008_מסכת טהרות פרק ח

טהרות פרק ח

(א) הדר עם עם הארץ

הדר עם עם הארץ - מוקפות צמיד פתיל. טמאות, משום אשתו נדה, שמא הסיטה וישבה וטמאה את הכל:

בחצר. ושכח כלים בחצר. אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל. או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין. ר' יהודה מטהר בתנור בזמן שהוא מוקף צמיד פתיל. רבי יוסי אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה גבוה עשרה טפחים:

ר׳ יהודה מטהר בתנור - משום דאי אפשר להסיטו, דסתמו מחובר קצת, שעושין לו טפילה לחברו בארץ. ומאן דמטמא סבר גזרינן מחובר אטו שאינו מחובר. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ב) המפקיד כלים אצל עם הארץ

המפקיד כלים אצל עם הארץ טמאים טמא מת - וצריכין הזאה שלישי ושביעי:

. טמאים טמא מת וטמאין מדרס. אם מכירו

אם מכירו - אם העם הארץ מכיר במפקיד שהוא כהן אוכל בתרומה, זהיר על הפקדון שלו שלא יטמאנו במת, ואינו צריך הזאה:

שהוא אוכל בתרומה. טהורין מטמא מת. אבל טמאין מדרס

אבל טמאין מדרס - משום אשתו נדה שמא ישבה עליהן, דאינו נזהר מטומאת אשתו:

. ר' יוסי אומר אם מסר לו תיבה מלאה בגדים. בזמן שהיא רוצצת

בזמן שהיא רוצצת - שהכיסוי דוחק הבגדים מחמת שהיא מלאה ביותר:

טמאין מדרס. אם אינה רוצצת טמאין מדף

טמאים מדרס - הבגדים. דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה, מכבדת על הבגדים:

אם אינה רוצצת טמאין מדף - כלומר טומאה קלה, לטמא אוכלין ומשקין, כמו על גבו של זב שאינו מטמא בגדים:

. אף על פי שהמפתח ביד הבעלים:

אע״פ שהמפתח ביד בעלים - דחיישינן שמא הסיטה:

(ג) המאבד ביום ומצא ביום טהור

המאבד ביום ומצא ביום טהור - דמסתמא אם היה אדם מוצאו ונוגע בו היה מגביהו, כדרך מוצא אבידה. אבל בלילה, אפילו שעה אחת דלא חזי ליה, חיישינן שמא נגע בו אדם טמא ולא ראהו. ומתניתין ברה״ר דספיקו טהור איירי, ואעפ״כ בלילה טמאים מדרס וטמא מת. אבל ברה״י דספיקו טמא, בין ביום בין בלילה טמאים. והכי איתא בתוספתא:

. ביום ומצא בלילה. בלילה ומצא ביום. ביום ומצא ביום שלאחריו טמא. זה הכלל כל שיעבור עליו הלילה. או מקצתו. טמא. השוטח כלים ברשות הרבים

ברשות הרבים טהורים ברשות היחיד טמאין - דאין כאן אלא ספק שמא נגע בהן נכרי או עם הארץ, הלכך ברה״ר דספיקו טהור, טהורים. ברה״י דספיקו טמא, טמאים:

טהורין. וברשות היחיד טמאין. ואם היה משמרן טהורים. נפלו והלך להביאן. טמאים. נפל דליו לתוך בורו של עם הארץ. והלך להביא במה יעלנו. טמא. מפני שהונח ברשות עם הארץ

מפני שהונח ברשות עם הארץ - וכל מה שבבית עם הארץ הוי טמא מת וצריך הזאה:

שעה אחת:

(ד) המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח. נעול ומצאו נעול. פתוח ומצאו נעול. טהור. נעול ומצאו פתוח. ר' מאיר מטמא. וחכמים מטהרין. שהיו גנבים ונמלכו והלכו להן:

מפני שהיו גנבים - כלומר, כיון דהניחו נעול ומצאו פתוח, ודאי גנבים היו שם ופתחוהו, והאי דלא מטמאינן ליה, דאימור נמלכו והלכו להן ולא נגעו בכל מה שבבית. והלכה כחכמים:

(ה) אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו. הבית טהור. מפני שנכנסה שלא ברשות:

שנכנסה שלא ברשות - ומרתתא שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת, ואע״פ שלצורך בנו או בהמתו של בעל הבית נכנסה:

(ו) כלל אמרו בטהרות. כל המיוחד

כל המיוחד למאכל אדם - כגון סתם אוכלין:

לאוכל אדם טמא

טמא - טומאת אוכלין עד שיפסל מאכילת הכלב:

עד שיפסל מאוכל הכלב. וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם. טהור עד שייחדנו לאדם

עד שייחדנו לאדם - דיש חילוק בין אפוקי טומאה מיניה, לאתויי ליה טומאה:

. כיצד גוזל שנפל לגת

גוזל שנפל לגת - כשלא נפל לגת לא פליגי ר׳ יוחנן בן נורי ורבנן. דנבלת עוף טהור בכרכים לא בעיא מחשבה לשווייה אוכל, משום דאיכא רוב עם הבאים לשוק ואכלי נבלת עוף טהור. ובכפרים דליכא רוב עם, בעי מחשבה כדפרישנא בריש פרק קמא. כשנפל לגת ומת בכרכים, רבנן סברי אע״ג דבכרכים לא בעי מחשבה, היכא דנפל לגת מאסתו גתו ואינו ראוי ובעי מחשבה. ור׳ יוחנן בן נורי סבר לא מאסתו גתו והרי הוא כשאר נבלת עוף טהור דלא בעיא מחשבה בכרכים. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

. וחשב עליו להעלותו לעכו"ם. טמא. לכלב. טהור. רבי יוחנן בן נורי מטמא. חשב עליו חרש שוטה וקטן

חשב עליו חרש שוטה וקטן - להאכילו לנכרי:

. טהור. אם העלהו. טמא. שיש להן מעשה. ואין להן מחשבה:

(ז) אחורי כלים שנטמאו במשקים

אחורי כלים שנטמאו במשקים - האי דנקט אחורי כלים, משום דקילו, שכלי שנטמאו אחוריו במשקין טמאין, אחוריו טמאין, תוכו אזניו אוגניו וידיו טהורין, משום דטומאת משקים לטמא כלים מדרבנן הקילו בה. אבל אם נטמא תוכו במשקין טמאין, נטמא כולו:

. רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין. ואין פוסלין את האוכלין

מטמאים את המשקין - אפילו דחולין:

ואין פוסלין את האוכלין - ואפילו דתרומה:

. רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין. שמעון אחי עזריה

ר׳ יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלים - ר׳ יהושע יליף (בנדה דף ז׳ ע״ב) דאחורי כלים פוסלים אוכלי תרומה ק״ו מטבול יום, מה טבול יום שאינו מטמא את המשקין דלא גזרו רבנן על טבול יום שיהא מטמא את המשקין, אפ״ה פוסל אוכלים של תרומה, דכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, אינו טהור לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו, דקרא בתרומה משתעי. אחורי כלים שמטמאין את המשקין, אינו דין שיהו פוסלין את התרומה. ור׳ אליעזר דלא חייש להאי קל וחומר, משום דאחורי כלים שנטמאו במשקין דרבנן, וטבול יום דאורייתא, ודרבנן מדאורייתא אין דנין ק״ו:

שמעון אחי עזריה - לפי שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק מזון לשמעון אחיו שיעסוק בתורה, לפיכך נקרא על שם עזריה אחיו:

אומר לא כך ולא כך

לא כך ולא כך - לא מטמאין משקה חולין ולא פוסלין אוכלי תרומה, אבל מטמאין משקה תרומה, ואותן משקין של תרומה מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים, ואותן אוכלים פוסלים אוכלים אחרים של תרומה. והיינו דקאמרי האוכלים של תרומה למשקין של תרומה, מטמאיך לא טמאוני, כלומר אחורי כלי המטמאיך, לא טמאוני, דלא פסלי אוכלי תרומה, ואתה טמאתני. והלכה כר׳ אליעזר:

אלא משקין שנטמאו באחורי הכלים מטמאין אחד ופוסלין אחד. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

(ח) עריבה שהיא קטפרס

שהיא קטפרס - שצדה אחד נמוך כעין מדרון:

והבצק מלמעלן ומשקה טופח מלמטן

ומשקה טופח מלמטן - בצד הנמוך, והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח, אבל מלמעלה בלילתה עבה ואין משקה טופח:

. שלש חתיכות

שלש חתיכות - בין שלשתן כביצה, אחת טופח ושתים אינן טופח, סדורות זו אצל זו, והטופחת מלמטה, והשתא האמצעית נוגעת בטופחת, והעליונה נוגעת באמצעית:

בכביצה. אינן מצטרפות

אינן מצטרפות - לכביצה לטמא המשקה טופח שלמטה ויחזור המשקה ויטמא את העריבה, דנגיעה אינה מחברת את הבצק, אא״כ נושכות כדתנן בפרק קמא (משנה ז׳) מקרצות נושכות זו את זו:

. ושתים מצטרפות

שתים מצטרפות - אם לא היו אלא שתי חתיכות בצק, התחתונה שיש בה משקה טופח ושלמעלה הימנה הנוגעת בה, ובין שתיהן כביצה, מצטרפות לטמא המשקה ויחזור ויטמא את העריבה:

. רבי יוסי אומר אף שתים אינן מצטרפות אלא אם כן היו רוצצות משקה. ואם היה משקה עומד

אפילו שתים אין מצטרפין אא״כ היו רוצצות משקה - לעולם אין משקה מחבר עד שיהיה משקה דוחק ועומד בין שתי החתיכות. ואין הלכה כרבי יוסי:

ואם היה משקה עומד - כלומר אם לא היה קטפרס אלא אשבורן, והמשקה עומד בין חתיכות הבצק, אפילו כל שיעור הביצה שבבצק פירורים דקין כעין החרדל מפורדים זה מזה, המשקה שעומד מחברן ומצטרפין לכביצה, ומטמאין המשקה וחוזר המשקה ומטמא את העריבה:

אפילו כעין החרדל מצטרף. רבי דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף:

אוכל פרור - אוכל שהוא חלוק לפירורים פירורים דקין אינו מצטרף, דאין המשקה מחברן. ואין הלכה כרבי דוסא:

(ט) מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה

כיון שהשיקה למקוה - כיון שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה, אע״פ שלא הטבילו כולו, טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר, דקטפרס חיבור:

טהורה דברי רבי יהושע. וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה

עד שיטביל את כולה - דקסברי רבנן קטפרס אינו חיבור:

. הנצוק והקטפרס

הניצוק - קילוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כעמוד:

קטפרס - מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה:

ומשקה טופח

ומשקה טופח - ואין בו טופח על מנת להטפיח, שאין בו כל כך משקה שאם טפח בהן ידו עלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:

. אינן חבור לא לטומאה ולא לטהרה

אינו חיבור לא לטומאה - שאם משקים תלושין הן ונגע טמא בתחתון, העליון טהור. וכן לענין משקה טופח, ואפילו במקום חלק, אם משקין מכאן ומשקין מכאן ומשקה טופח באמצע׳ נגע טמא במשקה טופח, משקין שמכאן ומכאן טהורים אע״פ שמחוברים לו:

ולא לטהרה - כגון גומא שאין בה ארבעים סאה, וניצוק או משקה טופח מחובר לגומא זו ולמקוה כשר, אינו חיבור, והטובל בגומא זו לא עלתה לו טבילה:

. והאשבורן

אשבורן - מקום עמוק שנקוו בו מים:

. חבור לטומאה ולטהרה:

חיבור לטומאה ולטהרה - ואם נטמאו קצתן נטמאו כולן. וכן אם נתחברו קצת מהן למקוה וטהרו, טהרו כולן: