004_מסכת פרה פרק ד

פרה פרק ד

(א) פרת חטאת

פרת חטאת - שלא לשמה פסולה. דאמר קרא חטאת היא, ומדקרייה רחמנא חטאת למדנו שהיא טעונה שחיטה לשמה כחטאת:

. ששחטה שלא לשמה קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה פסול ר' אליעזר מכשיר. ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה

ורבי אליעזר מכשיר - הואיל והיא נשחטת בחוץ. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה - דחטאת קרייה רחמנא. ולהכי נקט רחוץ ידים ורגלים ולא תנא קידש, דלא שנא קידש בפנים או בחוץ, בין בכלי שרת בין בכלי חול יוצא:

. ר' אליעזר מכשיר ושלא בכהן גדול פסולה

ור׳ אליעזר מכשיר - דבבואם אל אהל מועד וגו׳ או בגשתם אל המזבח ירחצו כתיב. ואין הלכה כר״א:

שלא בכהן גדול פסולה - דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר, אותה אל אלעזר, ואין שאר הפרות נעשות אלא בכהן גדול:

. ר' יהודה מכשיר ומחוסר בגדים פסולה. ובכלי לבן היתה נעשית:

ור׳ יהודה מכשיר - דדריש, אותה בסגן, ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. והלכה כר׳ יהודה:

ובבגדי לבן היא נעשית - דכתיב גבי פרה והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם, וביום הכפורים כתיב (ויקרא ט״ז:ל״ד) והיתה זאת לכם לחוקת עולם, מה עבודת יום הכפורים בבגדי לבן, אף מעשה פרה בבגדי לבן:

(ב) שרפה חוץ מגתה. או בשתי

חוץ מגיתה - מקום היו עושים לשריפתה כמין גת כנגד פתחו של היכל, ואם שחטה שלא כנגד פתחו של היכל פסולה:

או בשתי גיתות - כגון שחילקה לשתים ושרף חציה בגת זו וחציה בגת זו:

גתות או ששרף שתים בגת אחת

או ששרף שתים בגת אחת - אע״פ שהוציא כל אחת בפני עצמה מיפסלן מחמת מלאכה, שזו פוסלת את זו. אבל בזו אחר זו, כשרה:

פסולה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה. הזה מששית שביעית

ולא כוון כנגד הפתח פסולה - דאל נוכח פני אהל מועד כתיב:

מששית שביעית - דשבע פעמים כתיב, כסדרן, והוא מנה שביעית קודם ששית, וחזר והזה שביעית, פסולה, דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית. אבל משביעית שמינית, כשרה, דאין שמינית בהזאות של פרה וזה טעה בדבור דעלמא:

. חזר והזה שביעית. פסולה. משביעית שמינית וחזר והזה שמינית

וחזר והזה שמינית - לאו דוקא, דבכל ענין כשרה, בין חזר והזה בין לא חזר והזה. ואגב רישא נקטיה. אי נמי הא קמשמע לן דאע״ג דהוסיף בהזאות לא פסל, דמכי גמרינהו לשבע הזאות נגמרה מצותה, ותו לא חיישינן למה שהוא מוסיף:

כשרה:

(ג) שרפה שלא בעצים

שרפה שלא בעצים - שהצית האור בגופה של פרה:

או בכל עצים אפילו בקש או בגבבה כשרה

כשרה - שלא נכתב בתורה עצים, אלא ושרף סתם:

. הפשיטה ונתחה

או בכל העצים - שלא שרפה בארזים ארונים וברושים ועצי תאנה השנויים בפרקין דלעיל:

הפשיטה ונתחה כשרה - דאת עורה ואת בשרה כתיב, בין בהפשט וניתוח בין במחובר:

. כשרה. שחטה על מנת לאכול מבשרה

על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה - דוקא לאכול ולשתות הוא דמכשיר תנא קמא, דבכל הקרבנות נמי כי האי גוונא כשר, כדתנן בפרק כל הפסולים [זבחים לה] חשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, כשר, כגון מאכילת מזבח לאדם. אבל חשב על מנת להזות מדמה למחר, פסל תנא קמא, דחטאת קרייה רחמנא. ור׳ אליעזר סבר דאין מחשבה פוסלת בפרה כלל, אפילו בהזאות. ואזדא לטעמיה דבשלא לשמה מכשיר בריש פירקין, שאין לה דין מדיני קדשים, הואיל והיא נעשית בחוץ. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ולשתות מדמה. כשרה. ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה:

(ד) כל העסוקין בפרה

כל העסוקין בפרה - אדומה, באחת מכל עבודותיה, בין בתחילה בין באמצע בין בסוף:

. מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים

מטמאין בגדים - דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגיים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים:

. ופוסלים אותה במלאכה

ופוסלים אותה במלאכה - דכתיב ושחט אותה, ולא שיעשה מלאכה אחרת עמה בשעת שחיטתה. וכן בשריפתה כתיב [ושרף את הפרה] ולא שיעשה מלאכה אחרת עם שריפתה, למדנו שמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתיעשה אפר:

. אירע בה פסול בשחיטתה

אירע בה פסול בשחיטתה - לא שנתנבלה בשחיטה, דא״כ מטמאה בגדים משום נבילה, אלא פסול מחמת מלאכה, דומיא דאירע בה פסול בהזאתה:

. אינה מטמאה בגדים

אינה מטמאה בגדים - דכיון דשחיטתה בפסול, אם כן לא נעשה בה עדיין לשם פרה כלום בכשרות. אבל אירע בה פסול בהזאה, כבר נעשית השחיטה בהכשר:

. אירע בה בהזייתה כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים. נמצאה חומרה קולה לעולם מועלין בה

לעולם מועלין בה - הנהנה ממנה בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, חייב קרבן מעילה, עד שתיעשה אפר. אבל לאחר שנעשית אפר, אין באפר משום מעילה, דכתיב חטאת היא. חטאת, מלמד שמועלין בה. היא, בה מועלין, באפרה אין מועלין:

ומרבין לה עצים

ומרבין לה עצים - נמי דוקא עד שתיעשה אפר:

. ומעשיה ביום

ומעשיה ביום - בתוספתא מפרש, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש. שיכולים לאסוף אפר הפרה בלילה, ולשאוב המים מן הבאר והוא הנקרא מילוי, ולשים בתוכה האפר והוא הנקרא קידוש, כל זה מותר לעשות בלילה. וכל מעשה פרה, בכהן, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש וההזאה, שהם כשרים בזר. אסיפת אפרה, דכתיב ואסף איש טהור, מלמד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ובהזאה הוא אומר והזה הטהור על הטמא, בין שהוא כהן בין שאינו כהן:

. ובכהן. המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר. והמלאכה פוסלת במים

והמלאכה פוסלת במים - דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה [חטאת היא], מה חטאת נפסלת במלאכה כדכתבינן לעיל, כך המים נפסלים במלאכה משעת המילוי:

. עד שיטילו את האפר:

עד שיטילו את האפר - שמטילים במים מאפר הפרה כשיעור שתיראה האפר במים ומהם מזין על הטמא, ואם לאחר שהטילו האפר במים עשה מלאכה אחרת עמה בשעת הזאת, לא פסל: