002_מסכת מקואות פרק ב

מקואות פרק ב

(א) הטמא שירד לטבול

הטמא שירד לטבול - ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:

. ספק טבל ספק לא טבל. אפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו. שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו טבל באחד מהם. ואינו יודע באי זה מהן טבל. ספיקו טמא:

(ב) מקוה שנמדד ונמצא חסר. כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים

בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות - אע״ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה:

. טמאות. במה דברים אמורים. בטומאה חמורה

בטומאה חמורה - באב הטומאה שמטמאתו מן התורה:

. אבל בטומאה קלה

טומאה קלה - דרבנן:

. כגון אכל אוכלים טמאים

אכל אוכלים טמאים - אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת:

ושתה משקין טמאים בא ראשו ורובו במים שאובים או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל. אפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו. שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו. טבל באחד מהן. ואינו יודע באיזה מהן טבל. ספיקו טהור. רבי יוסי מטמא

ואפילו טבל - דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:

רבי יוסי מטמא - ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה:

שר' יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה. לעולם הוא בפסולו. עד שיודע שטהר. אבל ספיקו ליטמא ולטמא

אבל ספיקו ליטמא ולטמא - כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. טהור:

(ג) ספק מים

ספק מים שאובים שטיהרו חכמים - במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה:

שאובין שטהרו חכמים. ספק נפלו

ספק נפלו - שלשה לוגין מים שאובים במקוה חסר:

ספק לא נפלו. אפילו נפלו. ספק יש

ספק יש בהן ארבעים סאה - כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלין אותו:

בהם ארבעים סאה ספק אין בהם. שני מקואות. אחד יש בו ארבעים סאה. ואחד אין בו. נפל לאחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל ספיקו טהור. מפני שיש לו במה יתלה

שיש לו במה יתלה - שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו פסול:

. היו שניהם פחותים מארבעים סאה. ונפל לאחד מהם. ואינו יודע לאיזה מהן נפל. ספיקו טמא שאין לו במה יתלה:

שאין לו במה יתלה - דמה נפשך בהי מינייהו דנפל פסלוהו, הלכך שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות, היינו משום דשאובין דרבנן. והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא:

(ד) רבי אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחלה פוסלין את המקוה. ושלשה לוגין על פני המים

בתחילה - שלא היה במקוה מים כלל כשנפל בו רביעית מים שאובין, ונשלם אחר כך שיעורו במי גשמים:

על פני המים - לאחר שהיו בו הרבה מים כשרים:

. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים - והלכה כחכמים:

בין בתחלה בין בסוף. שיעורו שלשה לוגין:

(ה) מקוה שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג

של לוג לוג - לוג אחד בכל גומא:

. אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאין מים כשרין עד שלא הגיעו לגומא

עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר - דהוי ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו, והכא נמי הואיל והיו במקוה ארבעים סאה קודם שהגיעו המים לגומא שלישית, לא נפסל המקוה:

השלישית. כשר. ואם לאו. פסול. ור' שמעון מכשיר. מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה:

כמקוה סמוך למקוה - כמקוה כשר הסמוך לשאוב, שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו, והכא נמי המים שבגומות כעומדים בפני עצמם חשיבי ולא כמעורבין. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ו) המסנק

המסנק - כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים, אלא בתוך המים סילקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו ממנו שלשה לוגין פוסל את המקוה. ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים שאובין שבעולם פוסלין אותו:

את הטיט לצדדין. ומשכו ממנו שלשה לוגין. כשר. היה תולש ומשכו ממנו שלשה לוגין פסול ור' שמעון מכשיר. מפני שלא נתכוין לשאוב:

ור׳ שמעון מכשיר - משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ז) המניח קנקנים בראש הגג לנגבן

לנגבן - תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל המים, לכך לא נעשו שאובים, דכתיב אך מעין ובור, מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם:

. ונתמלאו מים. רבי אליעזר אומר אם עונת גשמים

אם עונת גשמים היא - שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים:

הוא אם יש בו כמעט מים בבור

אם יש בו כמעט מים בבור - גרסינן. ולא גרסינן או:

. ישבר

ישבר - הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור, דהמשכה היא, כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור:

. ואם לאו

ואם לאו - שאינה עונת גשמים, אי נמי שאין מים בבור:

. לא ישבר

לא ישבר - דאם אינה עונת גשמים הרי לא יוכל לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לרבי אליעזר שאובה שהמשיכוה כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים. וכשאין בו מים כלל, לא ישבר אע״פ שהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה. ור׳ אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את המקוה (לכתחילה):

. רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. או יכפה

[בתחילה] רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר - דקסבר שלשה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין בסוף, ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשה לוגין קודם שבירה. ואף על גב דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה, דקסבר שאובה שהמשיכה כולה, טהורה. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

או יכפה - שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם נמשכים לבור:

. אבל לא יערה:

אבל לא יערה - שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן, נעשו כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם:

(ח) הסייד

הסייד - אומן הסד את הבור בסיד כדי שיחזיק מימיו, ודרכו להביא הסיד לבור בעציץ, ואותו בור היו בו מים כשרים ונשקע העציץ לתוך המים ונתמלא:

ששכח עציץ בבור ונתמלא מים אם היו המים צפים על גביו כל שהו

אם היו המים צפים על גביו כל שהו ישבר - שלא נשאבו המים, דכל שעה הן מעורבין. אבל אם היה מעלה העציץ בידו היו נפסקים ונעשים תלושין:

. ישבר. ואם לאו

ואם לאו - שאין המים צפים על גביו:

. לא ישבר

לא ישבר - וכשאינה עונת גשמים איירי. דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר, כדאמרן:

דברי ר' אליעזר. ורבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר:

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר - דיכול להמשיך, כדפרישנא לעיל:

(ט) המסדר קנקנים

המסדר קנקנים בבור ונתמלאו אף על פי שבלע הבור את מימיו - ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים:

בתוך הבור. ונתמלאו מים. אף על פי שבלע הבור את מימיו הרי זה ישבר:

הרי זה ישבר - כר׳ יהושע דאין רביעית פוסל, ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה בתחילה:

(י) מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט. רבי יהושע אומר

רבי יהושע אומר בטיט ובמים - כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו שוקעות בטיט מטבילין לר׳ יהושע, מפני שהמים מקדימים. ור׳ אליעזר לית ליה האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצפים על גבי הטיט, בהא מודה ר׳ אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים סאה. והלכה כרבי יהושע:

במים ובטיט. באיזה טיט מטבילין. בטיט שהמים צפים על גביו. היו המים מצד אחד. מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו. בטיט שהקנה יורד מאליו

שהקנה יורד מאליו - שהוא רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו:

. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד

מקום שאין קנה המדה עומד - קנה שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונימוח כראשון:

. אבא אלעזר בן דולעאי אומר מקום שהמשקלת יורדת. ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית

משקולת - בדיל של הבנאים. וכל השיעורין הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו, שהראשון רך מכולם, והשני קשה הימנו, והשלישי קשה הימנו, וכן כולם:

בפי חבית - שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול לישפך ולהיכנס בפי הצר של חבית, עלתה לו טבילה:

. ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד

שפופרת הנוד - שפופרת של קנה שמניחין על פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהיו חוזרות בו שתי אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל:

. ר' אליעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג:

הנמדד בלוג - כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק שש ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה: