009_מסכת טהרות פרק ט

טהרות פרק ט

(א) זיתים מאימתי מקבלין טומאה

זיתים מאימתי מקבלין טומאה - להיות מוכשרים בשמן היוצא מהן:

משיזיעו זיעת המעטן

זיעת המעטן - כלי שנותנים בו את הזיתים והן נכמרות שם כדי שיהיו ראויים להוציא שמן. לשון עטיניו מלאו חלב [איוב כ״א כ״ד]:

. אבל לא זיעת הקופה

אבל לא זיעת הקופה - דקופה אינה מחזקת המשקין, והמשקה היוצא מהן הולך לאיבוד, ולא ניחא ליה, ואין מכשיר הזרעים לקבל טומאה אלא משקה דניחא ליה דכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע כתיב יתן וקרינן יותן, יותן דומיא דיתן, מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה:

. כדברי בית שמאי. ר' שמעון אומר שיעור זיעה שלשה ימים

שיעור זיעה שלשה ימים - דמשקה היוצא תוך שלשה אינו חשוב שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר, שאין מכשירים לקבל טומאה אלא שבעה משקין בלבד, והן יין מים שמן דבש חלב טל דם:

. בית הלל אומרים משיתחברו שלשה זה לזה

משיתחברו שלשה זה לזה - דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:

. ר' גמליאל אומר משתגמר מלאכתן

משתגמר מלאכתן - מלאכת הכנסתן. דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר להוסיף על אלו, אין הזיעה מכשירתן, משום דלא ניחא ליה. ומשתגמר מלאכתן, אפילו בן יומו מכשיר. והלכה כרבן גמליאל, שחכמים אומרים כדבריו:

. וחכמים אומרים כדבריו:

(ב) גמר מלמסוק

גמר מלמסוק - מללקוט זיתיו:

. אבל עתיד ליקח

אבל עתיד ליקח - לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:

. גמר מליקח

גמר מליקח - שאין בדעתו לקנות עוד זיתים, אבל רוצה ללוות זיתים מאחרים ולהוסיף על אלו:

אבל עתיד ללוות. אירעו אבל או משתה

אירעו אבל או משתה - ולפיכך לא הוסיף עליהן, אבל דעתו להוסיף כשיעבור האבל:

או אונס. אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן טהורין

טהורין - לפי שלא הוכשרו. כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:

. נפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגען

אין טמא אלא מקום מגען - אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה. פירוש אחר, נפלו על הזיתים הללו שלא נגמרה מלאכתן משקין טמאין, לא נטמא מהן אלא הזיתים שנגעו בהן המשקין טמאים בלבד:

. והמוחל היוצא מהן

המוחל היוצא מהן - המים היוצאים מן הזיתים קודם שנגמרה מלאכתן אין להן דין משקין, ואין מכשירין את האוכלין, והן עצמן אין מקבלין טומאה. ומפני מה טהור המוחל היוצא מן הזיתים עד שלא נגמרה מלאכתן, לפי שאינו רוצה בקיומן:

טהור:

(ג) נגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרין. נפלו עליהן משקין טמאין

נפלו עליהן משקין טמאין - לאחר שנגמרה מלאכתן והוכשרו לקבל טומאה, הרי כל הזיתים טמאין. ואפילו אותן שלא נגעו בהן המשקין הטמאין, שהמשקה שיצא מהן לאחר שנגמרה מלאכתן שעל ידו הוכשרו לקבל טומאה הוא מתערב באלו המשקין הטמאין ומקבל טומאה מהן, ומטמא אח״כ כל שאר הזיתים:

. המוחל היוצא מהן

המוחל היוצא מהן - מן הזיתים שנגמרה מלאכתן:

. ר' אליעזר מטהר. וחכמים מטמאין

ר׳ אליעזר מטהר - דלא חשיב מוחל משקה לא להכשיר הזרעים ולא לקבל טומאה כשאר משקים:

וחכמים מטמאין - דמוחל חשוב משקה בין להכשיר בין לטמא, כשיוצא מן הזיתים לאחר שנגמרה מלאכתן:

. אמר ר' שמעון לא נחלקו על המוחל היוצא מן

המוחל היוצא מן הבור - לאחר שמוציאין השמן מן הבור, נשאר בקרקעית הבור מוחל כמו מים. וקאמר ר׳ שמעון דעליה אפליגו ר׳ אליעזר ורבנן, ר׳ אליעזר לא חשיב ליה משקה, ורבנן סברי כיון דלא אפשר להיות מוחל בקרקעית הבור בלא צחצוחי שמן, חשיבי משקה כמו השמן. והלכה כחכמים, וכמו שפירש פלוגתייהו ת״ק, ולא כמו שפירש ר׳ שמעון:

הזיתים שהוא טהור. ועל מה נחלקו על היוצא מן הבור. שר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין:

(ד) הגומר את זיתיו

הגומר את זיתיו - לאחר שעבר זמן הגתות והבדים. דבשעת הגתות והבדים הא תנן בחגיגה שהכל נאמנים על התרומה בשעת הגתות והבדים:

. ושייר

ושייר - צ״ל ישייר וכן הוא בס״י.

קופה אחת

קופה אחת - כדי שיפריש ממנה תרומה ומעשר בטהרה ויתננה [לעיני הכהן, שהכהן] עצמו יראה שגמר עתה את זיתיו, שאם לא יתננה לעיני הכהן, הוא אינו נאמן לומר ששמרן בטהרה, כיון שעבר זמן הגתות והבדים. ואית ספרים דגרסי לעני הכהן, משום דתרומה מועטת כזו שמפרישים לאחר הגתות והבדים אין רגילין לתת אותה אלא לכהן עני משום הכי תני כהן עני, והוא הדין דמצי לתת אותה לכהן עשיר:

יתננה לעני הכהן דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר יוליך את המפתח מיד. ר' שמעון אומר מעת לעת:

יוליך לו את המפתח מיד - ומהימנינן ליה במאי דאמר שעתה גמר זיתיו:

ר׳ שמעון אומר מעת לעת - של גמר לקיטת הזיתים, אם הביא לו את המפתח, מהימנינן ליה. והלכה כר׳ יהודה. ובתוספתא (פרק י׳) משמע דמיד דקאמר ר׳ יהודה, היינו כל אותו היום:

(ה) המניח זיתים

המניח זיתים בכופש - גרסינן. והוא סל גדול שמניחים בו זיתים לכמור:

בכותש שימתונו

שימתונו - שיתרככו ותהיה בהן לחלוחית. ויש ספרים שגורסים בכותש, שמניחים אותם במכתשת ימים רבים כדי שייעשו רפים ורכים ויהיו נוחין להכתש:

שיהו נוחין לכתוש הרי אלו מוכשרים

הרי אלו מוכשרים - במוחל היוצא מהן, שכבר נגמרה מלאכתן:

. שימתונו שימלחם. בית שמאי אומרים מוכשרים. ובית הלל אומרים

בית הלל אומרים אין מוכשרים - דלא נגמרה מלאכתן עדיין:

אינן מוכשרים. הפוצע זיתים

הפוצע זיתים - ממעכן בידים מסואבות:

בידים טמאות. טימאן:

טימאן - דידים מסואבות פוסלות את התרומה, וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. והן מוכשרים בפציעתו, דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו, שמתוך כך הן מרבים טעם:

(ו) המניח זיתיו בגג לגרגרם

לגרגרם - לעשות מהן גרגרים. כלומר לעשות שכל גרגיר וגרגיר יתיבש בחמה ויתנגב:

. אפילו הן רום

אפילו הן רום אמר - דכשנתייבשו העליונות, התחתונות מזיעות ומתלחלחות במשקה, מכל מקום הואיל ודעתו שיתנגבו, אינן מוכשרים. ויש מפרשים לגרגרן, למתקן בחמה כדי לסופתם במלח ולאכלן. ולפי שאין מתמתקין כולם בבת אחת, משום הכי נקט לגרגרן, כלומר שיקח הגרגרים המתמתקין ראשון ראשון ויאכלם. וגורסין אפילו הן רום אמה הרי אלו מוכשרים, כלומר אפילו שהן גבוהים אמה דהשתא אותן התחתונות אינן מתמתקות, הרי אלו מוכשרים במשקה היוצא מהן, דניחא ליה שיזיעו שם, דחזו לאכילה טפי:

אמה אינן מוכשרים. נתנן בבית שילקו

שילקו - שיתמעכו ויתפצעו:

ועתיד להעלותם לגג. נתנן בגג

ועתיד להעלותן לגג - אח״כ למתקן שם בחמה:

נתנן בגג שיפתחם - שיתבקעו הזיתים וימלחם:

שילקו או שיפתחם. הרי אלו

הרי אלו מוכשרים - דכל הני ניחא ליה בזיעת השמן הנפלט:

מוכשרין. נתנן בבית עד שישמר

עד שישמר - שיתקן שומרה לגגו. סוכה מקנים וקש שעושים בראש הגג לשבת שם לשמור:

את גגו. או עד שיוליכם למקום אחר. אינן מוכשרין:

אינן מוכשרים - דלא ניחא ליה בזיעה שיוצאת מהן:

(ז) רצה ליטול

רצה ליטול מהם בד אחד - זיתים שלא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו כגון שהיה דעתו ליקח ולהוסיף עליהן כדתנן בריש פירקין, ובא ליקח מהן שיעור מועט שמשימים בבית הבד בפעם אחת, או שני בדין, ולעשות מהן שמן, ומשאיר מהן במעטן הרבה:

מהן בד אחד. או שני בדין. בית שמאי אומרים קוצה בטומאה

בית שמאי אומרים קוצה בטומאה - חותך מה שרוצה לחתוך מן האום של זיתים שבמעטן, בד או שני בדים בטומאה, כיון שלא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו:

. ומחפה בטהרה

ומחפה בטהרה - כשגמר ליקח מה שרצה ליקח, מכסה המותר שבמעטן בטהרה כאילו הוכשר, דמועלת לקיחתו מה שלוקח להחשיב את המותר כאילו נגמרה מלאכתן:

. בית הלל אומרים אף מחפה בטומאה

אף מחפה בטומאה - דאף הנשאר לא הוכשר, כיון שלא נגמרה מלאכתן ודעתו להוסיף עליהם. ומיהו אם עקר כל הזיתים שבמעטן כדי לעשותן בבית הבד, היו מוכשרים לבית הלל:

. רבי יוסי אומר חופר בקרדומות של מתכת. ומוליך לבית הבד בטומאה:

ר׳ יוסי אומר חופר בקרדומות - ועוקר כל הזיתים שבמעטן:

ומוליך לבית הבד בטומאה - לפי שלא הוכשרו. וקרדומות דנקט, לרבותא לפי שהן כלי ברזל ומוכנים לטומאת מת יותר משאר כלים. והלכה כבית הלל:

(ח) השרץ שנמצא ברחים. אין טמא אלא מקום מגעו. אם היה משקה מהלך. הכל טמא. נמצא על גבי העלים

בריחים - שנותנים בהן זיתים קודם נתינתן לבית הבד ואח״כ נותנן בבית הבד וטוענן בקורה:

ואם היה משקה - נטמא המשקה בשרץ ונטמאו כל הזיתים ע״י חיבור משקה:

נמצא על גבי העלים - נמצא השרץ ע״ג העלים המכסים את הזיתים, ועלים לאו בר קבולי טומאה נינהו:

. ישאלו הבדדים

ישאלו הבדדים - עמי הארץ שטיהרן בעל השמן לעשות זיתיו בטהרה, ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמינו:

לומר לא נגענו. אם היה נוגע באום. אפילו

ואם היה נוגע באום - אם היה השרץ יוצא מן העלים שמכסים את הזיתים ונוגע באום:

אפילו - שער אחד מן השרץ נוגע באום:

בשערה טמא:

טמא כל האום, דחשיב חיבור - אום, הזיתים המקובצים יחד ומחוברין זה בזה במעטן, נקראים אום:

(ט) נמצא על גבי פרודים

נמצא על גבי פרודים - לאחר שתקע יתד באום להפריד האום לכמה חלקים פרודים, ובכל גוש וגוש מאלה החלקים הפרודים מהאום יש זיתים מדובקים:

והוא נוגע בכביצה

והוא נוגע בכביצה - שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה:

טמא

טמא - כל הגוש. אע״ג דאין הגוש חיבור משתקע את היתד באום להפרידם, מכל מקום כיון דיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים, דהיינו כביצה, נעשה חיבור לטמא כל שאר הזיתים שבו:

. פרודים על גבי פרודים

פרודים על גבי פרודים - שיש גושים על גבי גושים והשרץ על הגוש העליון:

. אף על פי שהוא נוגע בכביצה. אין טמא אלא מקום מגעו

אע״פ שהשרץ נוגע בכביצה - של אותו גוש:

אין טמא אלא מקום מגעו של שרץ - כלומר אותו גוש בלבד שהשרץ נגע בו. אבל שאר גושים, טהורים:

. נמצא

נמצא - השרץ:

בין כותל לזיתים. טהור. נמצא בגג

בין הכותל לזיתים טהור. ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:

נמצא בגג - המעלה זיתים מן המעטן לגג, ונמצא שרץ אח״כ בזיתים שעל הגג:

. המעטן טהור

המעטן טהור - כלומר זיתים שבמעטן טהורין, ולא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:

. נמצא במעטן

נמצא במעטן - זיתים שהעלה בגג, טמאין, דמקודם שהעלה הזיתים לגג היה השרץ במעטן:

. הגג טמא. נמצא שרוף

נמצא שרוף - ושרץ שרוף לא מטמא, דכתיב [ויקרא י״א] במותם, כעין מותם. וכשנמצא שרוף ע״ג זיתים טהורים, לא חיישינן שמא נגע בהן קודם שנשרף:

על הזיתים. וכן מטלית מהוהא

מהוהא - בגד שנתחרך באש ונעשה כמין קורי עכביש, ושוב אינו מקבל טומאה:

. טהורה

טהורה - ולא אמרינן שמא טמא היה מתחלה קודם שנתחרך:

. שכל הטומאות כשעת מציאתן:

כשעת מציאתן - בין להקל בין להחמיר: