פרה פרק א
(א) רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה
רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה - עגלה ערופה צריך שתהא בת שנתה ולא יותר:
. ופרה
ופרה - אדומה:
בת שתי
בת שתי שנים - דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה:
ם. וחכמים אומרים עגלה
וחכמים אומרים עגלה ערופה כשרה אפילו בת שתים - וכל שכן בת שנתה, אלא דאפילו בת שתים עגלה היא. ואע״ג דקיימא לן כל מקום שנאמד עגל, בן שנה הוא, סברי רבנן שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כ״א:ג׳) עגלת בקר, ולא כתיב עגלה סתם:
בת שתים. ופרה בת שלש. או בת ארבע. ר' מאיר אומר אף בת חמש. כשרה הזקנה. אלא שאין ממתינין לה. שמא תשחיר שלא תפסל
שמא תשחיר שלא תפסל - שאם יולדו בה שתי שערות שחורות פסולה, דכתיב (במדבר י״ט:ב׳) אדומה תמימה, שתהא תמימה באדמימות. והלכה, דפרה אדומה בת שלש שנים או בת ארבע וזקנה כשרה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר ותפסל:
אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא שלשית
לא שמעתי אלא שלשית - כך שמעתי שאין כשרה, לפרה אדומה אלא שלשית:
. אמרו לו מה הלשון שלשית. אמר להם. כך שמעתי סתם
כך שמעתי סתם - ואין לי לפרש:
. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה שלישית
שלישית - משמע שלישית לאחרות במנין, שנולדו שתי פרות אחרות לפניה וזאת שלישית להן:
. לאחרות במנין. וכשאתה אומר שלשית
שלשית - משמע שהיא בת ג׳ שנים:
בת שלש שנים. כיוצא בו אמרו כרם רבעי. אמרו לו מה הלשון רבעי. אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה רביעי
רביעי - לאחרים. כשיש ארבעה כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים, אבל רבעי משמע כרם בן ארבע שנים:
. לאחרים במנין. וכשאתה אומר רבעי בן ארבע שנים. כיוצא בו אמרו האוכל בבית המנוגע
האוכל בבית המנוגע, פרס - השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס, מטמא בגדים שעליו. פרס הוא חצי ככר משלש ככרות לקב:
. פרס משלש לקב. אמרו לו אמור
אמרו לו אמור משמונה עשרה לסאה - כלומר, היה לך לומר משמונה עשרה לסאה, שהסאה ששה קבין, ושלש ככרות לקב הן שמונה עשרה לסאה:
משמנה עשרה לסאה. אמר להם כך שמעתי
כך שמעתי - מרבותי, ואין בידי לפרש למה לא אמרו הם משמונה עשרה לסאה:
סתם. אמר בן עזאי אני אפרש
אני אפרש - מאי נפקא מינה בין זה לזה:
. אם אומר אתה משלש לקב
משלש לקב אין בו חלה - דחמש רביעיות קמח ועוד, חייבין בחלה, והלש קב בלבד אין מפריש ממנה חלה. הילכך כשאתה אומר משלש ככרות לקב, משמע שלא הופרש מהן חלה, וכשאתה אומר משמונה עשרה לסאה, נמצא שכל ככר הוא פחות מה שמיעטתו חלתו, שהלש סאה צריך להפריש ממנה חלה:
. אין בו חלה. וכשאתה אומר משמנה עשרה לסאה. מיעטתו חלתו:
(ב) ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים. שנאמר (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת
ופר שני בן בקר תקח לחטאת - בטהרת הלוים כתיב [שם ח] בפרשת בהעלותך. והאי שני יתירה הוא, דכיון דכתיב בתריה ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, ממילא ידענא דתרי נינהו, אלא כתוב שני ללמד שהוא בן שתי שנים, דכי היכי דלבת שלש קרי שלשית, הכי נמי לבן שתים קרי שני:
. וחכמים אומרים
וחכמים אומרים כו׳ - והלכה כחכמים:
אף בני שלש. ר' מאיר אומר. אף בני ארבע ובני חמש כשרים. אלא שאין מביאים זקנים. מפני הכבוד:
(ג) כבשים בני שנה ואילים בני שתים. וכולם מיום ליום
מיום ליום - נולד באחד באלול, לא שלמה לו שנה עד אחד באלול של שנה שניה. דבתר שנתו אזלינן, ולא בתר שנים של מנין העולם. ואם נתעברה שנה, נתעברה לו. וכן באילים בני שתים:
בן שלשה עשר חדש. אינו כשר לא לאיל
אינו כשר לא לאיל - דאינו נחשב איל עד שנכנס שלשים יום משנה שניה לו:
ולא לכבש. ר' טרפון קורהו פלגס
פלגס - לשון פלג, כלומר ממוצע בין זה לזה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא:
. בן עזאי קורהו נוקד
נוקד - לשון אשר היה בנוקדים (עמוס א׳) שפירושו בעלי הצאן:
. ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא
פרכדיגמא - למטבע שנפסל קורין כן בלשון יוני. אף זה נפסל מתורת איל ומתורת כבש:
. הקריבו מביא עליו נסכי איל
מביא עליו נסכי איל - שלישית ההין. ונפקא לן מדכתיב או לאיל, לרבות את הפלגס לנסכי איל:
ולא עלה לו מזבחו. בן שלשה עשר חדש ויום אחד. הרי זה איל:
(ד) חטאות הצבור
חטאות הצבור - כגון שעירי ראשי חדשים ושל מועדות ועולותיהן, כולהו בני שנה נינהו:
ועולותיהן. חטאת היחיד
חטאת היחיד - כשבה או שעירה:
ואשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה. ואף ביום שלשים. ואם הקריבום ביום
ואם הקריבום ביום השמיני כשרים - דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה, ונאמר בבכור (שמות כ״ב:כ״ט) ביום השמיני תתנו לי, מה בכור עשה יום שמיני כשמיני והלאה, אף בשאר קרבנות עשה יום שמיני כשמיני והלאה. מיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר להביא מיום שלשים ואילך:
שמיני כשרים. נדרים ונדבות. הבכור והמעשר והפסח
והפסח - אע״ג דחובה הוא, לא חשו חכמים, משום דנסבי לפי נפשות, שלא יבוא לידי נותר כיון שאינו נאכל [אלא] לחבורה אחת:
כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני: