001_מסכת מקואות פרק א

מקואות פרק א

(א) שש מעלות במקואות

שש מעלות במקואות - מקומות של כינוס מים יש בהן שש מעלות, כל אחת מהן גדולה מחברתה:

זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבאים. שתה טמא ושתה טהור טמא

מי גבים - חפירה שבקרקע המכונסין בה מים שאינן שאובין והן פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה:

גבים - לשון מים מגבא (ישעיה ל׳):

שתה טמא ושתה טהור טמא - אם שתה מאותן המים טמא תחלה ואח״כ שתה מהן הטהור, נטמא הטהור. לפי שנפלה טפה מפיו של טמא לתוך הגבא, ושמא שתה אותה הטהור ונטמא, דהשותה משקין טמאים פוסל את התרומה. והוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום כדאיתא פרק קמא דשבת. ואע״ג דאינו פוסל את התרומה אלא אם כן שתה רביעית, מכל מקום כשבאה הטפה הטמאה בפיו, טימאה כל המשקין שבפיו. ואותה טפה לא סלקא לה השקה בגבא, דמיירי כשאין בו ארבעים סאה כדקתני בסיפא. וע״י נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאים עד שיתלשו. והכי איתא בתוספתא:

. שתה טמא ומילא בכלי טהור

מילא בכלי טהור - מן המים שבגבא לאחר ששתה בו הטמא. דחיישינן לאותה טפה כדפרישית, נטמא הכלי, שהכלים מיטמאין בנגיעת משקין טמאין:

. טמא. שתה טמא ונפל ככר של תרומה. אם הדיח

אם הדיח - את הככר, טמא, ואם לאו טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, הלכך אם לא הדיח טהור, ואפילו כשהגביה הככר לא הוחשבו מים שבו לקבל טומאה מן הטפה, שנתבטלה הטפה במים הטהורים. אבל כשהדיח, הוחשבו והוכשרו מים שבידיו לקבל טומאה מן הטפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטימאו את הככר:

טמא. ואם לא הדיח טהור:

(ב) מלא בכלי טמא ושתה טהור. טמא. מלא בכלי טמא ומלא בכלי טהור. טמא. מלא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה. אם הדיח טמא. ואם לא הדיח. טהור:

מילא בכלי טמא - לעיל אשמעינן כשהטומאה באה למים מחמת אדם טמא, והכא אשמעינן כשהטומאה באה מחמת כלי [טמא]:

(ג) נפלו מים טמאים

נפלו מים טמאים - הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן:

ושתה טהור. טמא: נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור. טמא. נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה. אם הדיח טמא. ואם לא הדיח טהור. ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא:

רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח - אכולהו קאי ר׳ שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם, בין מחמת כלי, בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין הדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלו מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון:

(ד) נפל לתוכן מת. או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור

או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור - שאין מי גבאים עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, כדאמרן לעיל:

. אחד מי גבאים מי בורות מי

אחד מי גבאים מי בורות מי שיחין - כולהו שוין לכל הדינים דתנינן במתניתין עד המעלה השנית. בורות, הן עשויין עגולין. שיחין, ארוכין וקצרים. מערות, מרובעות ומכוסות בקירוי אלא שיש להן פה:

שיחים מי מערות מי תמציות שפסקו

מי תמציות שפסקו - גשמים היורדים על ההרים ומתמצין המים ומבעבעין מן ההרים לאחר שפסקו הגשמים ופסקו ההרים מזחילתן, אותן המים הנשארים הן כמי גבאים, ואם שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא או נפלו בהן משקין טמאין, אין הטיפה הטמאה מתבטלת בהן. אבל כל זמן שלא פסקו ההרים מזחילתן, אע״פ שפסקו הגשמים, אין נחשבין כמי גבאים, ומי הגשמים הנזחלין אחר כך מן ההרים מבטלים הטיפה הטמאה אע״פ שהמים הראשונים לא בטלוה. והכי תנן בפרק ב׳ דמכשירין (משנה ב׳) מי שפיכות שירדו עליהם מי גשמים, אם רוב מן הטהור, טהור. אימתי, בזמן שקדמו מי שפיכות, אבל קדמו מי גשמים, אפילו כל שהוא, מי שפיכות טמא:

ומקואות שאין בהם ארבעים סאה. בשעת הגשמים הכל טהור. פסקו הגשמים הקרובים לעיר ולדרך

הקרובים לעיר ולדרך טמאים - דחיישינן שמא שתה [מהן] טמא או מילא בכלי טמא:

. טמאים. והרחוקים טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם:

עד שיהלכו רוב בני אדם - השיירות ההולכות בדרך רחוקה. דאז טמאים, שמא שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא:

(ה) מאימתי טהרתן

מאימתי טהרתן - של קרובים ורחוקין:

בית שמאי אומרים משירבו וישטופו

משירבו וישטופו - משירדו גשמים וירבו מי הגשמים על המים שהיו בהם כבר קודם ששתה [מהם] הטמא או שמילא מהם בכלי טמא, וגם שיהיו שוטפין ויעברו על שפת הגבא ויצאו לחוץ. ושיעור השטיפה, כל שהוא:

. ובית הלל אומרים רבו

רבו - לא כבית שמאי דבעו תרוייהו שירבו וישטופו, אלא כיון שרבו מי גשמים שבאו אח״כ על המים שהיו בהן בשעת טומאתן, נטהרו, אע״פ שלא שטפו ויצאו לחוץ:

אף על פי שלא שטפו. ר' שמעון אומר שטפו אף על פי שלא רבו כשרין לחלה וליטול מהן לידים:

ר׳ שמעון אומר מששטפו - מי גשמים על גדותיו של גבא ויצאו לחוץ, נטהר הגבא:

אע״פ שלא רבו - מי הגשמים שבאו אחרי כן על המים שהיו בגבא בשעת טומאתן:

כשרים לחלה - מי גבאים הללו דתנן במתניתין, כשרים להשתמש בהן לחלה, ללוש ולבשל בהן חלה:

וליטול מהן לידים - לכל דבר שצריך נטילת ידים:

(ו) למעלה מהן. מי תמציות שלא פסקו שתה טמא ושתה טהור טהור. שתה טמא ומלא בכלי טהור טהור. שתה טמא ונפל ככר של תרומה. אף על פי שהדיח טהור. מלא בכלי טמא ושתה טהור טהור. מלא בכלי טמא ומלא בכלי טהור טהור. מלא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה אף על פי שהדיח טהור. נפלו מים טמאים ושתה טהור טהור. נפלו מים טמאים ומלא בכלי טהור טהור. נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה אף על פי שהדיח טהור. כשרים לתרומה וליטול מהם לידים:

מי תמצית שלא פסקו - ההרים מזחילתן ועדיין הן מבצבצין מימי הגשמים שירדו עליהן, אלו מבטלים הטפה הראשונה הטמאה שהיתה בגבא. לפיכך שתה טמא ושתה טהור כל זמן שלא פסקו, טהור, דמים טמאים שנפלו שם, נטהרו. וזו היא המעלה, דהני דלעיל לא עלתה טבילה למים הטמאים, ואילו הכא עלתה. אבל אין כשרים לטבילת אדם וכלים וידים:

(ז) למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה. שבו טובלין ומטבילין

טובליו - בני אדם כל גופו:

ומטבילין - הכלים, והידים למידי דבעי טבילת ידים ולא סגי בנטילה, כגון לקודש:

. למעלה מהן מעין

מעין - שמימיו נובעים, והמים הנובעים מעטים מן המים שאובין ששפכו בתוכו:

שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן

שוה למקוה לטהר באשבורן - ולא בזוחלין. דקיי״ל מעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן, והאי משום מים שאובים מרובים שבו שוה למקוה לטהר באשבורן ולא בזוחלין:

. ולמעין להטביל בו בכל שהוא

ולמעין להטביל בו בכל שהוא - ולא בעי ארבעים סאה כמקוה, דאין מקוה מטהר בפחות מארבעים סאה, והאי מטהר בכל שהוא כמעין:

(ח) למעלה מהן מים מוכין

מים מוכין - מים נובעים שהן מלוחים או חמים:

שהן מטהרין בזוחלין. למעלה מהן מים חיים

שהן מטהרים בזוחלין - ואילו מעין שמימיו מועטים דלעיל אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן:

מים חיים - נובעים שאינן מוכין:

שבהן טבילה לזבים והזייה למצורעים

שהן טבילה לזבים - דכתיב (ויקרא ט״ו:י״ג) ורחץ את בשרו במים חיים:

והזייה למצורעים - דכתיב בהו (שם י״ד) אל כלי חרש על מים חיים:

. וכשרים לקדש

וכשרים לקדש בהן מי חטאת - דכתיב בהו (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי:

מהן מי חטאת: