010_מסכת מקואות פרק י

מקואות פרק י

(א) כל ידות הכלים

כל ידות הכלים - כגון יד הקרדום וכיוצא בה שהכניסה בברזל:

. שהכניסן שלא כדרכן. או שהכניסן כדרכן. ולא מרקן. או שמרקן ונשברו. הרי אלו חוצצין. כלי שהטבילו דרך פיו

שלא כדרכה - בעיקום:

ולא מירקן - לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל״ב]:

או שמירקן - שגמר הכנסתן ונשברו:

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל - דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו:

. כאילו לא טבל. הטבילו כדרכו בלא זבורית. עד שיטנו על צדו. כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו טהור. עד שיטנו על צדו. צלוחית שפיה שוקע. אינה טהורה עד שינקבנה מצדה. קלמרין

בלא הזיבורית - שלא הטביל בית ידו, או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא [כדי] שיבואו המים בכולן:

קלמרין - כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר״ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד:

הדיוטות אינה טהורה. עד שינקבנה מצדה. וקלמרין של יוסף הכהן. היתה נקובה בצדה:

(ב) הכר

הכר - הוא ששוכב עליו:

והכסת

הכסת - הוא שמשים תחת מראשותיו:

של עור. הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים. כסת עגולה

שיבואו בהן המים - לתוכן. שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן:

כסת עגולה - וקטנה שעושים השרים תחת מראשותיהן:

. והכדור

הכדור - פלוט״א:

. והאמום

והאמום - דפוס שעושים עליו את המנעל. והוא עשוי מעור וממלאים אותו בשער או במוכין:

. והקמיע

והקמיע - של כתב או של עקרין מחופה עור:

. והתפלה. אינן צריכין שיבואו בהם המים. זה הכלל. כל שאין דרכו להכניס ולהוציא. טובלים סתומים:

ותפלה - של יד או של ראש:

אינן צריכים שיבואו בהן המים - לפי שאין דרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן:

(ג) אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים. קשרי העני

קשרי העני - בגדיו של עני שנקרעו וקשרן, הקשר ההוא אינו עשוי להתיר לעולם, הלכך אינו צריך להתירו בשעת טבילה כדי שיבואו עליו מים:

. והנימין

והנימין - נימין ופתילין שתולין על שפת הסדין לנוי ועושין בהן קשרים, ואינן עשויין להתיר לעולם:

. וחבט של סנדל

וחבט של סנדל - אזנים שיש לרצועות של סנדל, אין צריך להתיר הקשר שלהן בשעת טבילה, שאין אותו קשר עשוי להתיר:

. ותפלה של ראש. בזמן שהיא חוצה

בזמן שהיא חוצה - שהקשר חוצץ, שאין המים נכנסים לתוכה. ואימתי יהיה זה, כשהקשר מהודק יפה ואז אינו עשוי להתיר. ולפי שהוא עשוי להתקיים, אין צריך להתירו בשעת טבילה:

. ושל זרוע

ושל זרוע - קשר של תפלה של יד:

. בזמן שאינה עולה ויורדת

בזמן שאינה עולה ויורדת - דמיהדק הקשר הרבה, ואין הרצועה עולה ויורדת בו:

. ואזני החמת

ואזני החמת - אזני הנוד יש בהם קשרים מהודין:

. ואזני התרמול:

תורמל - כיס גדול של עור שנושאין הרועים. ובלשון מקרא קרוי ילקוט:

(ד) אלו שהם צריכים שיבואו בהן המים. הקשר שבפרקסים שבכתף. ושפה של סדין צריך למתח

פרקסין - לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף, ובשעת הפשט מתירו:

ושפה של סדין צריך למתח - הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותם הקמטים:

. ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה. ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת. ושניצן של סנדל. ובגדים שהטבילן מכובסין. עד שיבעבעו

למתח - לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיה מ׳):

ושנץ של סנדל - רצועות שקושרו בהן:

שיבעבעו - כשמטביל אדם בגד במים, עולין כמין אבעבועות במים. וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה. אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו:

. הטבילן נגובין. עד שיבעבעו. וינוחו מבעבוען:

(ה) כל ידות הכלים שהם ארוכין. ועתיד לקוצץ. מטבילין עד מקום המדה. ר' יהודה אומר עד שיטביל את כולו. שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים. ושל קטן עשרה. מטבילן עד מקום המדה

מטבילן עד מקום המדה - והשאר אין צריך טבילה, דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. ולא הוי חציצה למקום החתך עצמו, דבית הסתרים דכלים אין טעון ביאת מים כמו באדם. ויתירים בית הסתרים דכלים על בית הסתרים דאדם, דאילו בית הסתרים דאדם נהי דאין טעונים ביאת מים בעינן ראוי לביאת מים, ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי, דאין אדם מקפיד שם:

. ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת. החבל שהוא קשור בקופה אינו חבור. אלא אם כן תפר:

ר׳ יהודה אומר כו׳ - ואין הלכה כר׳ יהודה:

מטבילן עד מקום המדה - עד ארבעה לגדול ועד עשרה לקטן, והשאר טהור ואין צריך טבילה, ואפילו כלתה מדה לחצי טבעת שבשלשלת אין צריך להטביל אלא עד חצי טבעת:

ר׳ טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת - שכלתה המדה לחציו. ואין הלכה כר׳ טרפון:

(ו) בית שמאי אומרים אין מטבילין חמין בצונן

אין מטבילין חמין בצונן - דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו, חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים. אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים:

. ולא צונן בחמין. לא יפים ברעים. ולא רעים ביפים. בית הלל אומרים מטבילין. כלי שהוא מלא משקין

מלא משקין - כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים:

והטבילו. כאילו לא טבל

כאילו לא טבל - משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים:

. מלא מי רגלים

מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים - דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי. ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא:

. רואים אותם כאילו הם מים. מלא מי חטאת

מלא מי חטאת - מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים:

. עד שירבו המים על מי חטאת

עד שירבו המים על מי חטאת - שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה:

. רבי יוסי אומר אפילו כלי מחזיק כור

כור - שלשים סאין:

. ואין בו אלא רביעית

ואין בו אלא רביעית - מי חטאת. או שאר משקין:

. כאילו לא טבל:

כאילו לא טבל - דסבירא ליה לרבי יוסי, רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילו ריקן. ואין הלכה כר׳ יוסי:

(ז) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה. בכחצי פרס. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה. ברביעית. זה חומר בשותה משקין טמאים. מבמקוה. שעשו בו שאר

כל האוכלים מצטרפין - אכל אוכלים טמאים מכמה מינים ויש בכולן כחצי פרס שהן שני ביצים לרש״י וביצה ומחצה לדברי רמב״ם, מצטרפין לפסול גוייתו מלאכול בתרומה. וכן שתה מכמה מינים של שבעה משקין שהם מים יין שמן דבש חלב דם טל, שאלו בלבד נקראין משקין, כולן מצטרפין זה עם זה לפסול את הגויה ברביעית הלוג, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה, לימד על האוכלין שכולן מצטרפין ועל משקין שכולן מצטרפין:

שעשו בו שאר משקין - לפסול את הגויה:

המשקין כמים:

כמים - ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין כמים. אי נמי, אין שאר משקין משלימין שיעור מקוה לארבעים סאה כמים, דכתיב מקוה מים, ולא מקוה של שאר משקין.

(ח) אכל אוכלים טמאים. ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים. מפני שאינן טהורים בגוף

שתה משקין טמאין - שאר משקין חוץ ממים:

שאינן טהורים בגוף - לא עלתה להן טבילה בטבילת הגוף, דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה:

. שתה מים טמאים. טבל והקיאם. טהורים. מפני שהם טהורים בגוף. בלע טבעת טהורה. נכנס לאהל המת. הזה ושנה וטבל והקיאה. הרי היא כמות שהיתה

אבל שתה מים טמאין וטבל - טהורים בגוף. שיש להן טהרה במקוה על ידי השקה:

הרי היא כמות שהיתה - טהורה כמות שהיתה, שהוא מציל עליה בעודה בלועה שלא תיטמא:

. בלע טבעת טמאה. טובל ואוכל בתרומה

טובל ואוכל בתרומה - דטומאה בלועה אינה מטמאה אחרים:

. הקיאה טמאה. וטמאתו. חץ שהוא תחוב באדם. בזמן שהוא נראה

בזמן שהוא נראה - על גופו מבחוץ:

. חוצץ. ואם אינו נראה. טובל ואוכל

טובל ואוכל בתרומה - לא שנא חץ טמא ולא שנא חץ טהור, אינו חוצץ בטבילה כל זמן שאינו נראה:

בתרומתו: