

(ו) על הבגדים. מצד אחד. אינו חוצץ. משני צדדין. חוצץ. רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל אף מצד אחד. רבי יוסי אומר של בנאים

משני צדדים - שעובר משני עברי הבגד:

של בנאים - תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם. וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר ר׳ יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה:

מצד אחד. ושל בור

ושל בור - גרוע מעם הארץ. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא א״כ יוצא מעבר לעבר. ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדין. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי:

. משני צדדין:

(ז) מטפחת של זפתין

זפתין - זופתי חביות. אי נמי, עושי הזפת:

. ושל יוצרין. ושל מפסלי אילנות

מפסלי אילנות - שנוטלים הפסולת מן האילנות. פירוש אחר, כורתי האילנות. לשון פסל לך, שכורת הענפים מן האילן כדי שיתעבה ויגדיל גופו של אילן:

. אין חוצצין. ר' יהודה אומר אף של קייצין

של קייצין - השוטחים לחמה ליבש פירות של קיץ. פירוש אחר, מלקטי קוצין. וכל הני לא קפדי אלכלוך המטפחות שלהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

כיוצא בהן. זה הכלל. כל המקפיד עליו. חוצץ. ושאינו מקפיד עליו. אינו חוצץ: