008_מסכת מקואות פרק ח

מקואות פרק ח

(א) ארץ ישראל טהורה

ארץ ישראל טהורה - ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:

ומקואותיה טהורים

ומקואותיה טהורים - ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:

. מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין

לבעלי קריין - להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:

. אפילו נתמלאו בקילון

אפילו נתמלאו בקילון - שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך שהולכים המים למקוה:

. שבארץ ישראל. שחוץ למפתח

שחוץ למפתח - חוץ לפתח המדינה:

כשרים אף לנדות

כשרים אף לנדות - להתירן לבעליהן, ואע״ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:

. מלפנים מן המפתח

לפנים מן המפתח - לפנים מפתח המדינה:

כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים

ופסולים לכל הטמאים - שבני אדם מצויין שם הרבה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:

. ר' אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה

מפני הכביסה - שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:

והרחוקים טהורים:

והרחוקים טהורים - שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

(ב) אלו בעלי קוריין שהם צריכין טבילה. ראה מים חלוקים

חלוקים - שמטיף טפין חלוקים כמין שלשלת:

או עכורים בתחלה טהור

בתחילה - בתחילת הטלת מי רגלים:

טהור - דלאו מין קרי הוא, אלא מעצירת השתן הוא בא:

באמצע ובסוף

באמצע ובסוף - של הטלת מי רגלים, טמא, דמין קרי הוא:

טמא. מתחלה ועד סוף טהור. לבנים ונמשכים

ונמשכים - מי רגלים מדובקים:

טמא

טמא - דמין קרי הוא:

. ר' יוסי אומר לבנים כעכורים:

לבנים כעכורים - ובתחילה טהור, באמצע ובסוף טמא. ואין הלכה כרבי יוסי:

(ג) המטיל טפין עבות מתוך האמה. טמא. דברי ר' אלעזר חסמא. המהרהר בלילה

המהרהר בלילה - ורואה שבא על האשה, וכשניעור משנתו מצא בשרו חם ולא מצא טפת קרי:

ועמד ומצא בשרו חם טמא

טמא - דודאי ראה קרי אלא שנאבד במיעוטו בבגד:

הפולטת זרע ביום השלישי. טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר פעמים שהם ארבע עונות. פעמים שהם חמש. פעמים שהם ששה. ר' עקיבא אומר לעולם חמש:

הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה - כגון ששמשה בחמישי בשבת, ופלטה בשבת, לא שנא שמשה בתחילת ליל חמישי דאשתהי הזרע במעיה ארבע עונות שלימות ליל חמישי ויום חמישי ליל ששי וששי, לא שנא שמשה חמישי עם חשיכה, דלא אשתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי, דלא איכא אלא שתי עונות שלימות. שהעונה היא או יום או לילה:

ר׳ ישמעאל אומר - בא לחלוק ולומר דפולטת בשלישי לשמושה טמאה, אבל פולטת ברביעי, טהורה. מיהו מודה הוא דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין הימים ולא במנין העונות:

ופעמים שהן ארבע עונות שלימות - כגון אם שמשה בליל (רביעי) [חמישי] עם חשיכה, פליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת:

ופעמים שהם חמש עונות - כגון אם שמשה בתחלת יום רביעי בעלות השחר, ופליטתה טמאה עד ליל שבת:

פעמים שהן שש - כגון ששמשה בתחילת ליל רביעי והיא טמאה עד תחילת ליל שבת, נמצאו שש עונות שלימות:

ר׳ עקיבא אומר לעולם חמש - עונות. ואם יצאה מקצת עונה ראשונה, נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים חמש עונות, דכל הפולטת בתוך חמש עונות שלימות, טמאה. והלכה כר׳ אליעזר בן עזריה:

(ד) עובדת כוכבים שפלטה שכבת זרע מישראל. טמאה

טמאה - הטפה של שכבת זרע שפלטה:

. בת ישראל שפלטה שכבת זרע מעובד כוכבים. טהורה

טהורה - ואפילו טומאה דרבנן ליכא:

. האשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה. ולא כבדה את הבית

ולא כבדה את הבית - לא קנחה את עצמה עד שלא ישאר בה לחלוחית של שכבת זרע:

. כאילו לא טבלה

כאילו לא טבלה - דחיישינן שמא תפלוט טפת שכבת זרע שנשאר לה באותו מקום:

. בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא. רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא. בילד ובבריא טהור:

לכשיטיל מים טמא - שמא נשתייר מן הקרי בתוך האמה ויוצא עם השתן:

בילד ובבריא טהור - שיוצא בכוח ואין משתייר. ועד כמה קרוי ילד, כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, ואפילו בן שמונים שנה. והלכה כר׳ יוסי:

(ה) נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה

טהורה מטומאתה - מטומאת נדה, ומותרת לבעלה:

. אבל טמאה

אבל טמאה על גב רוקה - שנתלש על המעות קודם טבילה, וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ובמשא:

היא על גב רוקה. נתנה שערה בפיה

נתנה שערה בפיה - ולא באו המים בשערה:

קפצה ידה קרצה שפתותיה

קרצה שפתותיה - דחקה שפתותיה ביותר זו בזו:

. כאילו לא טבלה

כאילו לא טבלה - ואסורה לבעלה כמו שהיתה:

. האוחז באדם ובכלים ומטבילן

האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין - דבמקום אחיזתו לא באו מים:

. טמאין. ואם הדיח

ואם הדיח ידיו במים טהורים - לפי שהמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ושוב אין כאן חציצה:

את ידו במים. טהורים. רבי שמעון אומר ירפה כדי שיבואו בהם מים. בית הסתרים

ר׳ שמעון אומר ירפה וכו׳ - ואין הלכה כר׳ שמעון:

בית הסתרים - כגון תוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה:

בית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן מים:

בית הקמטין - של שחי ושל ערוה. אי נמי, קמטין של זקן וזקנה שבשרם נקמט:

אין צריך שיבואו בהן מים - דכתיב (ויקרא ט״ו:י״א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, וכי בשטיפת ידים נטהר הזב, והלא טבילת כל הגוף במים חיים הוא צריך, אלא לומר לך מה ידיו בנראה, אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתרים. ואף על פי כן אמרו חכמים לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה, דנהי דאין צריכין לבוא בהן מים, מקום הראוי לביאת מים בעינן: